1 .כנראה שאין מקריות בכך שנבחרת הכדורגל של אנגליה ממתינה 55 שנים לזכות בטורניר גדול. אמנם אמש בוומבלי היא הפסידה 3:2 "רק" בבעיטות הכרעה מ- 11 מטרים, אבל גם הפסד שכזה עולה ביוקר רב. בסיום נבחרת איטליה הייתה זו שזכתה באליפות אירופה, בפעם השנייה בהיסטוריה אחרי הזכייה של 1968.
הכרעה בבעיטות מהנקודה הלבנה היא תמיד דרמטית, אבל עוד לפני כן איטליה הייתה הנבחרת הטובה יותר, בעיקר במחצית השנייה של המשחק. היא חזרה מפיגור מוקדם של 1:0, השיגה את שער השיוויון, והתוצאה נשמרה עד לסיום 120 הדקות. האמת היא שהתאכזבתי מהעובדה שאנגליה, הנבחרת הביתית, התגוננה במשך המחצית השנייה, בניסיון לשמור על שער היתרון שהבקיע המגן השמאלי לוק שואו. אנגליה מטבעה אינה נבחרת מתגוננת, ואיטליה לחצה והשוותה בדקה ה- 67 על ידי לאונרדו בונוצ'י. הוא הבקיע ממרחק של מטר-שניים מהשער האנגלי, כשהארי קיין, ניצב על קו שערו בניסיון לבלום את הכדור. נכון שזה היה כדור קרן, אבל העובדה שקיין היה האיש שעמד על קו שער נבחרתו היא סמל לכך שאנגליה בחרה מרצון להתגונן - וחבל.
2. לנבחרת איטליה מסורת רבת שנים של שוערים גדולים בכל קנה מידה. ב- 1982 היא נשענה על יכולתו של דינו זוף, שתרם לה תרומה מכרעת בזכייתה בגביע העולם. זוף היה עמוד התווך של ההגנה והנהיג את הנבחרת. ב-2006, שוב הניפה הסקוואדרה-אזורה את גביע העולם, כשאת חולצת השוער לבש ג'יג'י בופון, שעדיין משחק כדורגל, ונחשב לאחד מהשוערים הטובים ביותר בהיסטוריה. אמש הוכיח ג'אנלואיג'י דונארומה שדור ההמשך של הנבחרת אינו מבייש את שוערי העבר. במהלך משחק הגמר מיעטו האנגלים לבעוט לעברו, אבל היה עליו להתגבר מנטלית על שער שספג כבר בדקה השניה. דונארומה היה הגיבור האיטלקי של בעיטות ההכרעה. בדרך כלל נהוג לומר שבפנדלים אין שוער טוב, אלא בועט גרוע. יש בכך אמת, אבל צריך גם שוער טוב כדי לזנק ולסכל אפילו בעיטות הנחשבות ללא מוצלחות. כזה הוא שוערה הנוכחי של איטליה.
שניים נוספים הראויים לציון הם הבלמים לאונרדו בונוצ'י וג'ורג'ו קייליני. הם סחטו מעצמם את המקסימום, הרבה בזכות הניסיון והוותק שצברו במשך שנים כה רבות. הנחישות שהפגינו בהגנה הדביקה את כל האחרים, שכן אין כמו לתת דוגמא אישית. איטליה חייבת לחשוב על מחליפים עתידיים ולא פשוט למצוא צמד כה מוצלח.
אלופת אירופה הטרייה התייצבה לגמר בלונדון בתקווה ששני חלוציה המצטיינים, פדריקו קייזה ולורנצו אינסינייה, יהיו במיטבם. כהרגלם, השניים עבדו קשה ובמיוחד נהניתי מיכולתו של קייזה, שהעמיד את ההגנה האנגלית במבחן לא פעם ולא פעמיים. שניהם לא סיימו את המשחק בגלל פציעות ולמזלם הם חגגו בסוף את הזכייה באליפות.
עוד בוואלה!
3. נבחרת אנגליה ראתה בעיניים כלות כיצד גביע היבשת נמסר לידים איטלקיות. עד אתמול אנגליה מעולם לא הגיעה למשחק גמר היורו. למולדת הכדורגל הייתה הזדמנות יוצאת דופן לממש את מילות הפזמון "הכדורגל חוזר הביתה". הוא הפך ללהיט הטורניר והתגבר כשאנגליה הגיעה עד לגמר עצמו. התוצאה שהתקבלה הייתה דווקא שונה: הכדורגל חזר ל...רומא.
במשחק מול איטליה היו דקות רבות מאד במחצית השנייה שבהן כדורגלני הנבחרת הביתית נעו בכבדות, אולי אפילו בעייפות מסוימת, ומיעטו לעבור את קו מחצית המגרש. הקפטן קיין חתום בדקה השנייה על מסירה נפלאה להתקפה שהסתיימה בשער יתרון, אלא שהפעם זה היה מבחינתו מעט מדי והדברים נכונים גם לגבי רחים סטרלינג. הצמד הזה לא הצליח למשוך את הנבחרת קדימה. מול איטליה צריך שחקן יצירתי, שיכול במהלכים חכמים לשנות את פני המשחק. שחקן כזה חסר לאנגליה והדבר בלט ככל שנקפו הדקות ואיטליה השתלטה על המגרש.
4. גארת' סאותגייט, מאמנה של אנגליה , ביצע במהלך המשחק חילופים אחדים. עם כל ההערכה כלפיו, שניים מהם התבררו כשגיאות קריטיות שאינן הולמות מאמן לאומי. על סף הדקה ה- 120 הוא שיתף את מרקוס רשפורד ואת ג'יידון סאנצ'ו והורה להם לבעוט שניים מכדורי ההכרעה מהנקודה הלבנה. שחקנים אלה נגעו בקושי בכדור בשניות המעטות בהן שיחקו ולפיכך היו קרים לחלוטין בעת שניגשו לבצע את הבעיטות הגורליות. על צוות המאמנים שהקיף את סאותגייט היה להעיר לו על כך. התוצאה: רשפורד וסנצ'ו לא כבשו, בדיוק כפי שסאותגייט עצמו לא הבקיע כשחקן, ב- 1996 כדור דומה מול נבחרת גרמניה, בחצי גמר היורו שנערך אז באנגליה.
5. ב- 1966 זכתה נבחרת אנגליה בגביע העולם הראשון והיחיד שלה. חלוצה ג'ף הרסט הבקיע אז שלושער בגמר בניצחון 2:4 על גרמניה המערבית. פניו נראו אמש על מסכי הטלוויזיה, כשהוא באצטדיון, מקווה כמרבית הצופים ביציעים להשתתף בחגיגה סוחפת המתוכננת לאחר שריקת הסיום. איטליה, כמובן, חשבה אחרת והיו לה תוכניות משלה. ברדת המסך היא הותירה את מולדת הכדורגל תוהה, בלב שבור, עוד כמה שנים יהיה עליה להמתין עד לתואר החשוב הבא.