וואלה!

איטליה זכתה ביורו 2020

יכולים להמשיך לספר בדיחות על עצמם: מה באמת עלה לאנגליה בהפסד בגמר היורו?

סאות'גייט ידע טוב מכולם שאנגליה פשוט לא יכולה להרשות לעצמה להגיע לפנדלים, אבל רגשי הנחיתות התת מודעים וזהירות היתר מנעו ממנה להכריע את הגמר. יוכין מסכם, מסביר כיצד המסורת שוב ניצחה ומדוע איטליה היא האלופה הראויה ביותר

תקציר גמר היורו: איטליה גוברת 2:3 על אנגליה בפנדלים וזוכה בטורניר, אחרי 1:1 בתום 120 דקות (ספורט1)

"אני לא מרגיש לחץ. ב-9 ביולי 2006, ביליתי את הצהריים בשינה ובמשחקי פלייסטיישן. בערב הלכתי וזכיתי בגביע העולם". כולם זוכרים את הטקסט שכתב אנדראה פירלו באוטוביוגרפיה שלו. הזכייה לא היתה קלה, כמובן. הקרב מול צרפת הלך לפנדלים, ופירלו דייק בבעיטה הראשונה כדי להוציא את הכחולים לדרך המלך. כל הבעיטות שלהם הלכו פנימה, כולל זו של דניאלה דה רוסי שנמצא כעת בצוות האימון של רוברטו מאנצ'יני.

פירלו היה הגיבור האולטימטיבי גם בדו קרב הפנדלים מול אנגליה ברבע גמר יורו 2012. אז זה התחילה רע מבחינת אזורי, ריקרדו מונטוליבו החמיץ, וג'ו הארט רקד בין הקורות עם חיוך מעט זחוח. פירלו ידע שהוא חייב למחוק את החיוך הזה כדי לרסק את הביטחון העצמי של שחקני היריבה - אז הוא הימר על פאננקה, והכדור שטס באיטיות משפילה אל הרשת עשה את העבודה. האנגלים לא התאוששו. אשלי קול ואשלי יאנג החטיאו, וכך נרשמה הדחה נוספת בפנדלים מבחינת נבחרת שלושת האריות.

הכישלונות מהנקודה הלבנה הפכו לעניין כה שגרתי, שאפילו האנגלים עצמם בחרו לצחוק עליהם כדי להתגבר על האכזבות. באותו ערב אגדי של פירלו, צייצה לשכת התיירות הממשלתית: "אנגליה מפסידה בפנדלים. בקרו באתר שלנו כדי ללמוד עוד על התרבות והמסורת שלנו". בטוויטר אהבו מאוד את הבדיחה, ואולי היא עזרה קצת לבלוע את הגלולה המרה.

עוד בוואלה!

צפו בתקציר: איטליה גברה 2:3 בפנדלים על אנגליה וזכתה ביורו 2020

לכתבה המלאה
האנגלים לא התאוששו מהפאננקה המשפילה שלו. אנדראה פירלו מול ג'ו הארט (צילום: AP, Matthias Schrader)

סאות'גייט מכיר את ההיסטוריה על בשרו

למה זה חשוב עכשיו? כי למסורת באמת יש השפעה פסיכולוגית גדולה מאוד. גם האיטלקים הפסידו המון בפנדלים, אבל כאשר הם מגיעים לדו קרב, הם זוכרים בעיקר את גמר מונדיאל 2006, והגאונות של פירלו מרחפת עבורם מעל המגרש ומסייעת להם. נגד האנגלים, ההיסטוריה מלפני תשע שנים טריה עוד יותר. לאונרדו בונוצ'י וג'ורג'ו קייליני היו שם, ותסמכו עליהם שהם סיפרו הכל על החוויה לחבריהם הצעירים.

פנדלים זו הגרלה, והעסק מוכרע לעתים על בסיס מזל טהור, אבל הסיכויים לא בהכרח 50:50. האנגלים לנצח יהיו בנחיתות מנטלית, קל וחומר כאשר מנגד ניצבת איטליה, קל וחומר כאשר למאמנם קוראים גארת' סאות'גייט - אותו סאות'גייט שהחמיץ את הפנדל הגורלי מול גרמניה בחצי הגמר בדיוק לפני 25 שנה.

אז נכון, החבורה של סאות'גייט חיסלה לכאורה את הקללה בשמינית גמר גביע העולם לפני שלוש שנים, כאשר ביצעה מהפך מרגש מול קולומביה, אבל היא עשתה זאת על חשבון נבחרת לוזרית בעצמה. לראיה, הקולומביאנים נכנעו בפנדלים לארגנטינה בחצי גמר קופה אמריקה בשבוע שעבר, והם ממש לא ידועים במנטליות חסונה.

מבחינה מוראלית, לניצחון במוסקבה היתה חשיבות לא מבוטלת, אבל הוא לא הכין את אנגליה לאתגרים מול נבחרות עם מסורת מפוארת הרבה יותר. ולכן, היה קריטי להימנע מתוצאות תיקו. זהו חיסרון עצום, אבל צריך להשלים איתו ולפעול בהתאם, אם וכאשר התנאים מאפשרים זאת. אנגליה פשוט לא יכולה להרשות לעצמה להגיע לפנדלים.

עוד בוואלה!

אגדות העבר של איטליה חוגגות: "לאנגליה נשאר גביע חלוד אחד בארון"

לכתבה המלאה
צריך להשלים עם החיסרון. אנגליה מפסידה עוד דו קרב פנדלים (צילום: רויטרס)

שער רביעי ב-268 משחקים לשואו

אל מול החיסרון הזה, זכו האנגלים בשלל יתרונות. הטורניר היתה ביתי, למעט חגיגה מול אוקראינה ברומא. העליונות ביציעים אתמול היתה כבירה, גם בלי לקחת בחשבון את החוליגנים שהצליחו לפרוץ את המחסומים ולחדור לאיצטדיון ללא כרטיסים. לאיטלקים אפילו לא הורשה להתאמן בוומבלי יום לפני המשחק, כביכול על מנת לשמור על הדשא במזג אוויר גשום - כאילו טיפות מים מהעננים חריגות בלונדון. ואז, ממש בפתיחת המשחק, אנגליה גם הבקיעה שער פנטסטי.

הוא נולד, באופן משעשע למדי, מטעות של הארי מגווייר שהחזיר כדור גרוע מאוד לג'ורדן פיקפורד וגרם לקרן מטופשת ומיותרת. פניו של בלם מנצ'סטר יונייטד הסגירו לחץ עצום, אבל דווקא המצב הנייח של הכחולים הוביל למתפרצת קטלנית שהדגישה את המחשבה של סאות'גייט בבחירת ההרכב.

נקודות התורפה של איטליה היו באגפים. שלישיית הקישור יציבה ונהדרת, צמד הבלמים הוותיקים של יובנטוס נתנו טורניר למופת, אבל ג'ובאני די לורנצו ואמרסון לא היו האופציות הראשונות של מאנצ'יני. המגן הימני של נאפולי, חסר ניסיון על אף שהוא בן 27, שולב בגלל הפציעה של אלסנדרו פלורנצי. אמרסון, שלא השלים 90 דקות במצטבר בשני משחקים בודדים כמחליף במדי צ'לסי בפרמיירליג בעונה החולפת, היה הגיבוי של לאונרדו ספינאצולה, אחד המצטיינים של היורו שקרע גיד אכילס ברבע הגמר.

סאות'גייט החליט לאתגר אותם באמצעות מעבר לשיטת שלושה בלמים, ונתן חופש פעולה לשני המגנים לדהור קדימה. והנה לכם - כבר בדקה השניה בישל קיראן טריפייר את שער הבכורה בנבחרת של לוק שואו. קחו בחשבון כי שואו כבש עד אתמול שלושה שערים ב-268 משחקי קריירה.

את הרביעי הוא שמר לרגע החשוב בחייו, בטורניר שהיה פנומנלי עבורו, עם שלושה בישולים ועבודת הגנה יוצאת מהכלל. אפשר היה לראות בבעיטה החדה שלו סוג של נס. ג'אנלואיג'י דונארומה נכנע, איטליה נקלעה לפיגור לראשונה ביורו - וזו נבחרת שלא רגילה להיות בפיגור.

עוד בוואלה!

"כמו להתעורר מחלום": אלפים חגגו ברחבי איטליה את זכיית הנבחרת ביורו

לכתבה המלאה
סוג של נס. השער של לוק שואו (צילום: רויטרס)

החילופים של מאנצ'יני עבדו

ניתן היה לראות זאת בשפת הגוף של שחקניה במחצית הראשונה, וגם בקבלת ההחלטות שלהם. הבעיטות היו פזיזות, שיתוף הפעולה היה לקוי, צ'ירו אימובילה הלך לחלוטין לאיבוד בין שלושת הבלמים האנגלים, לורנצו אינסינייה כעס על פדריקו קייזה, קייזה כעס על איניסייה, בעוד אנגליה - בתמיכת הקהל האדירה - הרגישה על הסוס. הארי קיין היה מצוין במחצית הזו, ירד למרכז המגרש, ניסה לנווט את הנבחרת גם כפליימייקר, ושני המגנים האיטלקים הרגישו ממש לא נוח אחרי השער שספגו. די לורנצו ואמרסון חששו, וזה היה הזמן להכות בברזיל כשהוא חם.

המציאות היתה שונה. לו מישהו היה מספר לאנגלים כי הבעיטה של שואו תהיה היחידה (!!) שלהם למסגרת ב-120 דקות, ייתכן שהם היו מוותרים על השער כדי לשנות את הדינמיקה. התברר כי המערך של סאות'גייט לא טוב מספיק כדי לסכן יריבה ברמה של איטליה גם כאשר היא נראתה פגיעה.

מייסון מאונט תפס יום חלש מבחינה התקפית, בעוד דקלאן רייס וקלווין פיליפס - על אף היעילות בלחץ על מובילי הכדור - אינם יצירתיים כדי למלא את החסר. אנגליה פיספסה את הצ'אנס שלה להכריע את ההתמודדות, וככל שחלפו הדקות כך היא היתה זהירה יותר ופחדנית יותר. לא ברור אם ההחלטה לשמור על היתרון נבעה מהוראות ספציפיות של המאמן או מרגשי נחיתות בתת-מודע, אבל המארחת איפשרה לכחולים לחזור למשחק ולצבור ביטחון. כשזה קרה, כבר אי אפשר היה להוציא מהם את הכדור.

מאנצ'יני ביצע את החילופים הנכונים בתחילת המחצית השניה. הוא הוציא את אימובילה חסר התועלת, הכניס במקומו את דומניקו ברארדי, והפך את שלישיית החוד של איטליה להרבה יותר גמישה והרבה פחות צפויה. קייזה צץ לפתע הרבה יותר משמאל, אינסינייה חתך למרכז, והאיומים התגברו. במקביל, נכנס בריאן כריסטנטה העוצמתי במקומו של ניקולו בארלה שלא היה בשיאו, והיתה לו מעורבות ישירה בשער השיוויון כאשר הצליח להתגבר במאבק אווירי על כדור קרן ולהסיט אותו לעברו של מרקו וראטי.

עוד בוואלה!

מתקפה גזענית על מחמיצי הפנדלים של אנגליה, סאות'גייט: "אני אשם"

לכתבה המלאה
ככל שחלפו הדקות אנגליה היתה זהירה יותר ופחדנית יותר. גארת' סאות'גייט (צילום: רויטרס)

הנגיחה הגורלית של וראטי

ואז היתה הנגיחה של וראטי. אם השער של שואו היה נס, מה אפשר לומר על האפשרות כי שחקן בגובה 165 סנטימטרים יבקיע בראשו נגד אנגליה? הסטטיסטיקה ההזויה הזו לא התממשה כי פיקפורד הציל ברגע האחרון, אבל הניסיון של בונוצ'י עשה את שלו - וזה דווקא היה צפוי. הבלם הטכני יודע להבקיע שערים חשובים, הן במדי יובה והן בנבחרת. הוא גם יודע למסור כדורי עומק מזהירים, וכמעט סידר לברארדי את שער היתרון דקות ספורות לאחר מכן. הכחולים נכנסו לקצב וניסו לנצח את המשחק הזה ב-90 דקות. ואנגליה? היא לא ניצלה גם הפעם את הפוטנציאל הגדול בסגל.

פיל פודן היה פצוע, אבל ג'ק גריליש נכנס רק בדקה ה-99 בהארכה, בעוד ג'יידון סאנצ'ו ומרכוס רשפורד שולבו רק כדי לבעוט פנדלים. סאות'גייט ביצע שינוי טקטי נכון בדקה ה-71 כאשר ויתר על בלם שלישי בהיעדרו של אימובילה ושלח למגרש את בוקאיו סאקה הפעלתן, אבל זה לא היה מספיק כדי לשנות את המומנטום. הוא היה של האיטלקים עד לשלהי ההארכה, אז ביצעו האנגלים נסיון נואש ולא אפקטיבי להימנע בכל זאת מפנדלים. זה היה מאוחר מדי, והבלמים המזדקנים של מאנצ'יני לא עמדו בפני משימות קשות במיוחד. הן קייליני והן בונוצ'י סחבו כרטיסים צהובים - הקפטן קיבל את שלו בגין עבירה בוטה עד כדי גיחוך על סאקה - אך הם חייכו עד הסוף.

עוד בוואלה!

קייליני ומאנצ'יני בכו, בונוצ'י עקץ: "לימדנו את אנגליה לקח"

לכתבה המלאה
שיחזר את הגבורה של בופון. ג'אנלואיג'י דונארומה (צילום: רויטרס)

אנגליה לא ניצלה פוטנציאל, איטליה כן

ובסוף זו היתה ההגרלה בה ידעה אנגליה מראש כי סיכוייה לא מזהירים. אפשר לבקר את סאות'גייט על ההחלטה להעניק לסאנצ'ו שיובש לגמרי על הספסל את תפקיד הפנדליסט, ואפשר לבוא אליו בטענות על הבחירה בסאקה בן ה-19 כבועט החמישי - הימור אמיץ ומטורף כאחד. אלא שזה קצת פחות משנה. אנגליה הפסידה את הגמר הזה כאשר לא ניצלה את הסיכוי שניתן לה והפגינה גישה שלילית מדי - ממש לא בפעם הראשונה בטורניר. זו הסיבה המרכזית לכך שהיא לא היתה האלופה הראויה.

לעומתה, איטליה היא הסיפור המנצח. בזכות מאנצ'יני, שסבל מתדמית לקויה עד שלקח את המושכות ב-2018 אחרי כישלון ההעפלה למונדיאל והחדיר רוח חיובית מאוד בנבחרת. כעת הוא הגשים כמאמן את החלום שהיה לו כשחקן. בזכות קייליני, שהיה המנהיג האולטימטיבי בגיל 37 אחרי שנתיים של פציעות. בזכות ספינאצולה הכריזמטי שרקד אתמול עם קביים. בזכות דונארומה ששיחזר את הגבורה של ג'יג'י בופון ב-2006 ונבחר לשחקן הטורניר. בזכות ז'ורז'יניו שהיה ראוי אף הוא לפרס, וניווט גם אתמול את הכל, למרות הפגיעה הקשה בקרסולו בשלהי המחצית הראשונה. בזכות קייזה שפילס את דרכו להרכב, כבש שני שערים קריטיים בשלב הנוקאאוט והיה דומיננטי מאוד גם בגמר.

כן, האיטלקים ראויים לחגוג עכשיו. הם הוסיפו פרק נוסף למסורת המפוארת שלהם. בינתיים, בעיתוני אנגליה מפזרים מחמאות על הנבחרת שהגיעה לגמר בפעם הראשונה אחרי 55 שנה, ו"כמעט" עשתה את זה. זו מנטליות אחרת לגמרי.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully