לפני כשנה וחצי נגיף הקורונה נכנס לחיינו ושינה אותם ללא הכר. בהיבט של הספורט, ההתמודדות היתה לא פשוטה. היורו נדחה בשנה, נאלצנו להתרגל למשחקים בלי קהל, היעדרויות של שחקנים מבודדים או חולים, לחץ אדיר של משחקים ועונה שנמשכה ברצף 13 חודשים ללא פגרה. ודווקא בסיטואציה הזו, היורו תוכנן להתקיים בכל רחבי אירופה, 11 ערים, מבאקו ועד לונדון. היו הרבה חששות איך בתקופה כל כך בעייתית, היורו יוכל לעבור בשלום. בסופו של דבר, היורו לא רק עבר בשלום, אלא קיבלנו את היורו הטוב אי פעם, עם כדורגל אדיר, המון שערים, קהל נפלא, כשהכל מתעצם בגלל הצל של הנגיף והשנה האחרונה.
שתי נבחרות מצוינות הגיע לקו הגמר ובאופן מפתיע או שלא, הנבחרת שאירחה את משחק הפתיחה מתארחת אצל הנבחרת שמארחת את הגמר ובאמת לא יכולנו לקוות לגמר טוב מזה. לקראת הגמר, שנראה פתוח לחלוטין, אעשה השוואה מקצועית בין הנבחרות, ששתיהן מגיעות לוומבלי כשהן בטוחות שיניפו את הגביע.
שוערים - ג'אנלואיג'י דונארומה מול ג'ורדן פיקפורד
דונארומה נכנס לנעליים הענקיות של ג'אנלואיג'י אחר, בופון, ובהחלט נראה שהתפקיד המחייב הולך וגדל עליו. שפת הגוף שלו טובה, הוא שקט במשחק הרגל והנוכחות שלו בשער מאוד מרשימה. פיקפורד ספג שער ראשון בטורניר מהבעיטה החופשית המופלאה של דמסגור בחצי הגמר, אבל הנתון המרשים הזה מחמיא בעיקר למשמעת ההגנתית האדירה של הנבחרת. פיקפורד אמנם עושה את עבודתו נאמנה, אבל יש לו יותר בריחות במשחק הרגל והוא יותר מועד לטעויות מאשר דונארומה.
יתרון לאיטליה
עוד בוואלה!
בלמים - לאונרדו בונוצ'י וג'ורג'ו קייליני מול הארי מגווייר וג'ון סטונס
הבלמים של שתי הנבחרות מהווים עוגן חשוב בכל צד. קייליני ומגווייר נעדרו אמנם משני משחקים בטורניר, אבל לשניהם אין תחליף קרוב לרמתם. למרות שאנגליה עדיין לא ספגה שער שדה והבלמים שלה מראים יציבות, לצמד האיטלקי יש ערך מוסף אם זה בתיאום ביניהם (משחקים שנים ביחד ביובנטוס) ואם זה במנהיגות.
יתרון לאיטליה
מגנים - קייל ווקר ולוק שואו מול ג'ובאני די לורנצו ואמרסון
המגנים האנגלים נראים יוצא מהכלל לאורך כל הטורניר. ווקר כהרגלו הוא עוגן הגנתי והוא זה שמייצר את קו השלוש עם הבלמים שמתחילה את הנעת הכדור באנגליה. שואו, שלא פתח במשחק הראשון, נראה פשוט נהדר וחלק גדול ממשחק ההתקפה האנגלי מתבסס על היציאות של מצד שמאל. אם ספינצולה היה משחק, האיטלקים היו פייבוריטים במשחק. החיסרון שלו מאוד משמעותי כי הוא משבש את כל משחק ההתקפה של האיטלקים שהתבסס על היכולות ההתקפיות האדירות שלו ועל המשולש שהוא ייצר משמאל עם אינסינייה ו-וראטי.
יתרון לאנגליה
קישור - ז'ורז'יניו, מרקו וראטי וניקולו בארלה מול דקלן רייס, קלווין פיליפס ומייסון מאונט
הקישור האיטלקי מזכיר במשהו את הקישור הקסום של ספרד הגדולה שזכתה בשני טורנירי יורו לפני עשור. ז'ורז'יניו בתפקיד המתאזרח הברזילאי של ספרד מרקוס סנה (2008), וראטי על המשבצת של צ'אבי - ובארלה אמנם הוא לא אינייסטה, אבל יש לו תכונות ייחודיות אחרות שמשלימות את שני חבריו. האנגלים מציגים קישור הרבה יותר אינטנסיבי וקצת פחות מוכשר, בטח כשלוקחים בחשבון שמייסון מאונט, האיכותי ביותר בשלישייה האנגלית, מציג עד כה טורניר בינוני.
יתרון לאיטליה
התקפה - קייזה, אינסינייה ואימובילה מול סטרלינג, סאקה\פודן\סאנצ'ו\גריליש, הארי קיין
השלישייה האיטלקית נראית בשיאה דווקא ברגעי הלחץ ונהנית מיכולת טובה של אינסינייה וקייזה. עם זאת, כשצ'ירו אימובילה יוצא מגבולות איטליה הוא כמו שמשון הגיבור שנגזמו מחלפותיו - מאבד מכוחו, והירידה הזו פוגעת בעוצמה ההתקפית של האיטלקים. אצל האנגלים, סטרלינג עם טורניר נפלא, קיין נכנס לעניינים בשלבי הנוקאאוט והזכיר לנו שהוא אלן שירר משודרג וכל מי שסאות'גייט יבחר להשלים אותם, הוא בעל איכויות ברמה עולמית.
יתרון לאנגליה
לסיכום
קיבלנו פה שתי נבחרות נפלאות, עם מאמנים מהשורה הראשונה, כשההרכב האיטלקי קצת יותר מגובש ואיכותי, אבל הפציעה של ספינצולה, הסגל העמוק יותר של סאות'גייט וכמובן יתרון הביתיות, הופכים דווקא את האנגלים לפייבוריטים לקחת תואר אירופי ראשון במקום שבו זכו בתואר היחיד שלהם לפני 55 שנים.