טיפש, מטורף, מאוהב: סיכום הערב המדהים והדרמטי ביורו

כדורגל הוא משחק של מומנטום. להיבטים פסיכולוגיים יש השפעה עצומה, ובדרך כלל היא חשובה הרבה יותר משיקולים אחרים. אחד התפקידים הקריטיים של מאמן הוא לזהות את הדקויות האלה ולפעול בהתאם - וזה חיוני במיוחד בשלבי ההדחה, כאשר על טעויות משלמים באופן מיידי.

אז הנה לכם קיליאן אמבפה. כוכב העל הצרפתי הגיע לשמינית הגמר נגד שווייץ עם מטען לא פשוט. עוד לפני תחילת הטורניר הוא הסתכסך באופן פומבי עם אוליבייה ז'ירו, ולאורך שלב הבתים ליוו את המחנה הצרפתי דיווחים בלתי פוסקים בתקשורת על בעיות האגו של הכישרון מפריז סן ז'רמן, אשר עדיין - גם אם לא קל לעכל זאת - מאייש את משבצת השחקן הצעיר ביותר בסגל. בשלושת המשחקים הראשונים לא נרשמו לזכותו שערים או בישולים, והלחץ הציבורי החל להתעצם. ברגע האמת, הוא היה חייב להוכיח את עצמו, להראות שהוא לא "מתניימר" בגלל שותפו הברזילאי בעיר האורות, ולהצדיק את המוניטין של שחקן קר רוח שלא מושפע מההמולה סביבו.

והרי היו לו דקות קסומות בתחילת המחצית השנייה, כאשר המהפך מפיגור 1:0 ליתרון 1:2 תוך שלוש דקות בוצע בניצוחו. אמבפה אירגן מסירה פנומנלית לקארים בנזמה כדי להשוות את התוצאה. מיד לאחר מכן, הוא שלח כדור מבריק בעקב לעברו של אנטואן גריזמן, והבעיטה שלו הסתיימה בשער נוסף של הסקורר הגולה מריאל מדריד. הניצוץ הערמומי האיר את פניו של קיליאן, ואפשר היה לחוש כי מכאן עשוי להגיע המפנה.

ואולם, שחקן כמו אמבפה מרגיש שאת החותמת על המפנה צריך לשים עם כדור ברשת. דידייה דשאן ידע זאת, ואולי זו הסיבה בגללה השאיר אותו על המגרש, גם כאשר גריזמן ובנזמה כבר הוחלפו. הוא האמין שזה יכול להיות הערב של אמבפה, ואי אפשר להגזים בחשיבות העלייה שלו על דרך המלך לקראת הישורת האחרונה של היורו. ובדקה ה-110 קיבל אמבפה את ההזדמנות החלומית לעשות את זה. פול פוגבה העמיד אותו בעמדה קורצת מול יאן זומר, והוא היה רק צריך לשאול את השוער השוויצרי לאיזו פינה הוא רוצה את הכדור. במקום זאת, אמבפה לא עמד בלחץ, מיהר, והטיס כדור עלוב החוצה ברגלו השמאלית החלשה, כאשר היה לו את כל הזמן שבעולם כדי לדייק בימין.

זה היה הרגע בו נדלקה הנורה האדומה לקראת דו קרב הפנדלים. במצב רגיל, הכישרון הצעיר הוא מניה בטוחה יחסית מהנקודה הלבנה, אבל זה לא היה מצב רגיל כלל. ההחמצה המזעזעת הזו הראתה כי הוא לא יציב מנטלית ברגעים ספציפיים אלה, ודשאן היה חייב להגיב. באופן אירוני למדי, האפשרות לעשות שישה חילופים גורמת לכך שרוב הבועטים הטובים עוזבים את הדשא לפני השריקה לסיום ההארכה, ואי אפשר להשתמש בהם. הביטחון העצמי של בנזמה, למשל, היה בשמיים, וגם גריזמן היה חד. אלא שהם צפו במתרחש מהספסל, ולא היה קל להוציא את אמבפה מרשימת הבועטים. לפחות דבר אחד היה בטוח - אסור היה לתת לו את הפנדל החמישי. בפעם אחרת כן, אבל לא אחרי מה שקרה זמן קצר קודם לכן. אלה בדיוק הדקויות הפסיכולוגיות שמאמן חייב להרגיש. דשאן העדיף להתעלם ולנהוג כמו בשגרה. האם סוגיית האגו ומאזן הכוחות בחדר ההלבשה השפיע גם כן? אין לדעת.

וזה עלה להם ביוקר. במצב של 4:5 לשווייץ, כאשר כל האחריות על כתפיו, אמבפה קרס. זומר, שנראה כמו הר שחסם את כל השער בדקה ה-110, המשיך להיות הר. הבעיטה הייתה חלשה, הזינוק היה פשוט, והחלק הכי מרגיז מבחינת הצרפתים הוא שהתסריט הזה היה צפוי מאוד. הכוכב יתאושש, כמובן. גדולים ממנו החטיאו בדו קרב הפנדלים לאורך ההיסטוריה, והמעידה הזו לא תגדיר ולא תכתים את הקריירה שלו. אבל את הצ'אנס לזכות באליפות אירופה זרקה אלופת העולם לפח בנסיבות אומללות. הן היו אומללות אפילו יותר כי ההדחה נבעה מכיבוש אחד השערים היפים של הטורניר.

כן, זה אולי נשמע אבסורדי, אבל זו האמת. למעשה, שתי הנבחרות סבלו מעודף מזל שנשפך לכיוונן. הראשונה הייתה דווקא שוויץ, שהרגישה על הסוס אחרי שלא איפשרה לצרפתים לבעוט אפילו פעם אחת למסגרת במחצית הראשונה, והובילה 0:1 מנגיחה של האריס ספרוביץ' - חיית רחבה אימתנית, אשר אסור היה להשאיר את השמירה עליה בידי קלמון לנגלה החלוד. המומנטום היה עם האנדרדוג, והפייבוריטית הייתה אבודה, אבל אז נשרק פנדל לזכות השוויצרים, ועוד בזכות התערבות VAR. על הפנדל הזה הייתה החבורה הזו מוותרת בשמחה, לו הייתה יודעת לאן הדבר יוביל.

מדוע נבחר ריקרדו רודריגס לבצע את הבעיטה? בעיקר כי הוא היה אשף הכדורים הנייחים והפנדליסט הקבוע בתקופתו בוולפסבורג, אז נחשב לאחד המגנים השמאליים האיכותיים בעולם. אבל זה היה מזמן. אחרי הקדנציה המאכזבת במילאן, כיום הוא שחקן ספסל בטורינו, ולא בעט פנדל במשחק תחרותי כבר שנתיים. לפני חודש הוא ניגש לנקודה הלבנה במשחק הידידות בין שוויץ לארצות הברית - והחמיץ. הביטחון העצמי שלו לא בשיאו בלשון המעטה כבר הרבה מאוד זמן, ואם לא די בכך, הרי שהוא שחקן הגנה. החמצה שלו ערערה אותו לגמרי כאשר הנבחרת הייתה זקוקה לו בעורף, בעוד ההצלה של הוגו לוריס הפכה את המומנטום ב-180 מעלות. לפתע, הרגישו הצרפתים כי פורטונה הולכת איתם, והיכו בברזל בעודו חם. חמש דקות אחרי ההחטאה של רודריגס, השלים בנזמה את המהפך עם הצמד שלו.

במשך רבע שעה, לא היה ספק לגבי הניצחון הצרפתי. שפת הגוף של השוויצרים שידרה מוכנות להיכנע, והמאמן ולדימיר פטקוביץ' הגיב באיחור יחסי כאשר הכניס את מרקו גבראנוביץ' וקווין אמבאבו רק בדקה ה-73. אבל אז, שתי דקות מאוחר יותר, התרחש האסון מבחינת צרפת. זה קרה כי פוגבה הפציץ טיל פנטסטי לחיבורים, קבע 1:3, ופצח בריקוד שחצני למדי. עד אז, לחצה אלופת העולם על הדוושה, אבל יתרון בן שני שערים גרם לשאננות מוחלטת מצידה. העלייה לרבע הגמר הייתה בכיס, ולא היה צורך להתאמץ יותר. פוגבה הרגיש זאת יותר מכולם והפסיק לשחק. ושוויץ? שוויץ הריחה דם.

כאשר ספרוביץ' השלים מצד משלו עם נגיחה אדירה נוספת מהגבהה של אמבאבו שחגג באין מפריע באגף הימני, במשחק בו לא היה לצרפת שום מגן שמאלי קלאסי, שפת הגוף של השוויצרים השתנתה לגמרי. כך גם שפת הגוף של הצרפתים, שלא הצליחו להחליף את הדיסקט. זה היה מאוחר מדי. גבראנוביץ', חברו הטוב של מיסלאב אורשיץ' בדינמו זאגרב, ידע מה עשה ידידו מול ספרד שלוש שעות קודם לכן. הקאמבק של קרואטיה בקופנהאגן הוסיף לשווייצרים אמונה בבוקרשט. וזה כבר לא הפתיע איש כאשר גבראנוביץ' עשה צחוק מפרסנל קימפמבה, לא הותיר סיכוי ללוריס שכבר לא היה הגיבור הגדול, וקבע 3:3. כי למומנטום יש חשיבות עצומה, והמטוטלת הייתה אז לגמרי עם שוויץ.

אז גם ספרד כמעט נפלה אתמול קורבן באופן כמעט זהה. כאשר היא הובילה 1:2 על קרואטיה, מעטים מאוד האמינו שהיא יכולה לאבד את הניצחון - אולי רק אורשיץ' שנכנס כמחליף להופעתו הראשונה בטורניר ועשה חיים משוגעים בכל רגע על המגרש. אבל אז, בדקה ה-76, שלח פאו טורס כדור ארוך מופתי לעברו של פראן טורס, ושיתוף הפעולה של צמד טורסים הוביל ל-1:3. זה היה הרגע בו ספרד הפסיקה לשחק, ואורשיץ' הפך לבלתי ניתן לעצירה. המומנטום היה שלו, הוא כבש בדקה ה-85, ובישל למריו פשאליץ' בזמן פציעות. גם בהארכה, אפשר היה לראות פחד טהור בעיני הספרדים כאשר הקיצוני של דינמו זאגרב נגע בכדור. תארו לעצמכם מה היה קורה לו היה זלטקו דאליץ' נותן לו לפתוח במקום איבן פרישיץ' שחלה בקורונה.

בניגוד לצרפת, מצאה ספרד את הכוחות לשנות שוב את המומנטום בהארכה, וזה הגיע לה בעיקר על התגובה הנהדרת לשער העצמי האבסורדי שהיא ספגה במחצית הראשונה. פדרי, השחקן הצעיר ביותר בתולדות שלב הנוקאאוט באליפות אירופה, החזיר כדור לא חכם מחצי מגרש לשוערו אונאי סימון, וגם הבאסקי חסר הנסיון פישל בענק. נדרשה אחריות גדולה מצד חבריהם על מנת לא לאפשר להם לקרוס מנטלית, ובדיוק מה שקרה. אחרי המחדל, קיבל פדרי אפילו יותר מסירות מקודם, והיה מעורב במהלך שהוביל לשער השיוויון של פאבלו סראביה עוד לפני ההפסקה. באשר לאונאי סימון, הרי ששחקני ההגנה דאגו להחזיר לו כדורים נוחים בתדירות גבוהה, על מנת שיחוש כי הם ממשיכים לסמוך עליו. זה היה חיוני, כי השוער הציל אותם בהארכה מול אורשיץ'.

המאמן לואיס אנריקה הבין את הדקויות הפסיכולוגיות האלה, וחיזק את שחקניו בהפסקה. "אונאי סימון העניק לכולנו שיעור. הטעות כבר לא רלוונטית אחרי שאתה עושה אותה. הגישה שלך כן רלוונטית", הוא אמר אחרי הניצחון שהובטח בזכות אלברו מוראטה - עוד שחקן שמקבל ממנו גיבוי מוחלט למרות הביקורת הציבורית הנוקבת. חלוץ יובנטוס החמיץ מספר פעמים גם אתמול, אבל את ההזדמנות החשובה ביותר בהארכה הוא קבר ברשת במיומנות, וזה עשוי לשדרג את האמונה העצמית שלו לקראת המפגש עם זומר ביום שישי. הוא עשוי להיות מאתגר ומרתק.

את המסירה למוראטה סיפק דני אולמו, שהיה המצטיין בהארכה והוסיף אסיסט גם למיקל אוירסאבאל. מבחינת כוכב לייפציג היה זה משחק מרגש מאוד, כי הרי הוא עזב בזמנו את לה מאסיה לטובת האקדמיה של דינמו זאגרב באחת ההחלטות הכי לא שגרתיות של שחקן ספרדי כלשהו אי פעם. שש שנים היו לו בקרואטיה, וב-2018 הוא פירק יחד עם אורשיץ' את הפועל באר שבע במוקדמות ליגת האלופות. אתמול הייתה זו סגירת מעגל ייחודית מאוד, וברבע הגמר - אם יתנו להם המאמנים - הוא יפגוש גם את גבראנוביץ'. איכשהו, שחקני זאגרב שנכנסו כמחליפים הגדירו במידה רבה את הערב המטריף והדרמטי ביותר ביורו 2020. רק לצרפתים לא היה אחד כזה. אולי בגלל זה הם בחוץ?

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק