המורה הוותיק ותלמידיו הצעירים: טורקיה היא הסוס השחור של היורו

נבחרת טורקיה היא הצעירה ביותר ביורו 2020, עם ממוצע גילאים של 24.5 בלבד. זה אומר ששחקני הסגל הנוכחי היו בני 5.5 בממוצע לפני 19 שנה, כאשר שנול גונש - המאמן המבוגר ביותר בטורניר הנוכחי שחגג זה עתה יום הולדת 69 - הצעיד את הטורקים להישג השיא בהיסטוריה, מקום שלישי במונדיאל 2002. חלקם אפילו היו קטנים מדי בכדי לצפות במשחקים בטלוויזיה.

כן, זו נבחרת חדשה שהורכבה רק לאחרונה. רוב השחקנים אפילו טרם הגיעו ל-20 הופעות בינלאומיות, ורק שלושה חצו את רף 50 המשחקים. אלה הם שלושת השחקנים הבודדים שנותרו מהסגל שנכשל ביורו 2016 - בוראק יילמאז, חקאן צ'לחנוילו ואוזאן טופאן. כל היתר כבר שייכים לעבר. ואולי זה לא ממש חריג, כי בסגל רוסיה, למשל, נותרו שניים בלבד מהקמפיין העלוב על אדמת צרפת לפני חמש שנים, אבל בכל זאת לא דבר של מה בכך. ואם זה לא מספיק, הרי ששניים מהשרידים חייבים את הקריירה שלהם לגונש.

בוראק ילמאז הוא הקפטן בן ה-35 שמושך לבדו את ממוצע הגילאים כלפי מעלה. הוא כוכב מוכח שעשה אינספור כותרות מגוונות במשך שנים, והגיע לשיא לאחרונה כאשר נטל חלק מרכזי מאוד בזכייתה הסנסציונית של ליל באליפות, בעונתו הראשונה בצרפת. לכן קל לשכוח שהוא בעצם "לייט בלומר", שהחל למצות את הפוטנציאל רק בגיל 25. כאשר הצטרף בוראק לטרבזונספור של גונש ב-2010, הוא נחשב לשחקן כושל ופרובלמטי שלא מצא את עצמו בשום מקום, ואפילו עמדה מוגדרת לא היתה לו.

המנטור החדש הפך אותו למכונת שערים במרכז הרחבה, ובעונת 2011/12 הוא כבר הפציץ 33 פעמים ב-31 משחקי ליגה. "שנול יישאר בליבי תמיד. הוא האמין בי והעניק לי ביטחון עצמי שמעולם לא היה לי. הוא היה מורה נפלא, ועזר לי להתקדם בכל ההיבטים של המשחק. אני אסיר תודה לנצח", אמר לימים ילמאז. מה רבה היתה שמחתו כאשר הם זכו להתאחד שוב - תחילה בבשיקטש, ולאחר מכן - באופן מכונן הרבה יותר - בנבחרת. זה ממש לא מקרי כי הסקורר הבקיע את השלושער הראשון במדי הנבחרת רק השנה, מול הולנד במוקדמות המונדיאל. אין מאמן טוב יותר עבורו, וכעת הם משתפים פעולה כדי לטפח את הדור החדש.

גם אוזאן טופאן לעולם לא יפסיק להודות לגורל על שהפגיש אותו עם גונש ברגע הנכון. הקשר המחונן נחשב בנעוריו להבטחה גדולה בבורסאספור, אבל מאמנים לא סמכו עליו, וגישתו היתה בעייתית בלשון המעטה. אחרי שחגג את יום הולדתו ה-19 ועדיין לא התקרב להרכב, היה טופאן מיואש למדי, והיו שגרסו כי שקל פרישה מכדורגל. אז, בקיץ 2014, הגיע לבורסאספור שנול גונש והבהיר לכישרון הצעיר שזו הולכת להיות העונה שלו. "אתה תהיה שחקן המפתח שלנו, אבל נדרשת השקעה ממך. תטפל בעצמך, תדאג לעצמך. תשפר את המצב הפיזי שלך, תתאמן טוב יותר, תשנה את סגנון החיים. אתה חייב להתחיל לעבוד, ואז תהיה כוכב", אמר לו המנטור. ואכן, 2014/15 היתה עונה מזהירה עבורו. הוא הפך לבאנקר לא רק בקבוצתו אלא גם בנבחרת, ופנרבחצ'ה החתימה אותו.

אין ספק כי גונש יודע למצוא את הדרך לליבם של חניכיו. זו המומחיות הגדולה ביותר שלו, והוא מוצא בה סיפוק עצום. "אני עדיין רואה את עצמי כמורה. אין דבר שמביא גאווה גדולה יותר מאשר לקחת שחקן ולהעניק לו כלים להצליח", הוא אומר. ואם אתם תוהים מדוע עשה שימוש במילה עדיין, הרי שיש כאן סיפור די מדהים. גונש עבד כמורה במקביל לקריירה שלו ככדורגלן.

שנול גונש הוא גדול שוערי טורקיה בכל הזמנים. בילדותו הוא רצה לכבוש שערים, והתפקיד בין הקורות נכפה עליו, והוא למד לאהוב אותו. והוא היה מדהים בזה. בתקופתו, זכתה טרבזונספור בשש אליפויות עם הגנת ברזל שנעלה את השער. עונת השיא המטורפת של גונש היתה ב-1978/79 כאשר הקבוצה מהעיר על שפת הים השחור סיים בפסגה על אף שהבקיעה 34 שערים בלבד ב-30 מחזורים, והיו לה 13 נצחונות. היא השיגה גם 16 תוצאות תיקו, והיה לה הפסד בודד, כי גונש ספג שבעה שערים בלבד. שבעה שערי חובה ב-30 משחקים! אז גם נקבע שיא שלא נשבר עד היום - 1,112 דקות רצופות ללא ספיגה. ודווקא במהלך העונה ההיסטורית הזו, התחיל השוער לעבוד גם כמורה.

כילד להורים אנאלפבתים, ראה בכך גונש שליחות. הוא חווה עוני וזכר היטב כיצד אביו ניסה למנוע ממנו לשחק כדורגל כדי שהנעליים לא יתבלו במהירות. לכן היה לו חשוב מאוד לסיים תואר אקדמי בחינוך כבר בתחילת הקריירה על הדשא, והוא שמר על הכושר בהפסקת הצהריים באוניברסיטה והרביץ ספרינטים במקום לאכול. וכאשר סיים את לימודיו, הוא קיבל מיד ג'וב בבית הספר התיכון על אחת הגבעות של טרבזון. התנאי היה לעבוד יומיים על מנת לא להיעדר מאימונים רבים מדי, וגונש העביר שיעורים בהיסטוריה ובגיאוגרפיה במשך שש שנים תמימות. קחו תמונה נהדרת שצולמה ב-1979.

"יש דמיון רב בין התפקידים של מורה ומאמן. אתה צריך להבין את הנפש של התלמיד. באחת הכיתות שלי, היה ילד שתמיד ידע לענות על השאלות שלי בגיאוגרפיה, אבל נוכחתי לדעת שהציונים שלו ברוב המקצועות נמוכים. הוא היה חכם, אבל לא למד טוב. חקרתי את הנושא לעומק, וגיליתי שהיו לו בעיות קשות במשפחה. הנסיבות לא איפשרו לו למצות את הפוטנציאל הגדול. במקרים רבים, אנחנו קופצים למסקנות מהר מדי וחורצים גורלות של אנשים. זה נכון גם לגבי כדורגלנים. שחקנים מוכשרים לא תמיד מצליחים, כי יש להם בעיות אופי. המשימה שלי היא לבדוק כיצד אפשר לסייע להם", הוא אומר.

אז עכשיו הוא זקן השבט, והאוהדים הטורקים סומכים עליו כשהוא מוביל את החבורה הצעירה שלו בדרך הנכונה. זה לא תמיד היה כך. כאיש טרבזון, היה במשך שנים שנול גונש סוג של אאוטסיידר שלא נהנה מתמיכת הברנז'ה של איסטנבול. ניסו להדביק לו תוויות של לוזר מהפריפריה שלא מכיר לעומק את המועדונים החשובים באמת - גלאטסראי, פרנרבחצ'ה ובשיקטש. בשנת 2000, היתה התנגדות תקשורתית רחבה למינויו למאמן הנבחרת, ואפילו ההצלחה המסחררת במונדיאל לא שיכנעה חלק ממבקריו, אשר טענו כי הושגה "למרות גונש ולא בזכותו". הם חיכו לו בפינה וחגגו כאשר פוטר בעקבות כשלון ההעפלה ליורו 2004. "רציתי להמשיך וחשבתי שאני עושה עבודה טובה, אבל אני מכבד את ההחלטה", אמר אז המאמן.

בחלוף 15 שנה, הוא חזר לנבחרת, אחרי שכבר הצטייד בשתי אליפויות על ספסל בשיקטש. הנבחרת היתה מפורקת בעקבות כשלון מהדהד במוקדמות מונדיאל 2018 עם מירצ'ה לוצ'סקו, וגונש התקבל הפעם בזרועות פתוחות. הוא הוביל מהפכה של ממש בסגל, והעובדה כי צמח במדינה דור נדיר של שחקני הגנה צעירים ומשובחים עזרה לו מאוד.

גונש היה מאז ומתמיד מאמן התקפי מאוד, אשר הצטיין בעיקר בטיפוח חלוצים - בוראק יילמאז הוא רק דוגמא אחת מיני רבות. אז גם טורקית בגרסתה הנוכחית מציגה כדורגל יצירתי ונאה לעין, אך היא מבססת את הנסיקה שלה על עורף איתן מאוד שספג שלושה שערים בלבד ב-10 משחקים במוקדמות יורו 2020. במשחקי הבית, נעלו הטורקים את השער באופן מוחלט, ורשמו בין היתר ניצחון 0:2 חלק על צרפת, מולה סיימו בתיקו 1:1 מכובד גם בפריז. אחרי פתיחה נהדרת גם למוקדמות המונדיאל, היא מגיעה לטורניר הנוכחי במומנטום חיובי מאוד, ואפילו הקורונה פעלה לטובתה.

מריח דמיראל, הבלם המצטיין של יובנטוס, היה אמור להחמיץ את הטורניר המקורי בגלל קרע ברצועות ברכו, אבל עכשיו הוא כשיר. גם יוסוף יאזיצ'י, אלוף צרפת טרי נוסף במדי ליל, היה פצוע בקיץ שעבר, ובריא לחלוטין השנה.לכן אפשר להגדיר את טורקיה כסוס שחור מסקרן מאוד של אליפות אירופה. יש כאן חבורה צעירה ורעבה, חדורת מוטיבציה, שנמצאת בתנופה פנטסטית. היא מונהגת על ידי קפטן ותיק שנמצא בשיא כושרו, נהנית מעומק מרשים ברוב העמדות, ומונהגת על ידי המאסטרו שכבר חולל היסטוריה לפני כמעט שני עשורים. כל שחקני הסגל מרגישים שהם התלמידים המחוננים של שנול גונש. המבחן הראשון שלהם יהיה במשחק הפתיחה של הטורניר נגד איטליה, וזה עשוי להיות קרב משובח.