טורניר של מאמנים: האנשים על הספסל היו הכוכבים המרכזיים ביורו

יורו 2016 הוא טורניר של מאמנים, וכך הוא ייזכר. יותר מכל אליפות אחרת בהיסטוריה, התחרות בצרפת הוגדרה על ידי האנשים על הספסל. "השחקן" המצטיין שהצעיד את פורטוגל לזכייה הוא בראש ובראשונה פרננדו סנטוס. מעולם לא היו שיקולים טקטיים כה חשובים – הם התעלו על כל אספקט אחר. במשחקים רבים מאוד הטקטיקה גברה על הכישרון, וההבדלים ברמת המאמנים באו לידי ביטוי באופן מובהק ביותר.

הגמר בסטאד דה פראנס זיקק את התופעה הזו. צרפת הייתה פייבוריטית ברורה מבחינת חומר השחקנים, קל וחומר אחרי הפציעה של כריסטיאנו רונאלדו. ואולם, סנטוס היה הפייבוריט הברור בקרב מול דידייה דשאן. במשך כל 120 הדקות לא מצא הצרפתי פתרון למערך המשתנה והגמיש של הפורטוגלי, והתפקוד הבעייתי של אחד הכוכבים החשובים ביותר שלו זעק לשמיים.

עוד בנושא:

רונאלדו התרגש: "הרגע הכי גדול בקריירה שלי"
היורו הביזארי הוכרע על ידי הכובש הכי ביזארי
דידייה דשאן ימשיך בנבחרת צרפת למרות ההפסד

היה הגיון מסוים בהצגת פול פוגבה בעמדה נסוגה מאוד מול גרמניה בחצי הגמר, אך אתמול שובץ קשר יובנטוס בעמדה אחורית אפילו יותר, והפך למעשה לסוג של אנגולו קאנטה. היה בכך מחדל כפול. ראשית, הצרפתים איבדו את הנוכחות והחיוניות של פוגבה בקישור ההתקפי, ולמעשה לא היה למארחת עושה משחק אמיתי. מוסא סיסוקו ניסה לארגן מהלכים לבדו, וכך גם דימיטרי פאייה, אולם לא הייתה יד מכוונת. שנית, קאנטה עולה על פוגבה בתפקיד המקורי שלו. ספק אם יש בעולם קשר אחורי נמרץ ויעיל יותר מהטורבו של לסטר, ופוגבה אפילו לא מתקרב אליו. לכן הייתה צרפת פגיעה למדי כאשר שחקניה נהרו קדימה (וזה בדרך כלל לא קרה מול גרמניה), ואת השער הבקיע אדר בדיוק מהמקום בו היה צריך להיסגר על ידי שחקן בעמדת קאנטה.

החילופים של דשאן לא שינו דבר במערך הטקטי. קינגסלי קומאן במקום פאייה, אנדרה-פייר ז'יניאק במקום אוליבייה ז'ירו בחוד ההתקפה, וגם אנתוני מרסיאל במקום סיסוקו שנפל מהרגליים אחרי מאמץ עצום – כל אלה לא השפיעו במילימטר על השיטה, ופוגבה המשיך להתבזבז בעמדה לא טבעית. תוסיפו לכך יום לא מוצלח של בלס מטוידי בכל הקשור להתקפה, בעיקר בזכות השמירה ההדוקה של הקישור הפורטוגלי, ותקבלו נבחרת אובדת עצות. ברור שאם הכדור המצוין של אנטואן גריזמן לא היה נהדף על ידי השוער רוי פטריסיו בפתיחה, הכול היה משתנה ב-180 מעלות, אבל מאמן צריך להגיב להתפתחויות, ודשאן לא עשה זאת.

לעומתו, כל חילוף של סנטוס גרר שינוי משמעותי לטובת נבחרתו. אפילו את הפציעה של רונאלדו הוא ניצל על מנת לשנות את המערך שהתאים קצת יותר להתמודדות עם הצרפתים. לקראת הטורניר, ביצע המאמן מהפכה תודעתית של ממש כאשר זנח את 3-3-4 המסורתי, הסיט את רונאלדו ונאני למרכז, ועבר ל-2-4-4 ללא שחקני אגף טבעיים. אחרי שרונאלדו הורד על אלונקה, חזר סנטוס ל-3-3-4, ונאני נותר כחלוץ מרכזי. זה לא עבד התקפית, אך סייע לסגור את האגפים מבחינה הגנתית. ז'ואאו מוטיניו שנכנס במקומו של אדריאן סילבה הביא איתו אופציה של מסירה ראשונה חכמה, ואז נשלח למערכה אדר כחלוץ מרכזי. צרפת לא הגיבה, לא ידעה להתמודד עם התנועה שלו, ושילמה את המחיר. פורטוגל הייתה פשוט טובה יותר בהארכה, גם אם לא לוקחים בחשבון את השער.

זו רק דוגמא קטנה לאורך הטורניר כולו. אנטוניו קונטה הפנומנלי הצליח להיות הכוכב הגדול של איטליה, הן באמצעות המערך הטקטי הגמיש שחיסל את בלגיה וספרד, והן בזכות האמוציות האדירות ששידר על הספסל. הוא היה חלק אינטגרלי מהמשחק בכל רגע נתון, וניתן היה לחוש זאת. הניצחון הגדול על ויסנטה דל בוסקה בשמינית הגמר רשום על שמו, וכאשר מסתכלים אחורה קל לקבוע כי הייתה זו ההופעה האיכותית ביותר של נבחרת כלשהי ביורו 2016 – במיוחד 45 הדקות הראשונות. המחצית הראשונה של סקוודרה אזורה מול אלופת אירופה היוצאת צריכה להילמד בכל בית ספר לכדורגל. גם עשרה מאמרים לא יספיקו על מנת לפרט את כל המסקנות שאפשר להפיק ממנה.

הכוכבים הגדולים של איסלנד היו צמד המאמנים – לארס לאגרבק השבדי והיימיר האלגרימסון המקומי . כל שחקן ידע בדיוק את משימותיו בכל סיטואציה, ונקודות החוזק של הסגל נוצלו באופן מקסימלי. כפי שלאגרבק עצמו העיד, "חשוב מאוד שכל שחקן יקפיד לבצע את התוכנית שנבחרה". וזה הרי המוטו המרכזי של יורו 2016. נבחרות ששחקניהן ידעו לבצע את התוכנית של המאמנים התעלו על הציפיות – ולא מדובר רק בפורטוגל, איסלנד ואיטליה, אלא גם בוויילס, הונגריה, צפון אירלנד שנמנעה מתבוסות ואלבניה שסיפקה רגעים מרגשים רבים.

מנגד, נבחרות של מאמנים שלא הצליחו לגרום לשחקנים לבצע את התוכנית, או באופן חמור יותר כלל לא הכינו תכנית ראויה, לא עמדו בציפיות. בטורנירים קודמים רבים היו נבחרות שהצליחו "למרות המאמנים". הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא צרפת של ריימון דומנק שהעפילה לגמר מונדיאל 2006 והפסידה רק בפנדלים. במונדיאל האחרון רבים אמרו זאת על ארגנטינה של אלחנדרו סאבלה שדיכא את הכישרון הטבעי העצום של הסגל ומנע ממנו לממש את הפוטנציאל. ביורו 2016, כל המאמנים הכושלים אכן נכשלו.

דל בוסקה, שלא ידע לפרוש בזמן, דרדר את ספרד לשפל. מארק וילמוטס הרס לחלוטין הזדמנות אדירה של דור הזהב הבלגי כאשר שלח למגרש את מרואן פלאיני במחצית השנייה ברבע הגמר מול ויילס, והנחה את השחקנים להגביה כדורים לרחבה לעברו. הוא לא הצליח למצוא את האיזון בין קווין דה בראונה לאדן הזאר, והפעולות החיוביות של הבלגים בנצחונות על יריבות נחותות נבעו מהכשרון העצום של השחקנים עצמם, ללא יד מכוונת מהספסל. בשני המפגשים מול יריבות עם מאמנים בעלי הבנה טקטית עמוקה, החבורה של וילמוטס נוטרלה ולא תיפקדה. גם רוי הודג'סון לא מצא את ההרכב הנכון ואת השיטה הנכונה עד שהיה מאוחר מדי, שלח את הארי קיין לבצע את כדורי הקרן – ואנגליה הודחה בזכות הכנה טקטית טובה הרבה יותר של היריבה בשמינית הגמר.

בנוסף, התרחשה בטורניר התפתחות טקטית מרתקת – חזרה של מערך 2-5-3 למרכז הבמה . לא רק ויילס ואיטליה יישמו אותו בהצלחה מסחררת, אלא גם גרמניה בחרה בו נגד האיטלקים ברבע הגמר ובמחצית הראשונה החיובית מול צרפת בחצי הגמר. לא ראינו בשורה מרעישה מסוג זה באליפויות האחרונות, וגם היא הופכת את יורו 2016 לטורניר של מאמנים וטקטיקה. היכולת הקבוצתית הייתה הרבה יותר חשובה מהיכולת האישית לאורך כל החודש בצרפת.

מטבע הדברים, הצופה הניטרלי לא תמיד נהנה כאשר מאמן מצליח לנטרל לחלוטין את איכויות היריבה. פורטוגל של סנטוס הייתה הנבחרת המשעממת ביותר בשלבי הנוקאאוט – היא הרגה לחלוטין את משחק שמינית הגמר מול קרואטיה שהבטיח רבות על הנייר, וכך נרשם שיא שלילי של 117 דקות ללא בעיטה למסגרת. היא חיסלה גם את רוב המשחק נגד פולין ברבע הגמר, ואת חצי הגמר נגד ויילס – היריבה היחידה אותה הצליחה לנצח ב-90 דקות לצד שש תוצאות תיקו. מבחינות רבות, זה היה מתסכל אפילו יותר בהשוואה ליוון מודל 2004, כי הכישרון שעמד לרשותו של סנטוס היה גדול יותר.

ואולם, הוא סיים את המרוץ כמנצח הגדול, ובדיעבד זה סמלי בטורניר שהוכתב על ידי מאמנים. אפשר לא לאהוב את זה, אבל תזכרו כי סנטוס היה זה שהימר אתמול בגמר עם שני חילופים התקפיים מובהקים. הוא לא בונקריסט, אלא מאמן גמיש שלא מהסס להשתמש במגוון רחב של כלים טקטיים, והגישה של פורטוגל בשלב הבתים הייתה התקפית במיוחד. מאמנים גמישים ומתוחכמים הצליחו, מאמנים מקובעים נכשלו, וזה השיעור המרכזי שמותיר אחריו יורו 2016. הוא לא מלמד שהבונקר משתלם – נהפוך הוא. הוא מלמד שהשלם צריך להיות גדול מסך החלקים של כל קבוצה.