פריס – ממש לא עיר של כדורגל: על ערב פסטורלי בבירת צרפת

בווידאו: אולפן היורו

פרט לשלט בודד באחת המסעדות, המזמין אנשים לצפות במשחקה של נבחרת צרפת ב-21:00 בערב, ליורו 2016 לא היה כל זכר ברובע ה-14 של פריס. שוק האמנים של מונפרנס, יריד המתקיים דרך קבע בימי ראשון, עניין הרבה יותר את תושבי האזור.

בניגוד לערים כמו ליל, לאנס, ליון ומארסיי, המושפעות בצורה דרמטית ממשחקי אליפות אירופה הנערכים בתחומן, פריס ממשיכה להתנהל על מי מנוחות. נראה שגם קרבות רחוב של חוליגנים לא מסוגלים להפר את השלווה כאן. "לקראת המשחק של צרפת אתה כבר תראה התעוררות", הבטיח המלצר לורן. "אוהדים יצבעו את הפנים בצבעי הטריקולור, הפאבים יהיו מלאים והקהל יגיע בהמוניו לפאן זון, אבל זה לא באמת מרגש אותם. זו מעין חובה אזרחית כזו, לתמוך בנבחרת. כאן בפריס מתרגשים מאוכל, אופנה, מפורסמים. לא מתרגשים מכדורגל".

עוד בנושא

פוגבה: "אני לא מתייחס לביקורות", ז'יניאק: "עזבו אותו בשקט"
יורו 2016: שוויץ וצרפת נפרדו ב-0:0 טוב לשתי הנבחרות
אלישע לוי: "האלבנים פשוט לא רצו לאכזב את הקהל שלהם"

התחזית התממשה בצורה מדויקת להפליא. בשעות הערב המוקדמות עוד היה רגוע באזור מגדל אייפל, אך שעה לפני שריקת הפתיחה שטף את המקום גל של עשרות אלפי אנשים. רובם אכן ציירו על פניהם פסים של כחול-לבן-אדום, אך פחות התרגשו מהמשחק ויותר מהמפגש החברתי. "אנחנו באים לשתות, ליהנות, לפגוש חברים וגם לעודד את הנבחרת שלנו", אומרת מארי, ומיד שואלת את החבר שלה האם זלאטן משחק.
אז זהו, שלא.

בתוך יער האוהדים, ניתן היה למצוא יותר חולצות של זלאטן במדי פ.ס.ז' מאשר של פוגבה או גריזמן במדי צרפת. כי אם יש מישהו שבאמת הצליח לשבור את הקרח הזה שבין תושבי פריס לענף הכדורגל, זה החלוץ השבדי ששינה סדרי עולם בליגה הצרפתית. עזיבתו מותירה חלל ענק במימד הכוכבות. לפ.ס.ז' יש הרבה שחקנים גדולים, אבל אין דמות סוחפת ברמתו. הוא היה רוק סטאר אמיתי שמצא את הדרך להכניס את העיר הזו, גם אם רק מדי פעם, לטירוף של כדורגל. את זה, לפחות כרגע, נבחרת צרפת מתקשה לעשות.

בזמן המשחק, רגע לפני סיום המחצית הראשונה, נשמע פיצוץ מלחיץ שהקפיץ את כולם במתחם האוהדים. השוטרים החמושים כבר נכנסו למצב כוננות, אבל אז התברר שהיה זה בסך הכול נפץ שהצליחו להבריח פנימה (אחרי חמישה מעגלי אבטחה שהחרימו מוטות סלפי ואפילו קרם פנים; מרשים) כמה מאוהדי פריס סן ז'רמן. בזמן שחבריהם עוקבים אחר המשחק המשודר על מסך ענק, אוהדי האלופה שרו לכבוד הקבוצה שלהם והתעלמו לחלוטין מהנבחרת. רק כמה אוהדים צפון אירים, שבין כוס בירה אחת לשנייה לימדו את המקומיים לשיר את הלהיט של וויל גריג, הצליחו לתת להם פייט קולני ולגנוב לרגעים את תשומת הלב. את אוהדי הטריקולור לא ממש שמעו.

כי הם מעודדים בבודדים. לא יחד, לא את הנבחרת. כריסטוף ז'אלה, שכלל לא שותף, זכה לתמיכה מאוהדי פ.ס.ז' שזוכרים לו ימים יפים אצלם, הכוכב הטרי דימיטרי פאייה קיבל מחיאות כפיים סוערות כאשר נכנס וקבוצת חברים קטנה שרה שירי הלל לחאתם בן ארפה שאפילו לא זומן לסגל. עוד סממן לפילוג המוכר בנבחרת ובחברה הצרפתית. רק על דבר אחד הייתה הסכמה: השמצת אנדרה פייר ז'יניאק, שנשלח לאכול ביג מק.

"אולי זה בגלל המשחק, בכל זאת הוא היה די חסר חשיבות ועדיין הגיעו עשרות אלפי אנשים", מסביר/מתרץ לורן, שהגיע למקום יחד עם ילדיו. "גם ב-1998 צפיתי כך במשחקים, עם החברים שלי, ועכשיו באתי עם הילדים. גם אז הכול התחיל כאן באיזי, זו בכל זאת פריס... אבל כשהגענו לגמר כבר היה כאן טירוף מוחלט. קשה לרגש אותנו, צריך משהו מיוחד. אם הנבחרת הזו תגיע שוב לגמר, ואני מאמין שזה יקרה, אז כבר תראו כאן אקסטזה והתרגשות עצומה".