לא צריכים נפוליאון: הכוח הקבוצתי של נבחרת צרפת מוביל אותה ביורו

דשאן למד מטעויות העבר, וחלוקת הנטל של הטריקולור היא הגורם המרכזי להצלחה של מארחת היורו. הבלוג של יוכין על היסטוריית ההתרסקות של הנבחרות הביתיות שמתבססות על כוכב על מרכזי, והסוד של צרפת הנוכחית

הנה לכם סטטיסטיקה מעניינת - אנטואן גריזמן, אוליבייה ז'ירו ודימיטרי פאייה כבשו שלושה שערים (או יותר במקרה של גריזמן) ביורו הנוכחי, וזו השלישייה הראשונה אי פעם מנבחרת אחת שעושה זאת באליפות אירופה. מעולם לא היתה נבחרת שהציגה שלישייה פורייה עם חלוקה כה שיוויונית. בהתחשב בעובדה כי הם עשו זאת תוך חמישה משחקים בלבד, הרי שהמדגם המייצג של הטורנירים הקודמים, שהיו קצרים יותר מהנוכחי אך כללו לפחות חמישה משחקים עבור הפינאליסטיות מאז 1984, בהחלט מספק. אפשר, כמובן, לטעון שהמשימה של הטריו נגד רומניה, אלבניה, אירלנד ואיסלנד לא היתה מאתגרת באופן קיצוני, וזה נכון. ואולם, זה לא גורע דבר מחלוקת הנטל. צרפת מודל 2016 היא נבחרת מאוזנת ללא כוכב בולט.

זו בדיוק היתה המשאלה של דידייה דשאן. המאמן יודע היטב שהכתרת כוכב מרכזי אחד, קל וחומר בטורניר ביתי, עלולה להיות בעייתית ביותר. ברור שהכל פנטסטי כאשר מישל פלאטיני מתפוצץ עם תשעה שערים בחמישה משחקים ב-1984, אבל מה אם זה לא קורה? את הבעיה הזו חווה דשאן על בשרו כקפטן צרפת במונדיאל הביתי ב-1998.

עוד בנושא

צרפת הביסה את איסלנד 2:5 ועלתה לחצי גמר יורו 2016
צרפת כבר בטירוף לקראת חצי הגמר: רוצים נקמה בגרמניה
שליחנו לפריס, אורן יוסיפוביץ, על הנסיבות המקילות של הטריקולור
איסלנד נפרדת בגאווה אחרי ערב מרגש: "זה היה מסע פנטסטי"

שחקני נבחרת צרפת אנטואן גריזמן, דימיטרי פאייה (רויטרס)
מחלקים את התהילה. פאייה וגריזמן (צילום: רויטרס)

כשזידאן כמעט קרס

זינדין זידאן, כוכב צעיר יחסית בגיל 25, סומן אז כסופרסטאר האולטימטיבי של הכחולים. תיירי הנרי ודויד טרזגה נכללו בסגל רק על תקן נערים, החלוץ המרכזי היה סטפן גיבארש, פטריק ויירה לא היה שחקן הרכב, יורי דז'ורקף מעולם לא נתפס כשחקן ברמה העולמית הגבוהה ביותר. החוליה החזקה באמת היתה ההגנה, ובחלק הקדמי זיזו היה אמור להיות המושיע, על אף שהיה חלש מאוד ביורו 96'. אז זידאן פשוט קרס, כל צרפת כמעט קרסה יחד איתו.

במשחק השני בשלב הבתים, בעוד צרפת מובילה בבטחה מול סעודיה החלשה, דרך זידאן על פואד אמין, ספג כרטיס אדום והושעה משני משחקים. הלחץ על חבריו לקראת שמינית הגמר מול פרגוואי היה כביר. כיצד יסתדרו ללא הכוכב המרכזי מול נבחרת הגנתית במיוחד עם חוסה לואיס צ'ילאברט בשער. חסרונו של זידאן הפך לנושא כה משמעותי, שכל יתר הסוגיות בקושי דוסקסו. בתנאים אלה, המשימה היתה קשה שבעתיים, ודשאן לא ישכח שהפיאסקו היה קרוב. רק בדקה ה-114 הבקיע לורן בלאן את שער הזהב והציל את המארחת מפנדלים. ברבע הגמר מול איטליה זיזו כבר חזר, אבל היה גרוע, והפעם זה כן נגמר בפנדלים אחרי תיקו מאופס. למזלם של הצרפתים, הם זכו בדו קרב.

המאמן איימה ז'אקה סיפר בדיעבד: "במשחקים הראשונים במונדיאל 98' לא היתה לזידאן השפעה משמעותית. הוא שיחק עבור עצמו ולא עבד למען הקבוצה. ניסיתי להקנות לו כלים שיעלו אות לרמה אחרת". בסופו של דבר, התעלה זיזו ברגע האמת ונגח צמד בגמר, ולכן הטורניר הזה נרשם באופן לא לגמרי מוצדק על שמו, אבל צרפת הביסה 0:3 את ברזיל בעיקר כי היריבה שמה דגש גדול אפילו יותר על הסופר סטאר שלה.

זינדין זידאן במדי נבחרת צרפת במונדיאל 1998 (GettyImages)
הטורניר נרשם על שמו, באולפן לא לגמרי מוצדק. זידאן (צילום: GettyImages)

התלות ברונאלדו וניימאר ריסקה את ברזיל

אצל הסלסאו, רונאלדו היה הכוכב הגדול, והכל נבנה סביבו, למרות שהיה רק בן 21. בזכותו נחשבה ברזיל לפייבוריטית, עומס הציפיות היה בלתי נסבל ולא הגיוני, ובסופו של דבר גם רונאלדו קרס – באופן מדהים ומרשים הרבה יותר מזידאן. לפי עדותו של רוברטו קרלוס, החלוץ היה שרוי בדכאון, בכה בלי הפסקה, ועל המחלה המסתורית שלו לפני הגמר הגדול אתם יכולים לקרוא בהרחבה כאן. צרפת הניפה את הגביע על אף שסבלה מבעיה משמעותית מאוד, כי אצל היריבה היתה בעיה זו מובהקת פי כמה. היא לא תיפקדה בלי רונאלדו.

בברזיל לא למדו את הלקח, כמובן. האופן בו נבנה פולחן האישיות של ניימאר לקראת המונדיאל הביתי לפני שנתיים היה שערורייתי, ונבע בעיקר משיקולים מסחריים. בסופו של דבר, כל הנבחרת השתעבדה לחלוטין ליכולתו של הכוכב המרכזי. הנטל הונח הישר על כתפיו, וגם ניימאר קרס. הוא לא הפגין את היכולת האופטימלית שלו, ובסופו של דבר נפצע ברבע הגמר מול קולומביה. זה היה הסוף. אי אפשר לשכוח את התמונה הגרוטסקית כאשר השחקנים בצהוב התייצבו לנגינת ההימנונים עם החולצה מספר 10, כאילו ניימאר הלך לעולמו וצריך לחלוק לו כבוד אחרון. מבחינה מנטלית, ברזיל היתה שבר כלי עוד לפני שריקת הפתיחה. זה נגמר בתבוסה המשפילה ביותר בתולדותיה.

רשימת נבחרות מארחות שכושלות בגלל התמקדות בכוכב אחד בלבד לא תהיה שלמה ללא ארגנטינה של ליאו מסי בקופה אמריקה ב-2011, אז חגגה עליה אורוגוואי בפנדלים ברבע הגמר, בדרך לזכיה בגביע. למעשה, הפרעוש סובל מציפיות מוגזמות ודרישות לא מציאותיות בכל הטורנירים של ארגנטינה, ומופעל עליו לחץ לא שפוי. לכן הוא גם ניסה לפרוש מהנבחרת אחרי פיאסקו נוסף בגמר קופה אמריקה לפני שבוע.

שחקני נבחרת ברזיל דויד לואיז, ז'וליו סזאר עם החולצה של ניימאר במונדיאל 2014 (GettyImages)
בברזיל התמקדו בפולחן אישיות גם ב-2014 (צילום: GettyImages)

פוגבה ניצל מציפיות מוגזמות

כמאמן אינטליגנטי, בעל עבר עשיר מאוד כשחקן ומנהיג בנבחרת, דשאן מבין את הסוגיה הזו הכי טוב בעולם. לכן, לקראת הטורניר הביתי הוא עשה הכל על מנת למנוע הייפ סביב שחקן אחד ספציפי, והשתדל בכל כוחו לחלק את הציפיות והאחריות בין כל השחקנים המובילים.

הדרך הקלה ביותר, ואולי גם נוחה מאוד מבחינה שיווקית, היתה להכתיר את פול פוגבה. כמו פלאטיני וזידאן, גם הוא כוכב יובנטוס שזכה זה עתה באליפות איטליה ונתפס כשחקן המוכשר ביותר בסגל הצרפתי. היה טבעי ומתבקש להעניק לו את החולצה מספר 10, אותה לבשו קודמיו כאשר הניפו את הגביעים. דשאן החליט אחרת. הוא הוריד את מספר 10 מסדר היום אחת ולתמיד באמצעות הענקת החולצה לחלוץ הספסל אנדרה פייר ז'יניאק. זה היה אמנם מעט ביזארי, אך כאשר רואים את המציאות כיום אפשר לקבוע כי מדובר בהחלטה הנכונה ביותר, ללא קשר לתוצאת חצי הגמר מול גרמניה.

פול פוגבה שחקן נבחרת צרפת (רויטרס)
ביקורות שאפשר להתמודד איתה. פול פוגבה (צילום: רויטרס)

כי פוגבה לא זהר ביורו הנוכחי, לפחות עד אתמול, ובכל זאת מינון הביקורת בתקשורת היה סביר. אפשר היה להתמודד איתו בלי לאבד את העשתונות ולקרוס מנטלית. יתרה מזו, אחרי הניצחון הדחוק על רומניה במשחק הפתיחה, הוריד דשאן את פוגבה ואת אנטואן גריזמן לספסל במשחק השני מול אלבניה. הוא לא סיכן את ההעפלה, אבל הצליח להעביר מסר חשוב – זו נבחרת שיכולה להסתדר גם ללא שחקן מפתח זה או אחר. אחרי השער המרהיב לרשת הרומנים, הסתמן פאייה ככוכב העל, אבל גריזמן נכנס כמחליף והבקיע נגד האלבנים, והמשימות החלו להתחלק.

אתמול, במשחק הטוב ביותר של צרפת עד כה, כולם נטלו חלק בחגיגה. ז'ירו עם צמד ובישול אמנותי, גריזמן עם שער ושני אסיסטים, פאייה עם שער ובישול, פוגבה עם שער ראשון בטורניר, וגם בלס מטוידי סוף סוף הפגין יכולת נהדרת ובישל את השער הראשון. זה המצב אליו השתוקק דשאן להגיע. כעת, אם ייפצע אחד הכוכבים באימון מחר ולא ישחק מול גרמניה, תהיה זו מכה משמעותית, אך ממש לא אנושה. אין בצרפת הנוכחית דמות מפתח דוגמת זידאן, רונאלדו, מסי או ניימאר. היא תסתדר מנטלית בלי פוגבה, גריזמן, פאייה או ז'ירו. הציפיות מכל אחד מהם לקראת האתגר המשמעותי הראשון בחצי הגמר זהות פחות או יותר, וזה אידיאלי. כעת רק נותר לראות אם הם מסוגלים לספק את הסחורה, כי עד עכשיו זה היה רק הפרומו.

דידייה דשאן קפטן נבחרת צרפת במונדיאל 1998 מניף את גביע העולם (GettyImages)
יודע איך מניפים גביע. דשאן ב-1998 (צילום: GettyImages)