שעה של כדורגל הספיקה לדידייה דשאן. שלט החילוף הונף שניות לאחר שעוד כדור של אוליבייה ז'ירו חדר לרשת של האנס הלדורסון חלוץ ארסנל יוצא, אנדרה-פייר ז'יניאק נכנס.
ז'ירו עטה פרצוף מאוכזב. זה היה משחק גדול שלו, תרתי משמע. שלשום דיבר דשאן על היתרון האיסלנדי, הפיזיות: "אני לא יכול להוסיף לשחקנים שלי עוד כמה סנטימטרים, אבל יש לנו כאלה שיכולים להילחם על הכדורים הגבוהים". פוגבה, למשל. גם ז'ירו. וז'ירו רצה שלושער. זה היה הרי משחק לשיפור הסטטיסטיקה. גריזמן סיים אותו עם 4 ו-3, מלך השערים הרגעי של היורו ושכפול גול מן העבר אומטיטי, במשחקו הראשון בנבחרת, סיים עם מאזן מסירות מושלם וחולני של 77 מ-77 הכי מרשים מאז יורו 80'; פוגבה חיבר שער לשער שכבש במונדיאל, ודפק דאב כמו שצריך; פאייט נצמד לטופ הכובשים עם השלישי שלו; צרפת היתה הראשונה לכבוש רביעייה במחצית משחק יורו, ועם 11 גולים בטורניר, היא מתקרבת לשבירת השיא שלה משנת 2000.
עוד בנושא:
צרפת הביסה 2:5 את איסלנד ועלתה לחצי גמר יורו 2016
צרפת כבר בטירוף לקראת חצי הגמר: רוצים נקמה בגרמניה
איסלנד נפרדת בגאווה, אחרי עוד ערב מרגש: "זה היה מסע פנטסטי"
אז כן, בערב כזה גם ז'ירו רצה להמשיך לנפח את העמודה ואת האגו. דשאן תפס אותו מיד כשירד מן הדשא, כנראה הסביר לו שהוא גורר צהוב בטורניר ושעדיף גול אחד מול גרמניה במארסיי מאשר חמישייה מול איסלנד בפריז. ז'ירו התרצה מיד, ודשאן לבטח חשב לעצמו הייתי מחליף את כולם לו הייתי יכול; רגיעה, מנוחה, סטנדינג אוביישן ענק מול הקהל הביתי. זה היה והרגיש משחק ראווה, מהרגע הראשון.
לא נתעלם מיכולת נהדרת של שחקני צרפת. הדיוק שהיה חסר להם עד כה, הגיע ובגדול. עם שמונה איומים למסגרת מול חמישה של יריבתם, זה הרגיש הרבה פחות קרוב ונגמר ב-2:5 מהדהד. לא, גם לא נוריד מערכה של איסלנד וממה שעשתה עד הלום. ועדיין, המשחק הזה הוא המשך ישיר של השנתיים האחרונות של הטריקולור. הטורניר בבית, המוקדמות הן רצף של משחקי ידידות, שלב הבתים מהקלים שבנמצא (אולי חוץ מהבית של איסלנד), היריבה בשמינית הגיעה לשם רק כי אנטוניו קונטה החליט והיריבה ברבע הרגע רשמה את הישג חייה. והמנוחה הצרפתית - משחקים מראשון לראשון. כן, עבור הצרפתים, כמו פעם, טורניר גביע אירופה לאומות מתחיל בחצי הגמר שם תפגוש את גרמניה המוצהבת והפצועה.
הרבה נסיבות מקלות יש לצרפת בטורניר הזה, ואתמול סוף סוף היא קיבלה הקלה גם מהמאמן שלה ומחוקת הכדורגל. אנגולו קאנטה מוצהב ודשאן החליט סוף סוף לפתוח כפתור, להשאיר את יוהאן קבאיי על הספסל ולשבץ בימין את מוסא סיסוקו. האחרון החזיר טובות מהפתיחה, כשהיה בכל מקום על המגרש (באמת בכל מקום), וסיכן במישרין או בעקיפין את השער של הלדורסון. וכך, עם הרכב תוקף, צרפת סוף סוף כבשה במחצית הראשונה. באמת הגיע הזמן. יהיה מעניין מה יקרה מול גרמניה. שם נגלה האם גם דשאן חושב שרבע הגמר הזה הוא סוג של בועת נדל"ן, לא מדגם מייצג. האם גם מול גרמניה יעז לפתוח בהרכב שהוא קונצרט. האם יעז לנצח.
איסלנד היא הבייבי של הטורניר, לא בהכרח ולא תמיד מבחינת כדורגל. אבל הופעת בכורה מוצלחת שכזו, ההישג מול אנגליה, הרוח, ההתנהלות והבאזז בטורניר הזה אלו לא יישכחו עוד זמן רב. מאתמול בבוקר ברחובות פריז, בפאתי השאנז אליזה, ראית אותם, שמעת אותם, וקשה שלא להתאהב. היו לא מעט קסמים בקיץ זה, וזה אחד המרגשים מכולם. ביציעי הסטאד דה פראנס הם היוו גוש חזק וכוחני, אחיד ונפלא. ואז הגיעו ההמנונים והגיע ההבדל. האיסלנדים עם נעימת ערש המילים לבטח נרקמו על כרית מול המארסייז המלחמתי והקשוח. והאורחים שיחקו כמו ההמנון שלהם, והביתיים כמו שלהם. וזה לא היה כוחות.
כמעט שעה לאחר המשחק, והצרפתים כבר מזמן אינם, והאורות כבו ברבע איצטדיון, והאייסלנדרים עדיין בטריבונה. עד שהגיעו לכאן, מדוע שייעלמו כל כך מהר? הסיפור של איסלנד היה כל כך מיוחד ויפה ואדיר ונדיר, שהוא לא באמת נגמר בכישלון, הוא לא באמת הסתיים בתבוסה. לוח התוצאות טען 5:2, אבל מראה עיניים הוכיח אלפים חוגגים ביציעים. ומולם כעשרים גיבורי תרבות וקאלט, שחקנים שנולדו למדינה בלי כדורגל ומצאו עצמם ברבע גמר גביע אירופה.
התבוננתי בהם ממושכות. זה היה מהפנט. הם לא היו עצובים כלל. הם לא נראו כאילו חטפו חמישייה בנוקאאוט. לא כאילו היו הראשונים לספוג רביעייה במחצית ראשונה של יורו. ככה הרי גם השחקנים. נתנו להם ארבעה, הם החזירו אחד. פירקו עם החמישי, הם ענו עם השני. וניסו וניסו וניסו.
"זו היתה הרפתקה, סיפור אגדי על מדינה שלמה", אמר לוואלה! ספורט השוער האנס הלדורסון, שהוא גם יוצר סרטים במקצועו. "אם היינו זוכים בטורניר, זה בטוח היה הופך לסרט. עכשיו נחכה ונראה. ראיתי שכבר עבדו על טריילר".
אתם לא נראים כמו נבחרת שהובסה 5:2 והודחה. הקהל, השחקנים, לא נראה שבאמת הפסדתם.
"אני שמח שאנשים אומרים את זה. היתה לנו מחצית ראשונה מסויטת, כלום לא הלך לנו ולצרפת הלך הכול. ב-4:0 היה קל להישבר אבל במחצית החלטנו אחרת. דיברנו בינינו, הבנו שמדינה שלמה צופה בנו, 10,000 איש ביציעים. המעט שיכולנו לעשות זה לנסות לנצח את המחצית השנייה. למזלנו עשינו את זה, הצלחנו להציל קצת מהכבוד שלנו. היה לנו טורניר פנטסטי והתמוטטות מוחלטת היתה מסיימת את זה בטעם רע, אבל הצלחנו ללכת הביתה בגאווה".
מה יש לך להגיד על נבחרת אנגליה, שאנשיה בטח מרגישים עוד יותר מתוסכלים היום?
"לא אסובב עוד יותר את הסכין", חייך השוער. "אני חושב שכבר כואב להם מספיק. הם הפסידו לנבחרת טובה יותר". אאוץ'.
יכול להיות שהאנס צודק, אבל איסלנד ואוהדיה נמדדו אמש, כמו לאורך הטורניר כולו, בסקאלה אחרת. אחת שמנצחת בהולנד אבל לא את קזחסטן ולטביה, לא את הונגריה אבל כן את אנגליה. כמו שהיא על האטלס, כך ביורו על אי משלה. וכך גם צריך לשפוט אותה. הטורניר הזה יסתיים עם אלופה, אבל הנסיכה הודחה כבר אמש, ותטוס עם הכתר כל הדרך לרייקיאוויק.
את איידור גודיונסן כנראה לא תראו יותר בתוך אחת החולצות היפות ביותר בתולדות הספורט, אבל את הטריקולור עוד תראו, לפחות עוד פעם אחת בקיץ הנוכחי. זו שוב תהיה גרמניה. ב-7 ביולי 2014 בריו דה ז'ניירו בדיוק שנתיים לפני היום צרפת הפסידה למאנשאפט 1:0 קטן ברבע הגמר. מאז היא עברה 25 משחקי ראווה. אז זהו. מגרמניה ועד גרמניה, כי סוף סוף הגיע הקץ לידידות. הגיע הזמן להתחיל לשחק. "על באמת". מול גרמניה, ועוד במארסיי.
או-לה-לה.
עמוק אל תוך הלילה, והשומרים כבר נועלים את שערי האיצטדיון בסן דני. בסמוך, המסעדות כבר מרימות כיסאות על שולחנות, ובחוץ דוכני אוכל ושתייה ורחבת ריקודים ודי.ג'יי ותאורת מסיבות זולה. בפינה רקדו כמה אייסלנדרים ואייסלנדריות, ניצלו לבטח לילה אחרון בעיר האורות. אחרי כמה שירים הדי.ג'יי ניגן את המארסייז, וכמו הסצנה הנהדרת ב"קזבלנקה", המקומיים התכנסו וצווחו בגאווה. כשנגמר הפזמון, הוא ניגן אותו שוב. ואחד הצועקים לבש בכלל חולצה של איסלנד. קוראים לו באפטיסט.
מה הקשר לאיסלנד, שאלתי, והוא סיפר שהתלהב והחליף חולצה עם אוהד. המארסייז התגבר, ובאפטיסט תפס את החולצה ונישק את סמל איסלנד.
"אלה לה בלו", צעק.
"אלה לה בלו!".
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
orenjos@walla.co.il