בדקה ה-90 אמש (רביעי) בזבזה גרמניה זמן ליד דגל הקרן, במשחק ביתי מול הונגריה אשר תוצאתו היתה תיקו. טוני קרוס ותומאס מולר, הכוכבים המובילים של ריאל מדריד ובאיירן מינכן, בעטו ברגלי היריבים כדי להשיג עוד קרן, ואז עוד אחת. היה זה מחזה סוריאליסטי לגמרי - ולא רק בגלל שהגרמנים לא ניסו לכבוש את שער הניצחון שהיה מונע מהם מפגש נגד אנגליה בוומבלי בשמינית הגמר. העניין הוא שהם באמת חששו. אפשר היה לראות את הפחד בעיניהם. אחרי ההדחה בשלב הבתים במונדיאל, הם היו קרובים מאוד לפיאסקו נוסף - מהדהד אפילו יותר. אז שיקולי כבוד לא היו רלוונטיים עוד. קרן, ועוד קרן... מה זה כבר משנה? העיקר לא להפסיד במינכן להונגרים, ולא לסיים את הקדנציה של יואכים לב עם קטסטרופה מוחלטת.
למזלם, האיש שזרע פאניקה בשורותיהם במשך רוב המשחק כבר הוחלף באותו שלב. קוראים לו אדם סולואי, ובגיל 33 הקפטן ההונגרי כבר לא ממש נראה כמו אתלט. עודף המשקל ניכר עליו, בעונה החולפת הוא מיעט לשחק במדי מיינץ, אבל יש אירוניה גדולה בכך שהוא בכלל משתייך לסגל שלה. לפני יותר מעשור, בעונת 2010/11, הוא כיכב שם בטריו יוצא דופן של שחקני חוד כריזמטיים במיוחד. מיינץ פתחה אז עם שבעה נצחונות רצופים, עשתה המון כותרות, וחגגה את שעריה כסוג של להקת רוק מאולתרת. אנדרה שורלה ניגן על גיטרה דמיונית, סולואי היה אחראי על התופים הדמיוניים, לואיס הולטבי שר לתוך מיקרופון דמיוני. תומאס טוכל התמוגג על הספסל בתחילת דרכו בבונדסליגה. היו ימים...
שורלה, בוגר הלהקה המוצלח ביותר שבישל את שער הניצחון של גרמניה בגמר מונדיאל 2014, כבר פרש. הולטבי - כישרון גדול שלא מיצה עשירית מהפוטנציאל - טרם תלה את הנעליים, אבל זה מתקרב, ולאחרונה הוא שוחרר מבלקבורן מליגת המשנה באנגליה. ורק סולואי עדיין איתנו, ועוד איך. הוא היה בספק אתמול בגלל פציעה, אבל הוכשר - והגרמנים פשוט לא ידעו לעשות איתו. בדקה ה-11 הכניע את מנואל נוייר בנגיחת זינוק מושלמת, ובאמצע המחצית השניה - מיד אחרי שספגו ההונגרים את שער השיוויון - הוא בישל באמנות את ה-1:2 לאנדרש שאפר, בחור בעל שם משפחה גרמני שמשחק בליגה הסלובקית. ורק כדי לסבר את האוזן, אפילו בנבחרת סלובקיה שהובסה אתמול 5:0 בספרד אין שחקנים מהליגה הסלובקית.
זה היה השפל אליו התדרדרה גרמניה, שהפגינה היעדר יצירתיות בהתקפה וברדק בהגנה. ויש שיגידו כי הגיע ללב להיפרד עם שברון לב, אבל היה למשחק הזה גם היבט פוליטי מובהק. שחקני הונגריה ממש לא אשמים בחוקים אנטי-להט"בים אותם מקדם ראש הממשלה ויקטור אורבן, ושוער לייפציג פטר גולאצ'י אף יצא לא מכבר בהצהרה ברורה על הצורך באהבה, סבלנות וסובלנות כלפי הזולת, אך מבחינת יחסי ציבור הם היו הקורבן על לא עוול בכפם. אחרי שאופ"א לא אפשרה לצבוע את האיצטדיון בצבעי הקשת, ואורבן החרים את המשחק מחשש להפגנות נגדו, אופציית הסנסציה ההונגרית קצת איבדה אטרקטיביות בעיני האוהדים הנייטרלים. ולכן, דווקא השער הדרמטי של ליאון גורצקה היה סמלי.
כי גורצקה הוא המנהיג בדור הצעיר של כדורגלנים שרוצים להיות מעורבים פוליטית. קשר באיירן מינכן משמיע את קולו באופן תדיר - הוא נפגש עם ניצולי שואה ודואג לפרסם פוסטים מרגשים על שימור הזיכרון, הוא הביע סלידה פומבית ממפלגת הימין הקיצוני שמתחזקת בתקופה האחרונה, והוא גם נלחם נגד גזענות ונגד הומופוביה. "אני מקווה ששחקנים ייצאו מהארון, ומשוכנע שהאוהדים יקבלו זאת בטבעיות. הציבור שלנו מתקדם יותר מהספורט", הוא הצהיר לא מכבר. לכן, כאשר קבע 2:2 דווקא מול האולטראס של הונגריה, אשר חלקם מזוהים עם תנועות פשיסטיות, הוא סימל לעברם לב - ואז כתב באינסטגרם: "הפיצו אהבה".
וזה היה אקורד סיום הולם לערב משובח של כדורגל, שהיה הטוב ביותר בטורניר עד כה.
היה זה הערב בו השווה כריסטיאנו רונאלדו את שיאו של עלי דאי והפך לכובש המצטיין ביותר בתולדות המשחק בכדורגל נבחרות עם 109 שערים. הוא עשה זאת בזכות שני פנדלים, ובסך הכל יש לו כבש שלושה שערים מהנקודה הלבנה באליפות, אבל דווקא היורו הנוכחי מדגיש שגם זה לא טריוויאלי. שישה פנדלים כבר הוחמצו הקיץ, ואתמול הצטרף לרשימה אלברו מוראטה כספרדי השני שפיספס אחרי ג'רארד מורנו. אז זה לא דבר של מה בכך לדייק פעמיים מול הוגו לוריס - במיוחד כי פורטוגל היתה בעמדת הדחה מהמקום האחרון כאשר נשרקה הבעיטה השניה.
זה קרה כי קארים בנזמה כבש את שעריו הראשונים במדי צרפת מאז הקאמבק - וגם לו היה האומץ לגשת לנקודה הלבנה אחרי שפספס פנדל במשחק ידידות. השער השני שלו ייזכר בעיקר בזכות מסירת העומק הפנומנלית, סטייל דה בראונה, של פול פוגבה, אשר מספק בינתיים את הטורניר הטוב ביותר בחייו עבור צרפת. היתרון הזה לא החזיק מעמד, ובמצב שגרתי תוצאת תיקו היתה אמורה לשלוח את אלופת העולם למפגש מול אנגליה בוומבלי, אבל הצרפתים עשו עבורם את העבודה. באשר לרונאלדו, הרי שכעת מצפה לו אתגר אתגר כביר מול בלגיה ודה בראונה האמיתי בשמינית הגמר, אבל אם יש נבחרת שיכולה לראות היבט חיובי בלסיים את שלב הבתים במקום השלישי, הרי שזו פורטוגל. היא כבר העפילה כך ביורו 2016, וזה נגמר במדליות זהב. כולם יכולים להיות מרוצים, והחיבוק של רונאלדו עם בנזמה היה מרגש. הפיצו אהבה!
זה גם היה הערב בו ספרד החליטה סוף סוף להיות תכליתית, והסלובקים עזרו לה מאוד במשימה בחום הכבד בסביליה. כאשר השוער מרטין דוברבקה הבקיע שער עצמי ביזארי זמן קצר אחרי שעצר בזינוק פנטסטי את הפנדל, היה ברור שזה לא הולך לכיוון טוב מבחינת האורחת, ובסופו של דבר הבקיע פראן טורס את אחד משערי הטורניר בעקב. זה היה נחמד, אבל דרמה איכותית יותר בהתרחשה במשחק המקביל, שם הצליחה שבדיה לתפוס בצדק את המקום בפסגה.
מאמן שבדיה יאנה אנדרסון נכנע במרץ ללחץ והחזיר לנבחרת את זלאטן איברהימוביץ', בצעד שעלול היה להרוס את הלכידות בחדר ההלבשה. למזלם של השבדים, הכוכב הוותיק נפצע, והבמה לא נלקחה מהדורות האחרים. אמיל פורסברג, המנהיג השקט שהוא ההיפך המוחלט מזלאטן, התכבד לכבוש אתמול צמד מרהיב לרשת פולין, מבישולים של שני הכוכבים הצעירים ביותר. אלכסנדר איסק, שמתפתח לחלוץ עדין ומיוחד מאוד ונותן טורניר אישי פנומנלי, סיפק את האסיסט הראשון. דיאן קולוסבסקי שהחלים מקורונה בישל בפריצה סוחפת את השני, מיד אחרי שנכנס כמחליף להופעת בכורה ביורו. בזמן פציעות, הוא בישל גם את שער הניצחון לויקטור קלאסון. פורסברג, איסק וקולוסבסקי מסוגלים להפוך את שבדיה לנבחרת מהנה ומגוונת, שלא תלויה בשחקן אחד כמו ביורו הקודם.
מנגד, דווקא עמדה נבחרת שתלויה בשחקן אחד בלבד. פולין היתה אמורה להפיק את המקסימום מרוברט לבנדובסקי, והסקורר האימתני של באיירן מינכן הרשית אתמול צמד כדי לסיים עם מאזן של שלושה שערים - יותר מאשר בכל הטורנירים הגדולים הקודמים שלו גם יחד. וזה אולי לא רע, אבל ההרפתקה הפולנית עם מינויו של פאולו סוזה התסיימה בפיאסקו קולוסאלי. המאמן הפורטוגלי, שלא מבין את המנטליות ולא מכיר את השחקנים, הובא בהחלטה תמוהה מאוד של נשיא ההתאחדות זביגנב בונייק בינואר האחרון במקומו של יז'י בז'צ'ק, במטרה מוצהרת לרצות את לבנדובסקי. זה לא עבד, בלשון המעטה.
סוזה הואשם על ידי העיתונאים הפולנים בנסיון להקנות לנבחרת סגנון החזקת כדור שלא מתאים לחומר שעמד לרשותו. במקביל, הוא שינה את ההרכבים והמערכים בכל משחק, והפרשן מארק ואבז'ינובסקי אף כתב: "אני מקווה שהוא לא מקבל החלטות באמצעות הטלת קוביה". היה ברור לכולם שמדובר בהתנסות קצרה ללא מחוייבות, וכעת הקדנציה של סוזה אמורה להגיע לסיומה. לא בטוח שמאמן אחר היה מפיק יותר, אבל פולין נפרדה מהיורו עם נקודה אומללה אחת, וזה אפילו פחות בהשוואה למונדיאל הכושל לפני שלוש שנים.
כך או כך, היא הנבחרת הבכירה ביותר שעוזבת בשלב הבתים, וגם עליה מעטים יזילו דמעה. גרמניה היתה קרובה להצטרף אליה, ועל הדרמה הזו בבית המוות אנחנו בהחלט צריכים לברך, כי שלב הבתים בו מסוננות שמונה נבחרות בלבד מתוך 24 עלול היה להיות סוער פחות. הבונוס הזה משאיר טעם של עוד לקראת הבאות - הדבר האמיתי רק מתחיל בשמינית הגמר.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק