וואלה!

לא התחשבו במהמרים: אוסטריה עשתה היסטוריה בניגוד לתחזיות

ב-2016 היא נחשבה לסוס השחור ונכשלה. הפעם לא ציפו ממנה לדבר, והיא עלתה בגאווה לשמינית הגמר, עם ניצחון מוצדק, הוגן וספורטיבי על אוקראינה, במשחק בו ניבאו מהמרים רבים תוצאת תיקו שתספק את כולם. גם אנדי הרצוג צריך לברך

תקציר: אוסטריה - אוקראינה 0:1 (ספורט1)

לקראת שריקת הפתיחה למשחק בבוקרשט בין אוסטריה לאוקראינה, היחסים בסוכנויות ההימורים על תיקו המשיכו לרדת. הרבה אנשים שמו כסף על התוצאה שסיפקה על הנייר את שתי הנבחרות בלי להסתכן. מבחינת האוקראינים, תיקו היה זהה לניצחון והבטיח את המקום השני. עבור האוסטרים, שוויון הוביל רק למקום השלישי, אבל העפלה ודאית עם ארבע נקודות. מאחר והסגנית בבית ג' קיבלה את איטליה בשמינית הגמר, ואילו הנבחרת השלישית יכלה תיאורטית לפגוש, למשל, את שבדיה - היה בכך קסם לא מבוטל. למה לא להסכים מראש על משהו שמתאים לכולם?

ואולם, לאוסטריה ממש לא היו כוונות כאלה. למעשה, הם אפילו שמחו לוותר על האופציה הזו על מנת למחוק כתם היסטורי עתיק שפוגע בתדמית הנבחרת. כולם זוכרים כיצד התרחשה "החרפה בחיחון" ב-1982. מערב גרמניה ואוסטריה הגיעו אז למשחק הנעילה בשלב הבתים בידיעה כי ניצחון גרמני בהפרש של שער יעלה את שתיהן על חשבון אלג'יריה. וזה בדיוק מה שקרה - שער מהיר של הורסט הרובש קבע 0:1, וב-80 הדקות שנותרו גלגלו כל השחקנים את הכדור במרכז המגרש. לו הייתה אוסטריה משווה, גרמניה הייתה מודחת. לו הייתה גרמניה כובשת שער נוסף, אוסטריה הייתה מודחת. שתיהן העדיפו לשלוח את הצפון אפריקנים הביתה, גם במחיר של רמיסת כבוד עצמי. מאז, כלקח מהפרשה, הוחלט לקיים את שני המשחקים במחזור הסיום של שלב הבתים במקביל.

הדבר האחרון שאוסטריה רצתה אתמול הוא עליה נוספת בסגנון המביש הזה. מהמרים לא סמכו עליה, אבל היא באה במטרה לנצח ולעשות היסטוריה בקרב הוגן ונאות. למה היסטוריה? כי מאז 1982, במשך כמעט ארבעה עשורים, לא הצליחו האוסטרים לצלוח את שלב הבתים בשום טורניר גדול. הם כשלו במונדיאלים ב-1990 וב-1998, ומאז פשוט לא העפילו לגביע העולם. בכל הקשור לאליפות אירופה, שתי הזדמנויות נוחות לעשות כותרות חיוביות נזרקו לפח.

עוד בוואלה!

אוסטריה ניצחה 0:1 את אוקראינה ועלתה לשמינית הגמר

לכתבה המלאה
דווקא עכשיו. אוסטריה חוגגת (צילום: רויטרס)

רצו להיות "לסטר של אירופה" ב-2016
היורו הראשון היה ביתי - אוסטריה אירחה אותו בצוותא עם שוויץ ב-2008, ובאופן טבעי ציפתה לגרום אושר לקהל בווינה. בפועל, היה זה בעיקר סבל. היא הפסידה לקרואטיה מפנדל של לוקה מודריץ' בן ה-22, נכנעה לגרמניה מטיל של מיכאל באלאק, ובין לבין השיגה נקודה מסכנה אחת מול פולין. היה זה קמפיין עלוב באופן קיצוני, אחריו איבדה ההתאחדות את האמון שתמיד היה לה במאמנים מקומיים ופנתה בעיקר לחיפוש זרים כדי לאייש את המשרה.

אז ליורו השני שלה, ב-2016, העפילה אוסטריה עם מרסל קולר השווייצרי, והמוקדמות הפכו לחגיגה אחת גדולה - תשעה ניצחונות ותיקו ב-10 משחקים, מקום ראשון לפני רוסיה ושבדיה, וכדורגל מלהיב שהניב 22 שערי זכות. לכן לקראת הטורניר מיהרו רבים - ובראשם האוסטרים עצמם - להגדיר את הנבחרת כסוס השחור האולטימטיבי. כריסטיאן פוקס בדיוק זכה באליפות אנגליה המטורפת עם לסטר, והאוהדים פנטזו כי ישלים דאבל מטורף עוד יותר, ואוסטריה תהיה "לסטר של אירופה".

את הונגריה - הנבחרת החלשה ביותר באליפות - היו אמורים האוסטרים להביס ללא תנאי במשחק הראשון. במקום זאת, הם הפסידו 2:0, והאשליה נעלמה כלא הייתה. תיקו מאופס מול פורטוגל לווה בהפסד 2:1 נגד איסלנד בזמן פציעות, ואוסטריה שוב סיימה במקום האחרון עם נקודה אומללה אחת ושער זכות בודד. את הפיאסקו הזה לא היה פשוט לעכל, אבל הוא סידר לכולם את הראש. מאז, לא מכירים באוסטריה בגודלם הטבעי, ולא מפתחים ציפיות כלל. הם מעדיפים להיות פסימיים, כדי לא להתאכזב סתם.

עוד בוואלה!

אוסטריה חוגגת ומוכנה לשמינית, המאמן: "האיטלקים לא הפסידו הרבה זמן, אבל בסוף תמיד מפסידים"

לכתבה המלאה
ב-2016 זה נגמר במפח נפש צורם (צילום: AP, Francois Mori)

הרצוג ניסה להדיח אותם במוקדמות

אז הם נהנו לכעוס על הנבחרת הנוכחית, וגם על מאמנה הגרמני פרנקו פודה, אשר הועדף ב-2017 על פני אנדי הרצוג. שניהם היו מועמדים עוד ב-2011 לפני בחירתו של קולר, והסירוב השני כבר הוציא את הרצוג - מגדולי שחקני אוסטריה בכל הזמנים - מכליו. "אני לא מבין למה יצרו איתי קשר מלכתחילה כדי לעשות ממני צחוק. שלא יתקשרו אלי יותר", הוא זעם, והלך לאמן את ישראל. רצה הגורל, והן הוגרלו לאותו בית במוקדמות יורו 2020, והרצוג ניצח לפני קצת יותר משנתיים בחיפה, 2:4 משלושער של ערן זהבי. עבור פודה, היה זה הפסד שני רצוף בתחילת הקמפיין, והפרשנים דרשו את ראשו.

באופן כללי, המאמן תמיד היה אשם. לפעמים טענו שהוא לא יודע לארגן את העורף, אבל במקרים אחרים קבלו כי הסגנון שלו הגנתי מדי. פודה, שדווקא אוהב לחץ גבוה מאוד עם מעבר מהיר להתקפה, לא תמיד הצליח להבין את הביקורת, אבל בהחלט היה לו חלק בכך שהנבחרת לא הציתה את הדמיון. זה קרה, בין היתר, כי הוא דמות קצת משעממת בעצמו. הגרמני מעולם לא סיפק אף ציטוט מרענן בראיונות, והעיתונאים פשוט יודעים לנחש את תשובותיו עוד לפני שהן נאמרות. כאשר העפיל בסופו של דבר לאליפות אירופה, ונקם על הדרך בהרצוג עם 1:3 בווינה, הצהיר פודה שהמטרה תהיה "לעשות את המיטב". וכאשר נשאל על השאיפות לקראת שריקת הפתיחה, השיב: "צריך קודם כל לנצח במשחק הראשון". לא חשבנו אחרת.

עוד בוואלה!

שתי שמיניות גמר נקבעו, שוויץ עלתה רשמית וגם אנגליה וצרפת

לכתבה המלאה
רתח כשלא קיבל את המינוי ב-2017. הרצוג (צילום: ברני ארדוב)

היעדר הציפיות הביא ברכה

לאוסטרים היו ספקות לגבי היכולת להשיג את הניצחון המיוחל. בניגוד מוחלט ל-2016, הציפיות היו מתחת לרצפה - וזה דווקא מנוגד לכל הגיון בריא, כי הסגל הנוכחי לא פחות טוב בהשוואה לזה שלוקט לפני חמש שנים. דייויד אלאבה, שספג אינספור עלבונות על כך שהוא משחק טוב יותר בבאיירן מאשר בנבחרת, רק הלך והשתבח. מרסל זאביצר השתדרג מאוד, והפך מצעיר מבטיח לכוכב אמיתי בלייפציג עם המון נסיון בליגת האלופות. לאוסטרים יש סוללה של שחקנים איכותיים שמוכיחים את עצמם בקביעות בבונדסליגה, כמו שטפן ליינר, מרטין הינטרגר וג'אבר שלאגר. ממש לא מדובר בכוכבים גדולים, אך אלה כדורגלנים יציבים שעושים עבודה ממושמעת ויעילה מבחינה טקטית. ויש גם כשרונות צעירים מבטיחים, במיוחד הפליימייקר כריסטוף באומגרטנר מהופנהיים והחלוץ התמיר סשה קלאידז'יץ' משטוטגרט. בקיצור, לרשותו של פודה עמד חומר סביר בהחלט, והיעדר הציפיות פעל לטובתו.

כאשר לא סופרים אותך, אתה יכול רק להפתיע לטובה - וזה בדיוק מה שקרה. הניצחון הראשון אכן הושג עם 1:3 משכנע על צפון מקדוניה, גם אם שני השערים האחרונים הגיעו בדקות הסיום. ואחרי ההפסד הצפוי להולנד באמסטרדם, בא המשחק אתמול כדי להכניס מדינה שלמה לאופוריה. האוסטרים הרגישו סוג של אנדרדוג מול אוקראינה שהרשימה בשני המחזורים הראשונים, אבל הסירוב לשחק על תיקו היה נחרץ. הם פירקו את היריבה לחתיכות, עם 18 איומים לשער לעומת חמישה, ורק בגלל חוסר מזל הסתפקה בשער אחד בלבד של באומגרטנר.

אוסטריה הרגישה כמו אנדרדוג נגד אוקראינה, וזה עבד לטובתה (צילום: רויטרס)

פודה מול מאנצ'יני ב"דרבי איטלקי"

העיתונאים יצאו מגדרם בניסיון לשבח את הנבחרת, אלאבה הפך לפתע ליקיר המדינה, ואיש כבר לא יבוא בטענות מיותרות לפודה. מבחינת הגרמני, המפגש מול איטליה בשמינית הגמר יהיה פיקנטי שבעתיים - כי הרי הוא בן של מהגר איטלקי, ואת שורשיו אפשר למצוא באזור ונציה. פרנקו עצמו נולד במיינץ, וגם זה יוזכר כעת בתדירות גבוהה, כי כולם יודעים שזו העיר ממנה יוצאים המאמנים הטובים ביותר - גם אם אין לו שום קשר למועדון בו צמחו יורגן קלופ ותומאס טוכל.

הוא נוסע כעת לוומבלי כדי להתמודד עם רוברטו מאנצ'יני, ובאמת אין לו מה להפסיד. האוסטרים ביצעו הרבה יותר מתוכנית המינימום, כבשו את לבבות האוהדים, עברו את שלב הבתים לראשונה מזה 39 שנה, וגם שמרו באדיקות על רוח הלחימה ועל הכבוד. מה עוד אפשר לבקש? אולי להכניע את ג'אנלואיג'י דונארומה שטרם ספג בטורניר. במומנטום הנוכחי, גם זה אפשרי. ואפילו הרצוג יחזיק להם אצבעות.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully