אני לא יודע אם מישהו מהקוראים הנכבדים זכה להיות חלק מטורניר גדול כמו מונדיאל או יורו. אם לא, אני ממליץ לכם בחום. נכון - כבר שנים ארוכות שבהן כדורגל הנבחרות נופל מכדורגל המועדונים (במלים קצת יותר מפורשות: משחק נבחרות צריך להיות גדול באמת כדי להשתוות לרמת ליגת האלופות), אבל לאווירה אין תחליף.
נכון שאוהדי קבוצות נחשבים למחויבים יותר, אבל דווקא משום כך יש חן גדול באוהדי הנבחרות שמתאפיינים בנוכחות רבה יותר של נשים ומשפחות. האווירה היא יותר של הפנינג והיא מורגשת לא רק ביציעים אלא בעיקר ברחובות. העובדה שהטורנירים האלה נערכים תמיד בתחילת הקיץ, הופכת את החוויה לפסטיבל, בעיקר עבור האירופים שהקיצו משנת חורף ארוכה.
הטורניר שייפתח ביום שישי נדחה, כידוע, בשנה. מה שבאופן ביזארי הציג את אחת ההחלטות ההזויות בתולדות אופ"א כשפויה מעט יותר מכפי שהייתה במקור. הטורניר הקרוב ישוחק בלא פחות מאשר 11 מדינות - וזה עוד אחרי צמצום מרשימה של 13 מדינות בגלל הקורונה. יכול להיות שפסטיבלים של אוהדים ברחובות, במדינות שברבות מהם נמוכים שיעורי ההתחסנות, היה נמנע בכל מקרה, אבל צריך לזכור שההחלטה של אופ"א "להפריט" את אירוח הטורניר על פני כ"כ הרבה מדינות התקבלה עוד לפני שפלש הנגיף לחיינו.
השלב הראשון עוד עומד להיראות בסדר, איכשהו, כשרבות מנבחרות ישחקו בשלב הבתים באותן ערים ובאותם אצטדיונים. השלב השני הוא קטסטרופלי, עם נדידה של נבחרות על פני היבשת כולה - ומילא השחקנים - מה יגידו האוהדים? תארו לכם אוהד שאיכשהו "שרד" את משחקי נבחרתו בשלב הבתים. בשלב הבא הוא יצטרך להחליף לא רק עיר אלא גם מדינה, ולהזכירנו: תקנות הקורונה, חובת הבידוד וחופש התנועה שונים ממדינה למדינה...
הח"מ ביטל, רק לפני עשרה ימים, נסיעה לגמר הליגה האירופית בגדנסק, פולין. אני אוהד של מנצ'סטר יונייטד וגאה לומר שלא פספסתי כמעט אף גמר אירופי מהרבים שהקבוצה שלי העפילה אליהם מאז 1999. למה לא טסתי הפעם, הגם שהיו בכיסי כרטיסי טיסה וכניסה? בעיקר בגלל תקנות הקורונה: בדיקה אחת לפני ההמראה מנתב"ג (למה בעצם? לא מגיע צ'ופר לאזרחים הטובים שהלכו והתחסנו?) עוד יכולתי להכיל, אבל כשהתחלתי לברר האם הבדיקה שאעשה לפני ההמראה תהיה תקפה גם לטיסה בחזרה, התחילה הבעיה. חלק אמרו לי שכן, חלק טענו שאצטרך בדיקה בפולין וחוסר הידיעה השאיר אותי לבסוף בבית (מה שללא ספק פגע ביכולת של דוד דה חאה להדוף פנדלים!).
אני מניח שבקרוב יצטרכו עשרות אלפי אוהדי כדורגל נאמנים ברחבי אירופה להתמודד עם אותה סוגיה - ועם תקנות שעלולות להשתנות בכל יום ונהירות בקושי למי שדובר שפה זרה.
אמנם באופ"א מבטיחים לשוב, החל מהטורניר הבא למודל של אירוח במדינה נתונה, אבל כשמחברים את היורו הקרוב עם המונדיאל בחורף, בקטאר, שכבר עתה ברור שאירוחו נקנה בכסף, עולה תמונה עגומה: הפוליטיקה היא זו שמכתיבה את ההחלטות שמקבלים העסקנים - עסקנים ממש כמו שלנו, כאן בישראל, רק כאלה שנראים מעט יותר אלגנטיים בחליפה. מה עם האוהדים, הציבור שבזכותו (ורק בזכותו!) מתקיימים העסקנים? הם האחרונים במערך השיקולים.