זה לקח 18 בעיטות מהנקודה הלבנה, אבל גרמניה סופסוף הצליחה להתגבר על הכבשה השחורה שלה - איטליה - זו שהיא מעולם לא ניצחה במשחק רשמי, זאת למרות שלאורך שנים היא הנבחרת הכי טובה ביבשת.
רבים מאיתנו ציפו שמהמשחק הזה תצא אלופת אירופה הבאה ואחרי 120 דקות של קרב אסטרטגי מרתק וצמוד, אבל חסר אמביציות התקפיות מספיקות, הגרמנים ניצחו מהנקודה הלבנה אחרי קומדיה של טעויות ושבע החמצות. הפנדלים היו המשך ישיר למשחק עצמו, שהיה לחוץ ומאוד לא מדויק. רבע הגמר הזה, כמו שחששתי מראש, הבטיח המון, אך התקשה לקיים, כי גרמניה הגיעה מבוהלת מהמאזן שלה מול האזורי ואילו איטליה נתנה יותר מדי כבוד לאלופת העולם. שתי הנבחרות הענקיות הללו פשוט נזהרו יותר מדי.
החששות שלי התאמתו על המגרש. שתי הנבחרות שיחקו בזהירות שמתאימה למשחק גמר, כאשר התואר מונח על הכף וכולם מפחדים להפסיד אותו. זה הוביל לריכוז טקטי גבוה מאוד. המשחק הפך לסוג של קרב במשך השעה הראשונה שלו, מאבק מוחות בין אנטוניו קונטה ליואכים לב. שניהם פירקו את המשחק לפרטי פרטים וניסו למצוא את הרגע שיכריע אותו עבורם. עבור אלה שעוסקים במלאכת האימון, הקרב הזה, היכולת לבצע כל מהלך בצורה נכונה ולנטרל את היריב, הוא עונג גדול. אבל אני חושש שאוהדי הכדורגל (חוץ מאלה הגרמנים, מן הסתם), ראו תצוגה די חלשה של כדורגל, אמוציות ושערים.
עוד בנושא
יורו 2016: גרמניה עלתה לחצי הגמר אחרי 5:6 בדו קרב פנדלים מול איטליה
קפא ברגע האמת: ההימור הכושל של אנטוניו קונטה הכשיל את איטליה
מלחמה ושלום: הגיבורים השמחים והטרגיים של גרמניה ואיטליה
אם לנתח את המשחק ברמה הטקטית, הרי שאיטליה לא שינתה את הסגנון שלה גם מול הגרמנים. שלושה בלמים, שניים באגפים, שלושה באמצע ושניים בהתקפה. אותו מערך בו קונטה לחץ את ספרד בשמינית הגמר. המאמן האיטלקי ביצע למעשה רק שינוי אחד, שהיה כפוי, כאשר הציב את סטורארו במקום דה רוסי הפצוע.
גרמניה מנגד, הפתיעה עם שינוי טקטי משמעותי. המנשאפט כנראה ראו היטב את מה שקרה לספרד מול איטליה והגיבו בהתאם. כדי להישמר בהגנה ולבלום את השיטה של איטליה, לב הפך את ה-3:4:3 הרגיל שלו למשהו שנראה ממש כמו המערך האיטלקי. בכך, הוא תקע את המשחק הרגיל של האזורי, בעזרת מריו גומז שכל הזמן ניצב לצד אחד הבלמים והפריע לו, אוזיל שנע בין בלם אחר ובין אחד המגנים ומולר, ששיחק ליד הבלם השלישי וניסה לפגוע באיטליה דרך האזור של פארולו. מי ששילם את המחיר וירד לספסל בשל שינוי המערך היה יוליאן דראקסלר, כאשר את מקומו תפס הובדס. השינוי הטקטי הזה מעיד יותר מכל על הכבוד של יואכים לב למאמן וליריבה שניצבו מולו.
בגלל המערך הגרמני, איטליה לא הצליחה להתגבר על קו הלחץ הראשון, בניגוד לקלות בה עשתה זאת מול ספרד. הכדורים של שחקני האזורי לא הגיעו לשני החלוצים, כי גרמניה שחררה אחד משלושת שחקני ההגנה שלה, כמעט תמיד היה זה הומלס והוא כל הזמן היה פנוי לסייע בשמירה על פלה או אדר. כשהכדור היה ברגליה, גרמניה שיחקה ברוגע וביטחון בחלק האחורי ולא נבהלה מהיריבה. הבעיות של גרמניה החלו כאשר היא חצתה את קו מחצית המגרש. שם, לגרמנים היה חסר מישהו שיספק את המהלך קדימה, את מסירת העומק. הם הניעו את הכדור עוד ועוד בלי לייצר מצבים. איטליה מצדה, לא הגיעה בעצמה לשער של נוייר, מלבד פריצה אחת של ג'אקריני, אותה סטורארו יכול היה להפוך לשער.
אחרי ההפסקה, גרמניה התעוררה ומהלך של אוזיל וגומז כמעט הסתיים בשער של מולר. הגרמנים התחילו לעלות להתקפה יותר ויותר, בואטנג איים מרחוק והכדורגל הוכיח שלפעמים הוא יכול להיות גם צודק (בעיקר כשמדובר בגרמניה) ומה שהיה צריך לקרות, אכן קרה ואוזיל כבש את שער היתרון. מאותו רגע, המשחק נפתח ואיטליה יצאה בניסיון להשוות, בעוד גרמניה לא הצליחה לשמור על הקצב הרצוי לה והפקירה את חלק המגרש שלה. בסופו של דבר, זה עלה לה בשער והמשחק הלך להארכה, שהתסריט שלה היה צפוי מראש לחלוטין. שתי הנבחרות נמנעו מכל מהלך מסוכן מיותר והשעון תקתק לכיוון הפנדלים. בלי מצבים בחלק הראשון של הארכה, ובלי מצבים בחלק השני. בסוף, זהות העולה לחצי הגמר הוכרעה בקרב אחר לגמרי, לא קרב טקטי, אלא קרב בין שני שוערים ענקיים, ממנו יצא נוייר כמנצח הגדול.