קפא ברגע האמת: ההימור הכושל של אנטוניו קונטה הכשיל את איטליה

אנטוניו קונטה עשה עבודה אדירה במהלך יורו 2016, והוא מועמד ראוי לתואר המאמן המצטיין של הטורניר, אך בשורה התחתונה יזכרו לו את בעיקר את הטעות האיומה, הכמעט בלתי ניתנת להסבר הגיוני. איך אפשר היה לשלוח למגרש את סימונה זאזה בדקה ה-120 ולתת לו לבעוט את הפנדל בדו קרב בנגיעתו הראשונה בכדור? הבחירה הביזארית הזו היא שעלתה לאיטליה בהפסד לגרמניה ברבע הגמר.

יש להקדים ולומר כי לאיטלקים היה חוסר מזל קיצוני בפנדלים, כי שני הבועטים הבכירים והאמינים ביותר לא עמדו לרשותו של קונטה. אדר, המניה הבטוחה והפנדליסט הקבוע של סמפדוריה עד שעבר לאינטר, נפצע בהארכה, וזו היתה מכה משמעותית לקראת הדו קרב. אנטוניו קנדרבה, הפנדליסט הקבוע של לאציו, עם אחוזי דיוק טובים מהנקודה הלבנה, נעדר בשל פציעה. למעשה, אלה שני הבועטים היחידים בסגל עם ניסיון עשיר בתחום, וחסרונם פגע מאוד בכחולים. גם הבועט השלישי בטיבו, דניאלה דה רוסי, היה פצוע.

אגב, קנדרבה ודה רוסי התאמנו חלקית בימים האחרונים, והרופאים הביעו תקווה כי יהיו כשירים לחצי הגמר, אם וכאשר איטליה היתה עולה. לכן, ייתכן והיתה למאמן אפשרות לשלוח את קנדרבה למגרש בשניה האחרונה של ההארכה, רק כדי שיבצע את הפנדל, אבל אנחנו לא יודעים בוודאות את מצבו הבריאותי, אז נניח לצורך העניין שזה לא היה רלוונטי. שחקן נוסף עם ניסיון טוב, אם כי בעל אחוזי דיוק לא מזהירים, הוא צ'ירו אימובילה. אם רצה קונטה להמר על מישהו טרי, בהחלט אפשר היה לקחת אותו בחשבון.

עוד בנושא

גרמניה עלתה לחצי הגמר אחרי 5:6 בפנדלים על איטליה
איטליה בדיכאון: כל התגובות, המספרים והממים על זאזה
גרמניה בעננים: כל התגובות, המספרים והממים על בואטנג
תומר יצחק, שליחנו לבורדו, על הגיבורים הטרגיים של המשחק

אבל זאזה? ראשית, מדובר בשחקן חסר ניסיון במעמדים מסוג זה. עונה אחת על ספסל יובנטוס לא מכשירה אותך ללחצים במעמד כה מחייב כאשר כל העולם צופה בך. ואולם, על מנת להבין את גודל המחדל חשוב לדעת כי זאזה בקושי בעט פנדלים במהלך חייו. הוא ביצע שלוש בעיטות כאשר שיחק בססואולו, והחמיץ את האחרונה, אי שם במאי 2015. בעונה האחרונה, ביובנטוס, הוא לא בעט פנדלים כלל. הימור עליו אתמול גבל באי שפיות, והתוצאה היתה איומה. הריקוד המגוחך של זאזה, שחשף חוסר ביטחון עצמי משווע, הסתיים בכדור לשמיים, וזה היה צפוי למדי.

האם קונטה רצה להמציא את הגלגל ולהפנות אליו את אור הזרקורים? ההנחה הזו נראית מופרכת כי זה לא האופי שלו. לואי ואן חאל, למשל, בהחלט מסוגל לעשות זאת גם כדי לטפח את האגו, אבל הוא לפחות התכונן מראש ויצא גדול כאשר חולל היסטוריה ברבע גמר המונדיאל האחרון מול קוסטה ריקה ושלח למגרש את השוער המחליף טים קרול. אלא שיש הבדל עצום בין שוער לבועט. קרול התכונן נפשית למשימה במשך ימים ארוכים, ושוער לא בהכרח צריך להרגיש את הכדור קודם לכן על מנת להתמקד בבועט ולזנק. לעומתו, בועט חייב להיות מעורב לפחות קצת במשחק, קל וחומר אם הוא לא פנדליסט מנוסה כמו, למשל, קנדרבה.

מבט על תולדות הפנדלים בגביעי העולם ובאליפויות אירופה מלמד כי פעמיים ביצעו מאמנים חילופים בשניות האחרונות של ההארכה על מנת להכניס בועטי פנדלים. הראשון היה ברטי פוגטס ששלח למשימה את תומאס שטרונץ בחצי גמר יורו 96' נגד אנגליה, והגרמני הבקיע. השני הוא סוון גוראן אריקסון, שהכניס את ג'יימי קראגר בדקה ה-119 ברבע גמר מונדיאל 2006 מול פורטוגל. זו היתה החלטה הזויה בסדר גודל של קונטה, כי בלם ליברפול בעט שני פנדלים בכל הקריירה קודם לכן. הוא היה כל כך חסר ניסיון בתחום שניגש לכדור לפני השריקה. השופט פסל את השער, הורה על בעיטה חוזרת – והשוער ריקארדו, שקיבל אינדיקציה מוקדמת, הדף אותה. זו ההחמצה שחרצה את גורל האנגלים.

קראגר גם לא התרגש יתר על המידה. באוטוביוגרפיה שלו הוא כתב את המילים המדהימות הבאות: "ברור שהצטערתי על כך שהודחנו, אבל ניחמה אותי המחשבה שלא הפסיקה להתנגן בראשי גם כאשר כל האומה היתה מאוכזבת. חזרתי ואמרתי לעצמי – לפחות זה לא קרה במדי ליברפול. קני דלגליש שלח לי מסרון עם מילות עידוד, ועניתי לו שאני מעדיף להחמיץ בנבחרת מאשר בליברפול. תמיד לקחתי את ההפסדים בקבוצה קשה יותר מאשר ההפסדים בנבחרת. אנגליה לא היתה בראש סדר העדיפויות שלי".

מדובר, אם כך, במקרה מטורף בכל קנה מידה. אריקסון הכניס כחילוף מיוחד לפנדלים בלם שלא יודע לבעוט וגם לא לגמרי מחויב למשימה. היש אבסורד גדול יותר? זה מראה עד כמה ההכנות לדו קרב יכולות להיות לקויות, וגם ההכנה של קונטה היתה לקויה מאוד. זה מוזר מאוד, כי המאמן האיטלקי עשה לעצמו שם של דקדקן שלוקח כל פרט בחשבון. בנוסף, הוא השתוקק להגיע לדו קרב, ולא ממש ניסה להכריע את המשחק בהארכה, על אף שהיתה אפשרות לעשות זאת. לסמוך על ג'יג'י בופון זה מצוין, והשוער באמת זינק נכון כמעט בכל הבעיטות, אבל צריך גם לבחור את הבועטים.

אפילו הכוכבים המנוסים ביותר עלולים להחמיץ פנדלים מיד אחרי שנכנסו למשחק וטרם הרגישו את הקצב. המקרה המפורסם והגורלי ביותר בהיסטוריה שייך לזיקו ברבע גמר מונדיאל 86' בין ברזיל לצרפת. הכוכב הוותיק לא היה כשיר להשלים משחק מלא, והמאמן טלה סנטנה שילב אותו רק בדקה ה-71, במצב של 1:1. שלוש דקות בלבד מאוחר יותר, כדור עומק של זיקו מצא את ברנקו, והשוער ז'ואל באטס הכשיל אותו. קארקה וסוקרטס היו על המגרש, אבל זיקו, שהחמיץ שני פנדלים בלבד בקריירה עד אז, ניגש לנקודה. הטעות הזו מלווה אותו עד היום. באטס עצר בקלות את הבעיטה החלשה שלו, ובסופו של דבר ברזיל הודחה בפנדלים. אם זיקו נכשל כאשר היה קר, מה אתם רוצים מזאזה?

גם הבחירה בגרציאנו פלה היתה אומללה מבחינת קונטה. החלוץ החסון קורע רשתות בסאותהמפטון, אבל לא מבצע את הפנדלים בקבוצתו, ויש לכך סיבה טובה – הוא פשוט גרוע בזה. כאשר שיחק בפיינורד, החמיץ פלה ארבע בעיטות מהנקודה הלבנה מתוך שמונה. האחרון היה בפברואר 2014 והסתיים בהחמצה. גם הגישה שלו אתמול לא היתה נכונה בלשון המעטה, כי הוא ניסה להקניט את מנואל נוייר לפני הביצוע. בעוד לזאזה לא היה בטחון עצמי, לפלה היה עודף ביטחון עצמי. בשני המקרים, זה נגמר רע מאוד.

כאשר רואים את הבעיטות הנהדרות של השחקנים שלא נכללו בחמישיה הפותחת – עמנואלה ג'אקריני ומרקו פארולו, קשה עוד יותר להבין את השיקולים של קונטה. גם הפיכתו של לאונרדו בונוצ'י לפנדליסט הראשי היתה סנסציונית בכל קנה מידה. כאן לפחות יש שיקולים טובים לזכותו, כי הוא השחקן קר הרוח ביותר בנבחרת, ועצבי הברזל איפשרו לו לשים את הכדור ברשת ולהשוות בדקה ה-77.

עם זאת, כדאי לזכור כי בונוצ'י מעולם לא בעט פנדל ביובנטוס, והחמיץ את הבעיטה המכריעה בדו קרב בחצי גמר גביע הקונפדרציות מול ספרד ב-2013. הוא היה אז הבועט השביעי (!) בתור אצל צ'זארה פראנדלי. סבסטיאן ג'ובינקו דייק אז, וזה הזמן לומר לקונטה שאפשר היה לקחת את כוכב טורונטו ליורו רק כדי לבצע את הפנדלים, וזאת מבלי לפרט את תרומתו האפשרית כמחליף שמכריע משחקים. כאשר אתה משחק עם חלוץ מרכזי אחד (פלה), אין סיבה להושיב על הספסל שניים נוספים (אימובילה וזאזה) על חשבון שחקן יצירתי. לו ג'ובינקו היה נכנס אתמול בדקה ה-120 ולא זאזה, איטליה היתה עולה.

זה אומר לא מעט גם על בחירת הבועטים של יואכים לב. גרמניה אמנם לא הפסידה בפנדלים מאז 1976, אך היא החמיצה אתמול בדו קרב לראשונה מאז 1982, ועשתה זאת שלוש פעמים. אפשר לומר כי הימים בהם נחשבו הגרמנים לאלופי העולם בפנדלים כבר הפכו להיסטוריה. למשל, בסטיאן שוויינשטייגר, ששלח אתמול את הבעיטה החמישית לשמיים, החמיץ גם את הבעיטה החמישית הגורלית בגמר ליגת האלופות בין באיירן מינכן לצ'לסי ב-2012. בחצי גמר הגביע הגרמני ב-2015 חזינו בדו קרב מטורף בו ניצחה דורטמונד את באיירן 0:2. חמש החמצות נרשמו, ביניהן ארבע של שחקנים גרמנים. רק לפני חודשיים הודחה באיירן בחצי גמר ליגת האלופות כאשר יאן אובלק הדף את הפנדל של תומאס מולר.

הכוכבים הגדולים בסגל הנוכחי לא עומדים בלחץ בפנדלים המכריעים, ולב היה צריך לדעת זאת. לא תמיד צריך לסמוך על השמות הבולטים אם סיכויי ההצלחה שלהם נמוכים יותר. ייתכן שכדאי למאמן הגרמני להפנים את הלקח לקראת קרב פנדלים אפשרי בהמשך הטורניר. לקונטה, עבורו היה זה דו קרב פנדלים ראשון בקריירה כמאמן, כבר לא תהיה הזדמנות כזו על ספסל איטליה. הוא מסיים את הקדנציה עם המון שבחים, אך גם עם כתם אחד גדול שלא יימחק אף פעם.