בווידאו: אוהדי ויילס וצפון אירלנד מסבירים את השם הרע שיצא לאוהדי אנגליה
כה אמר אלן שירר באולפן BBC ביום שבת: "זו הגרלה טובה מאוד עבור אנגליה. אם לוקחים בחשבון את גודל האוכלוסייה באיסלנד, את הניסיון של הנבחרת שלנו בטורנירים, את הניסיון של השחקנים בליגת האלופות - הפסד של אנגליה פשוט לא בא בחשבון".
אבל איסלנד, על צמד מאמניה, 23 שחקניה וכ-330 אלף אזרחיה, ממשיכה ללעוג לכל תחזית. רגנאר סיגורדסון וקולביין סיגתורסון שלחו את שירר לבצע חישוב נוסף. אולי עם בדידים.
עוד בנושא
יורו 2016: איסלנד הדהימה עם 1:2 על אנגליה ועלתה לרבע הגמר
ראמזי שמח לאידה של אנגליה, צפו במקלארן משתנק בשידור
שילם על הכישלון: רוי הודג'סון התפטר מנבחרת אנגליה
זה היה כמובן הניצחון הכי גדול בתולדות איסלנד. הסנסציה הגדולה בתולדות היורו. נבחרת שלפני קצת פחות משש שנים פיגרה 3:0 מול ישראל אחרי 27 דקות (במשחק ידידות בו צימקה לבסוף ל-3:2), כזו שמעולם לא ניצחה נבחרות כמו דנמרק, אירלנד, סקוטלנד או פולין, הצליחה להעפיל לרבע גמר יורו 2016. ולא בחסות הרחבת הטורניר, לא בעזרת השיטה של פלאטיני. אחרי שהדיחה את הולנד במוקדמות ואת אוסטריה בשלב הבתים. בזכות אחוז מדהים של ניצול מצבים והגנה קשוחה. עם חיבור מיוחד של סגל שרץ יחד כבר ארבע שנים, סגנון מובהק שמתאים לכל סון שעולה על הדשא ומחויבות אין קץ. של המאמנים, השחקנים והאוהדים. 27 ביוני יהפוך מעתה ליום חג באי.
"זה סיפור כביר, האמת שאני רק רוצה לרוץ לאינטרנט ולראות את התגובות באיסלנד, את התגובות באנגליה", התרגש בסיום השוער האנס הלדורסון, לשעבר במאי הקליפ של איסלנד לאירוויזיון וגם שוער כדוריד. "זה סיפור ספורטיבי גדול, אני מאמין שבכל העולם מדברים על זה. אנחנו רצים יחד משהו כמו ארבע שנים, ואני חושב שזו הפעם ה-15 שמגדירים משחק שלנו כגדול ביותר בהיסטוריה של איסלנד, אז אני מניח שמתרגלים לזה בשלב מסוים". הבלם קארי ארנאסון, שהיה שותף למשחק הגנה כמעט מושלם, סיכם במחווה למוחמד עלי המנוח: "זעזענו את העולם!".
ולמרות שהלדורסון כבר התרגל לחגיגות ההיסטוריות, לאיסלנד אין כוונה לעצור. היא ברבע הגמר, בטורניר הגדול הראשון שלה אי פעם, ועדיין לא חוותה הפסד. אז הנה המסר של רופא השיניים היימיר הלגרימסון, החצי האיסלנדי של צוות האימון לצד השבדי לארס לאגרבק, במסיבת העיתונאים לאחר המשחק: "אני מקווה שיהיו יותר כרטיסים לאוהדים שלנו בסטאד דה פראנס, כדאי שיתחילו להשיג אותם בזמן הפעם. הא, ושיהיו חכמים וידאגו כבר להצטייד בכרטיסים גם למשחק הבא".
למה לא.
את נאום ההתפטרות שלו רוי הודג'סון הכין מראש. הכול היה כתוב. מהיר יותר מלקיחת האחריות של דייויד קמרון אחרי הברקזיט. להדחה משפילה הוא היה ערוך היטב, מסתבר. את הנבחרת שלו להוצאות החוץ הקטלניות והמוכרות של איסלנד - הוא לא ממש הכין. למעשה, הוא כלל לא הכין אותה ליורו 2016. אנגליה נשענה על ציפיות מופרכות שנוצרו בעקבות "נס ברלין". נס, כן? מהפך במשחק ידידות מול גרמניה. אז הנה, גרמניה ברבע הגמר, בלי לספוג שער אחד ובעצם בהילוך ראשון. והאנגלים, שהתחננו לאורך כל הטורניר שלא ייקחו אותם הביתה, שותים כוס בירה אחרונה ועולים על הרכבת. זה הזמן לחזור לעבודה.
לאנגליה היו כלים לעשות יותר בטורניר הזה. בטח יותר מאשר להפסיד לנבחרת צנועה כמו איסלנד, בהופעת הבכורה שלה באליפות אירופה. היו לה את המרכיבים לסיים ראשונה בבית (ולא רק להיות דומיננטית בכל המשחקים, כפי שהתגאו המאמן והשחקנים) ואת האפשרות להמשיך לרבע הגמר (ולעוף שם מול צרפת). אלא שהודג'סון התעקש על שימוש מופרך בכלים העומדים לרשותו. וגרוע מכך, גם כשהבעיות זעקו לשמיים, הוא בחר לסובב לכיוונן את הגב. כי הודג'סון - אדם חביב שידע לשעשע במסיבות העיתונאים שלו בטורניר, חייבים לציין - מעדיף להתרחק ממראות.
במשחק נגד רוסיה, החילופים שלו היו איומים. בניצחון על ויילס, ההרכב הפותח היה רע. מול סלובקיה הוא לא מצא פתרון לבונקר, והדבקות שלו בשחקנים מסוימים עלתה לו בסופו של דבר בטורניר ובמשרה. הארי קיין, למשל, הגיע מותש ליורו. שחוק לחלוטין. הודג'סון בעצמו הודה בכך פעמיים. אז מדוע קיין המשיך לקבל אשראי בלתי מוגבל? ולמה לעזאזל מלך שערי הליגה האנגלית, חלוץ שגם יודע לנגוח לא רע, צריך להגביה קרנות וכדורים חופשיים מ-35 מטרים? נגד ויילס נראה היה שתהליך הגמילה החל, אבל לשמחתה של איסלנד, בשמינית הגמר חזר הסקורר של טוטנהאם לאיים על חיי הציפורים בשמי ניס.
לעומת קיין, ויין רוני סיים את היורו עם שער אחד באמתחתו, אבל זה הגיע בפנדל שלא יכול להסתיר הופעה איומה שלו. כמות איבודי הכדור של הקפטן שברה שיא לשחקן בודד בטורניר הנוכחי, ושוב הוכח שהאלתור הזה שלו במרכז המגרש גורם יותר נזק מתועלת. אין לרוני מקום בחלק הקדמי? תן לשחקן אחר את ההזדמנות לעשות את העבודה בעמדה הטבעית שלו. מתעקש על רוני בהרכב? שים אותו בתפקיד בו הוא יכול לתת אפילו 50 אחוז ממה שסיפק בשיאו.
כך אנגליה הפסידה גם את רוני וגם את דלה עלי, שהראה שלהתקדמות המטאורית שלו בעונה החולפת יש, לפחות בינתיים, תקרת גג. תגלית העונה בפרמיירליג זה דבר אחד, שחקן מפתח בנבחרת זה משהו אחר לגמרי. וראחים סטרלינג שכנראה לנצח יישאר שבוי של תג המחיר הגרנדיוזי שלו. או ג'ו הארט, האיש שהוגדר על ידי מאמנו כ"מניה בטוחה", ונתן למחצית מהכדורים שנבעטו לעברו לחמוק פנימה כדי שיוכל להצטרף למצעד הבושות של דייויד סימן, פול רובינסון, רוברט גרין וסקוט קארסון. עוד אשליה אופטית.
הצרפתים פרצו בצחוק עז בדקה ה-18, כאשר איסלנד ביצעה את המהפך הקסום שלה. הם לא הפסיקו לצחוק עד שהמסעדה נסגרה. בין ביס לביס, הם הרימו ראש לעבר שני המסכים שהקרינו את המשחק בו נקבעה היריבה שלהם ברבע הגמר, ונהנו מכל רגע. כן, מה לעשות, אין כמו שמחה לאיד.
"הייתי בטוח שהם ישחקו נגדנו ביום ראשון, מי חשב שדבר כזה יכול לקרות?", אומר המלצר רז'יס, עם כובע של נבחרת צרפת על ראשו, אחרי שנפרד משני האנגלים היחידים שנכחו במקום, ומצחקק: "אפילו הבטחתי להם בירה על חשבוני אם ינצחו בסופו של דבר". אבל הם רק רצו לשלם ולברוח.
זה יכול לקרות גם לכם, הצעתי, בזמן שאחד המשתתפים בתכנית הסיכום בטלוויזיה שמולנו שר בעליצות את Ne Me Quitte Pas ("אל תלכי מכאן", בגרסה העברית של יוסי בנאי ז"ל). רז'יס ענה בביטחון: "לנו יש שחקנים. ומאמן. ואופי. לא את סטרלינג והודג'סון".
וסאות'גייט. באמת, סאות'גייט? ממנו תבוא הישועה? ניפגש לאחר ההדחה המשפילה מהגביע העולמי ב-2018.