בווידיאו: שליחנו ליורו תומר יצחק עם תיעוד החגיגות של אוהדי אנגליה אחרי הניצחון הדרמטי
רוי הודג'סון הגיע למסיבת העיתונאים עם חיוך מאוזן לאוזן. הוא כבר היה מרחק שניות ממפגש עם חבורת עיתונאים צמאי דם שחיכו לרגע לקטול אותו, ובסופו של דבר נכנס לחדר התקשורת כמנצח הגדול וטרח להחמיא לאיש ששאל אותו האם זה היה החילוף הכפול הכי מוצלח שלו בקריירה.
"זה היה החילוף הכפול הכי מוצלח שלי ביורו הזה, והיו לי רק שני משחקים", התבדח הודג'סון. אבל המעבר לאזכור עכשווי לא היה מקרי. הוא רצה להדגיש שלכל שבת, יש מוצאי שבת.
מאמן נבחרת אנגליה ספג ביקורות רבות בעקבות החלטתו להשתמש בשני חילופים בלבד (שאף אחד מהם לא שחקן התקפה) ב-1:1 נגד רוסיה במחזור הפתיחה ביום שבת. הוא בטח קרא גם את ג'ואי בארטון, שאמר עוד לפני כן שהוא לוחם ולא מנהיג, ובטור שלו ב"ל'אקיפ" כינה את מאמן הנבחרת "אפס". עכשיו הגיע תורו להתמוגג ולהזכיר לכולם שאנגליה הייתה צריכה להיות עם שש נקודות אחרי שני משחקים בהם שלטה. זה נכון, אך שוב נזכיר שהוא היה רחוק כמה שניות מלהישאר עם שתיים בלבד.
במקרה הנ"ל, העובדה שהמחליפים ג'יימי ורדי ודניאל סטארידג' סידרו לאנגלים את המהפך הראשון של הטורניר, לא יכולה להיזקף לזכותו של המאמן הוותיק אלא לחובתו. כולם ידעו מה ורדי יכול לתת, בטח כשהארי קיין נופל מהרגליים, והוא התעקש להתעלם ממנו במשך 135 דקות. כולם ראו את ראחים סטרלינג (שוב) עושה במכנסיים כאשר מצפים ממנו להתעלות, והמאמן המשיך ללכת איתו. בפיגור במחצית, מול נבחרת שלא באה כדי לנצח ובכל זאת הצליחה לעלות ליתרון, כבר לא הייתה לו ברירה אלא להודות בטעות הכפולה. והנה, בשורה התחתונה הוא יצא גדול. עכשיו פתאום מדברים על אופי, עם שער ניצחון היסטורי שמבקיעה נבחרת אנגלית כלשהי בתוספת זמן של טורניר גדול, כאילו המשחק מול רוסיה לא היה.
בכלל, החילופים הפכו לעניין מרכזי ביורו ביומיים האחרונים. אמש הייתה זו נבחרת צרפת שהשיגה ניצחון בזכות כניסתם של אנטואן גריזמן ופול פוגבה, שני שחקני הרכב די קבועים, והפעם הגיעה תורה של אנגליה, בדרך לקאמבק הראשון שלה בטורניר גדול לאחר פיגור במחצית. עד כה, שמונה שערים (מתוך 34 בטורניר) הגיעו משחקני הספסל ומעל שליש (12 בסך הכול) נכבשו ברבע השעה האחרונה. "לחילופים יש משמעות אדירה בטורניר כזה", הסביר הודג'סון במסיבת העיתונאים. "גם צרפת שברה כך את אלבניה המאורגנת. זה טורניר קצר אחרי עונה ארוכה ומתישה, ואנחנו משחקים כל כמה ימים. לא היססתי להכניס את ורדי, אני מודע לעונה הטובה שלו ולמומנטום בו הוא נמצא".
הודג'סון הוא המאמן המבוגר ביורו הזה. באוגוסט הקרוב יהיה כבר בן 69. כשהוא התחיל לאמן, בדיוק לפני 40 שנה, אף אחד מהשחקנים שלו אפילו לא היה בתכנון כמובן. פער הדורות מעסיק את האנגלים לא מעט ויש הטוענים כי אין חיבור אמיתי בין המאמן לרבים משחקני הסגל הכי צעיר בטורניר. אך הודג'סון עצמו מרגיש צעיר. "כל עוד אני מתרחק ממראות, אני חש צעיר יותר. בראש שלי אני בן 40".
האם הודג'סון מתרחק גם ממראות בהם משתקפת דמותה האמיתית של הנבחרת שלו? קרוב לוודאי. הוא דאג להחמיא בסיום לקפטן שלו ויין רוני, למרות שלפרקים ארוכים מדי נראה אבוד בתפקיד המאולתר שלו במרכז השדה. במקום להיות קרוב לשער ולהפעיל את קיין לעשות את הדברים בזכותם הגיע למעמד שלו בכדורגל האנגלי - רוני נאלץ להתעסק עם האל רובסון קאנו. הקפטן קיבל את הכדורים עמוק בשטח המגרש האנגלי ובמקרה שהוביל לשער גם איבד אותו וקינח בעבירה שהובילה לספיגה (באדיבות ג'ו הארט). במחצית השנייה כבר יצא קדימה כשאנגליה שיחקה עם שני חלוצים וגם איים על השער. "אם הוא כבר משחק, זה צריך להיות בעמדה קדמית יותר. אם לא, שיהיה על הספסל. בעמדה הזו יש אחרים שיכולים לשחק", טוען מאט יוז מ"הטיימס". כרגע אנגליה לא מרוויחה אותו.
בניגוד להודג'סון המאושר, כריס קולמן היה מסוגל לחנוק מישהו בסיום המשחק. כבר בשאלה הראשונה, כאשר עיתונאי אנגלי ביקש לדעת האם נעשה צדק בלאנס והקבוצה הטובה יותר היא גם זו שניצחה, מאמן נבחרת ויילס הגיב בעצבנות. "תגיד לי, היית שואל את השאלה הזו גם אם אנגליה לא הייתה מבקיעה בשניות האחרונות?", ירה קולמן. "זה מרסק להפסיד בצורה כזו, זה הרגע הכי מייאש בקריירה שלי. אני לא זוכר יותר מדי פעמים שהרגשתי כל כך מאוכזב".
ערב קודם לכן, קולמן הבטיח משחק פרמיירליג קלאסי, עם הרבה אגרסיביות וקצב גבוה. 26 שחקנים מהליגה האנגלית הבכירה היו על כר הדשא, אבל בפועל זה היה הרבה יותר צ'מפיונשיפ ופחות פרמיירליג. אצל אנגליה הייתה זו "תסמונת החולצה הכבדה" ואצל הוולשים סתם חוסר טכניקה. בכל מקרה, זה נראה כמו מפגש בין פולהאם לקרדיף סיטי. וכמו בליגה, גם בגרסת החיקוי פולהאם ניצחה 1:2 בתוספת הזמן.