בווידאו: תוכנית היורו
כשהיה בן 13, אנטואן גריזמן הגיע לכמה משחקי מבחן באקדמיה של אולימפיק ליון. יחד איתו היו שם גם אלכסנדר לקאזט וקלמון גרנייה. הם התקבלו, בעוד הוא נותר בחוץ בגלל גובהו הנמוך ומבנה גופו. למרות הדחייה הזו, וסירובים מאקדמיות נוספות ששלחו אותו לנסות את מזלו כילד בריאל סוסיאדד, גריזמן לא זנח את אהבתו לליון.
כמה ימים לפני שחתם על החוזה החדש באתלטיקו מדריד, וכשברקע שמועות רבות על מעבר שלו לאנגליה, טרח החלוץ לפרסם תמונה שלו משחק ב-Football Manager וכתב: "מדברים הרבה עליי ועל צ'לסי, אבל הקבוצה שלי ב-FM זו ליון, ואני מחפש שחקן בעמדה מספר 10". ליון זו הקבוצה שאהד כילד במאקון, המרוחקת רק כשעת נסיעה מהאצטדיון החדש. האצטדיון בו גריזמן הציל את צרפת מהדחה משפילה בשמינית הגמר. את מבחן הקבלה הלאומי, הוא עבר.
עוד בנושא
יורו 2016: צרפת העפילה לרבע הגמר אליפות אירופה
אנטואן גריזמן: "אני מכיר את עצמי ויודע שאהיה שם ברגעים הגדולים"
חייבים לומר שהמחצית הראשונה הייתה איומה מבחינת גריזמן. לרגע לא עשה רושם שהוא יהיה זה שיסיים את אחר הצהריים השמשי בליון כגיבור המשחק. הוא ירד יותר מדי אחורה כדי לקבל כדורים, איבד אותם כשהיה על סף הרחבה ונראה מבוהל מהפיזיות של המגן השמאלי סטיבן וורד. הספיגה המהירה לא עשתה טוב לנבחרת צרפת ובעיקר לפול פוגבה הלחוץ שכבר חשב על מה שמחכה לו מהתקשורת המקומית, אבל גם גריזמן שקע בדיכאון זמני. כשכולם כבר היו עמוק בחדרי ההלבשה, החלוץ נמוך הקומה עוד התהלך שפוף על כר הדשא והניד את ראשו לצדדים. לא מבין מה לא עובד.
ואז חל המפנה. דידייה דשאן הבין שכך הנבחרת שלו לא תוכל לפרוץ את המערך האירי, והחליט שהגיע הזמן לשנות שיטה. במקום 4-3-3 שגרתי שמרטין אוניל התכונן אליו היטב, צרפת עלתה למחצית השנייה עם גריזמן לצד אוליבייה ז'ירו בהתקפה ומצדדיהם דימיטרי פאייה והמחליף קינגסלי קומאן. עם סוג של 4-2-4, הכול נראה קל יותר. על קו ימין, האירים הסתדרו עם גריזמן. כשבא לאמצע כדי לאכול את השאריות של ז'ירו וניצל את יכולת המיקום המופלאה שלו, הרווח היה כל כולו של צרפת. וכמו ששר אוהד אירי מחויך בדרכו לכמה בירות ניחומים: Griezmann's on fire, our defense is terrified.
"נאמרו דברים בחדר ההלבשה, וזה עבד", סיכם גריזמן במסיבת העיתונאים אחרי צמד שערי הניצחון (תוך ארבע דקות; שלישי אחרי הצמד של זידאן בשלוש ב-2004 והצמד של פלאטיני בשתי דקות ב-1984). "המאמן אמר את שלו, אנחנו אמרנו את שלנו והשינוי במערך הצליח. הייתי יותר קרוב לז'ירו וזה הרגיש יותר נוח. שם אני רגיל לשחק. אבל אני כאן עבור המאמן ולמען הנבחרת. אשחק בשמאל, במרכז השדה או בתוך הרחבה. היכן שיציבו אותי".
צרפת, בכל מקרה, צריכה אותו כמה שיותר קרוב לשער היריבה. "הוא נוגח כמו קלוזה, אולי יותר טוב מז'ירו", התגאה העיתונאי הצרפתי מיקאל קארון. "והוא לא גבוה במיוחד, גמד מול הבלמים האירים. הוא כבש 22 שערים בשתי העונות שלו באתלטיקו, ואין יותר מדי סקוררים ברמתו בטורניר הזה. המחצית השנייה הייתה הכי טובה של צרפת ביורו, בעיקר בזכות השילוב הזה בינו לבין ז'ירו, כמו במהלך הנפלא של השער השני. הוא שבר לאירים את הלב".
החל משריקת הסיום של המשחק מול איטליה ועד לתחילת המחצית השנייה בליון, שיר אחד בלט יותר מכל ביציעים של אוהדי אירלנד: You're never gonna believe us... We're gonna beat the French. אף אחד לא האמין להם, אבל במשך דקות ארוכות חלום הנקמה המתוקה - הדחת צרפת כבר בשמינית הגמר של הטורניר הביתי בו היא הפייבוריטית לזכייה - היה ריאלי.
רק על זה דיברו - נקמה. האירים והצרפתים. קווין קילבאן היה שם, באותו משחק בנובמר 2009. הוא בישל את השער לרובי קין ששלח את משחק הפלייאוף בסטאד דה פראנס להארכה, וכמגן שמאלי היה הראשון להרים את היד ולחפש ישועה אצל הקוון כאשר תיירי הנרי נעזר בידו כדי להשתלט על הכדור ולבשל לוויליאם גאלאס את שער השוויון. השער הזה שלח את צרפת לגביע העולמי ואת אירלנד ללקק את הפצעים בעקבות "חוסר הצדק המשווע בתולדות הכדורגל שלנו". הפצעים לא הגלידו.
קילבאן בן ה-39, כיום פרשן BBC, התבקש לחזור לאותו ערב ואמר לוואלה! ספורט לפני המשחק: "הו, איך אפשר לשכוח רגע כזה? זה מלווה אותנו, את כל מי שהיה שם. ברור שיש רצון לנקמה, זה יהיה הכי מתוק שיש לעשות את זה כאן. אני בטוח שזה עובר לשחקנים בראש, זה עוד נשק שנותן לנו מוטיבציה".
קילבאן לא לבד. אמנם רק אחד מבין החמישה ששיחקו אז ונכללו גם הפעם בסגל האירי קיבל דקות (ג'ון אושיי), אבל "יד הצפרדע" צרובה בתודעה. הם זוכרים את השיר שהושמע עם שריקת הסיום (I gotta feeling של הבלאק אייד פיז) ואת העובדה שההילוך החוזר - האקדח המעשן - אפילו לא הוקרן על המסכים באצטדיון באותו ערב. ועל השופט השבדי מרטין האנסון אין בכלל טעם לדבר. "תיירי, אנחנו באים", צעקו שלושה ילדים אירים. הם כנראה היו בגן ב-2009, אבל תחושת העוול לא פסחה גם עליהם.
נקמה לא הושגה, ובכל זאת השירה של הצבא הירוק רק התחזקה עד השריקה האחרונה. בסיום נעמדו שחקני נבחרת אירלנד מול אוהדיהם במשך דקות ארוכות ופשוט צפו בהשתאות, כמו שעשו עשרות אלפי צרפתים במהלך המשחק. מדי פעם מחאו כפיים או סימנו לאחד מיקיריהם ביציע. הם נפלו מהרגליים בסביבות הדקה ה-65 (בכל זאת, קיבלו שלושה ימי מנוחה פחות מהמארחת) והיו שבורים מההפסד, אבל רצו להביע את הערכתם לקהל הטוב ביותר ביורו הנוכחי.
האירים שותים ושרים, שרים ושותים. תמיד עם חיוך. את ההתגרויות ביריבים והחיפוש אחר צרות מול המשטרה, הם משאירים לאנגלים. "באנו במטרה ליהנות, וזה מה שעשינו כאן במשך השבועיים הללו", מסכם האוהד איאן. "הטיול התארך מעבר למצופה, אבל זה היה תענוג. עכשיו אפשר לחזור הביתה... נחגוג שם את ההדחה של אנגליה".
ואז ביקש להדגיש: "אבל הם יהיו ברבע הגמר, כן? אז עכשיו אנחנו אוהדים של צרפת".