תפסיקו להתבכיין: לשלב הבתים ביורו 2016 היו היבטים חיוביים

הקהלים החדשים מוסיפים צבע והתלהבות, השיטה מעודדת כדורגל הרפתקני, הנבחרות לא מאבדות סיכוי עד הרגע האחרון. 16 משתתפות היו אידיאליות עבור אליפות אירופה, אבל אפשר ליהנות גם עם 24, על אף המגבלות

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

בווידאו: משדר היורו לסיכום שלב הבתים

שלב הבתים של יורו 2016 הסתיים, וזה הזמן להביט לאחור ולראות את התופעות שאפיינו אותו, מבלי להיגרר לסוגיית הרחבת הטורניר. ברור כשמש שהמתכונת היתה יעילה הרבה יותר עם 16 נבחרות. אלא שההתבכיינות לא תעזור, ואת הנעשה אין להשיב בינתיים. במקום להתלונן, כדאי ליהנות ממה שיש. בניגוד לדעה המקובלת בחוגים מסוימים, זו הנאה לא קטנה. לא כמו ביורו 2012, אבל שלב הבתים היה מרתק ודרמטי מספיק.

עוד בנושא:

הגביע הקדוש: אוהדי נבחרת אנגליה בישראל עדיין לא מאבדים תקווה
באיסלנד מזהירים את אנגליה: "אנחנו הכי טובים בעולם בפנדלים"

רובי בריידי שחקן אירלנד (רויטרס)
הנבחרת שלו לא הייתה עולה לשמינית הגמר לולא השיטה החדשה. רובי בריידי (צילום: רויטרס)

לכולם יש סיכוי במחזור האחרון

מצד אחד, קצת מוזר שנבחרת כמו צפון אירלנד מצליחה להעפיל לשמינית הגמר בזכות ניצחון דחוק אחד. מצד שני, יש חן מסוים בכך ששלוש נקודות עשויות להספיק בשלב הבתים. כך נוצר מצב בו רק נבחרת אחת (אוקראינה האומללה) הודחה כבר בתום שני מחזורים. כל היתר הגיעו למחזור הסיום באמונה שגם ניצחון אחד יושיע.

למעשה, כמעט כל הנבחרות ידעו שהן שולטות בגורלן, או לפחות הרגישו כך, כי במקרה של טורקיה ואלבניה התברר בדיעבד שהמציאות שונה. התוצאה – אולי יש לא מעט נבחרות שמבטיחות העפלה מראש, אבל אין כאלה שמאבדות תקווה, ולכן מספר המשחקים לפרוטוקול יורד. אפשר לראות בזה שינוי חיובי. לאוהדים רבים הרבה יותר יש סיבה לאמוציות חיוביות. למשל, האלבנים והטורקים עזבו את הטורניר עם ראש מורם. זה לא דבר של מה בכך.

שחקני נבחרת הונגריה (GettyImages)
כדורגל הגנתי? ספרו להם את זה. שחקני נבחרת הונגריה (צילום: רויטרס)

השיטה לא מעודדת כדורגל הגנתי

לפי טענה פופולרית, ממוצע השערים הנמוך בשלב הבתים נבע מכך שהשיטה מעודדת נבחרות קטנות להסתגר. בפועל, ההפך המוחלט הוא הנכון. דווקא הידיעה כי הפסד אחד ממש לא חורץ גורלות מאפשרת לכל מאמן שמעוניין בכך לשחק כדורגל פתוח. ברור שנבחרות נחותות לא מסוגלות לשלוט במגרש במשך 90 דקות מול יריבות איכותיות מהן, אך הן בהחלט יכולות להעז. ראינו את אלבניה מנסה לגנוב ניצחון מול צרפת, את אוקראינה מהמרת על התקפה מול גרמניה, את צ'כיה לא מסתגרת מול ספרד, ואת הונגריה הקטנטנה הולכת קדימה בלי בושה בכל משחקיה.

גם מבחינת הנבחרות המובילות חופש הפעולה גדול יותר, כי מעידה אחת לא הורסת דבר. תשאלו את בלגיה – היא דווקא מאושרת היום עד הגג שהפסידה לאיטליה. מי שבוחר מראש בכדורגל הגנתי, בשל מגבלות הסגל או כטקטיקה מועילה, יעשה זאת ללא קשר למתכונת הטורניר. בשורה התחתונה – המתכונת החדשה מעודדת התקפה, קל וחומר במחזור האחרון כאשר היינו עדים למשחקים בהן שתי הנבחרות היו חייבות לנצח – חלומו הרטוב של כל אוהד נייטרלי. מספר השערים הנמוך נובע בעיקר באחוז ניצול הזדמנויות נמוך. תשאלו את הגרמנים.

אוהדי נבחרת צפון אירלנד (רויטרס)
מוסיפים המון צבע ליורו. אוהדי צפון אירלנד (צילום: רויטרס)

הקהלים החדשים מוסיפים המון

ההתרגשות מהעפלה ראשונה לטורניר גדול, או הופעה ראשונה אחרי תקופה ממושכת, גדולה הרבה יותר בהשוואה לטורניר שגרתי שנערך פעם בשנתיים. אפשר לטעון שהרמה יורדת כתוצאה מהשתתפות הנבחרות הקטנות, אבל לא יהיה ויכוח שהקהלים של איסלנד ואלבניה היו המלהיבים ביותר בשלב הבתים. האיסלנדים שלחו עשירית מאוכלוסיית המדינה לצרפת, וכל התפוצה האלבנית צבעה את הרחובות באדום.
אלה תופעות מרהיבות וכיפיות, ויש להן תרומה עצומה גם מבחינת הקהל הנייטרלי.

מבחינה זו, הרעיון של מישל פלאטיני עבד נהדר, ונבחרות קטנות רבות אף הצליחו מעבר לציפיות על המגרש. ההשלכות עשויות להיות מועילות הרבה יותר מאשר הניסיון למשוך בכוח קבוצות קטנות לשלב הבתים בליגת האלופות. שמחת החיים של האיסלנדים, האלבנים, הוולשים והצפון אירים ניצחה בסופו של דבר את האלימות הרוסים והאנגלים. בשורה התחתונה, כאשר מסתכלים על שלב הבתים, קל יותר להתרכז בקהלים החיוביים. הם הרוב, באופן מובהק.

מעודד לראות זאת על אף איומי הטרור – האצטדיון מלאים והאווירה ברוב המשחקים פשוט מחשמלת. יש הרבה מאוד טענות לצרפתים מבחינת הארגון, עם בעיות לא קטנות בהסדרי אבטחה. גם השביתות הרבות לא עזרו, בלשון המעטה. ואולם, בשורה התחתונה מסתמן יורו 2016 כטורניר מוצלח מבחינת הקהל, וזה התאפשר כי צרפת היא מדינה שנתפסת כמארחת נוחה וראויה.

לכן כה מתסכלת המחשבה על שלושה הטורנירים הבאים. לא יהיה קהל כזה ברוסיה בעוד שנתיים. על קטאר בכלל אין מה לדבר. בנוסף, אופ"א הרסה לחלוטין מראש את יורו 2020 באמצעות פיזורו ברחבי היבשת. זה יאפשר אמנם למדינות קטנות לטעום את האירוח, וגם לכך יש היבטים חיוביים מסוימים, אך אוהדי הנבחרות לא יוכלו ללוות אותן לאורך כל הדרך, וזהו הפסד עצום. אנחנו רוצים לראות את האיסלנדים ממלאים את היציעים בכל טורניר וטורניר.

שחקני נבחרת ויילס חוגגים (רויטרס)
"המפגש בין וויילס לצפון אירלנד בשמינית הגמר יהיה היסטורי ביותר ממובן אחד, ובאופן אירוני תהיה בו גם נציגות לא מבוטלת לליגה הסקוטית" (צילום: רויטרס)

הצלחה יחסית של הסגנון הבריטי

נבחרת אנגליה דווקא לא ממש נכללת בהגדרה זו הפעם, אבל וויילס, צפון אירלנד, אירלנד, וגם איסלנד עשו את שלהן, ואף מעבר לכך. זו עדות לכך שאופי, נחישות, משחק קבוצתי והקרבה הן תכונות קריטיות במשחקי הנבחרות. לא כולם אוהבים את הסגנון הזה, אבל הוא מוכיח את עצמו פעם אחר פעם, ושחקנים מהליגות הנמוכות באנגליה מתגלים כיריבים ראויים מול כל כוכבי העל.

המפגש בין וויילס לצפון אירלנד בשמינית הגמר יהיה היסטורי ביותר ממובן אחד, ובאופן אירוני תהיה בו גם נציגות לא מבוטלת לליגה הסקוטית. השוער מייקל מקגוברן, בחור בן 31 אלמוני לחלוטין, שישב במשך שנים ארוכות מאוד על ספסל סלטיק וכיום עוד בין הקורות של המילטון אתלטיק, הוא אחת מהתגליות הגדולות של הטורניר – לא פחות. די מדהים להפנים שיש לו 14 הופעות בינלאומיות בלבד.

שחקן נבחרת אוקראינה אנדריי ירמולנקו (רויטרס)
"ירמולנקו השחצן היה אחד השחקנים החלשים בטורניר, ויש להניח שארבע שנים של דיווחים בלתי פוסקים על מעבר קרוב לכאורה לקבוצת פאר הסתיימו. הוא צפוי להישאר בקייב עד סוף הקריירה" (צילום: רויטרס)

כשלון יחסי של מזרח אירופה

תשע נבחרות מזרח אירופיות הגיעו לצרפת, וחמש מהן הלכו הביתה בתום שלב הבתים. זהו כשלון מהדהד, המהווה עדות לכך שאין תחליף לניהול תקין. קרואטיה מצליחה בזכות סגל עם כשרון עצום למרות הבעיות הניהוליות והחבריות שהאמירו לקנה מידה מפלצתי. הונגריה היא סוג של נס והאחראי המרכזי שלה הוא מאמן גרמני ברנד שטורק שהצליח להנחיל לחניכיות מנטליות גרמנית הרבה יותר מהר מהצפוי. מעבר לכך, הכל קרס, ושתי האימפריות הסובייטיות לשעבר התבזו לחלוטין.

המפלה של אוקראינה נעוצה בהיחלשות דרמטית של הליגה המקומית בעקבות המלחמה במזרח המדינה, וגם למחנאות בסגל בין כוכבי דינאמו קייב לנציגי שחטאר דונצק. בקלאסיקו האוקראיני בליגה, חודש בלבד לפני פתיחת הטורניר, ניסה אנדריי ירמולנקו לשבור את רגלו של טראס סטפננקו וגרם לקטטה המונית. במצב זה לא ניתן לקיים נבחרת ראויה, ואוקראינה סיימה עם אפס נקודות ואפס שערי זכות. ירמולנקו השחצן היה אחד השחקנים החלשים בטורניר, ויש להניח שארבע שנים של דיווחים בלתי פוסקים על מעבר קרוב לכאורה לקבוצת פאר הסתיימו. הוא צפוי להישאר בקייב עד סוף הקריירה.

הפיאסקו הרוסי גדול אף יותר – זו היתה הנבחרת החלשה ביותר בטורניר, וזה חמור במיוחד לקראת אירוח הטורניר הביתי. לרוסיה התברר כעת שאין לה נבחרת, והיא ביזבזה לחלוטין את כל השנים הארוכות שניתנו לה כדי להתכונן לטורניר החשוב בתולדותיה. זו תוצאה של ניהול מושחת ורקוב מהיסוד, והבעיות רק התעצמו במהלך היורו כאשר גורמים נרחבים בממשל החליטו לנצל את החגיגה על מנת להגביר את המתיחות הפוליטית מול המערב, בין היתר באמצעות חוליגנים מאורגנים.

שחקן נבחרת אוסטריה דויד אלאבה (רויטרס)
השחקן המאכזב של היורו. אלאבה (צילום: רויטרס)

השחקן המאכזב – דויד אלאבה

המסקנה הגלובלית מהפיאסקו של אוסטריה היא שהתוצאות במוקדמות לא בהכרח מהוות מדד ליכולת בטורניר עצמו. כאשר רואים את היכולת של רוסיה ושבדיה, גם המאזן של 28 נקודות שליקטה אוסטריה במוקדמות מקבל משמעות קצת אחרת. הרקורד המופלא הזה היה דווקא בעוכריהם של האוסטרים – הוא העלה את הציפיות לרמה לא שפויה, מבלי להבין עד הסוף שיש בסגל שני כוכבים בלבד ברמה הבינלאומית.

הקפטן כריסטיאן פוקס סיפק טורניר סביר, גם אם לא שיחזר את כושרו בלסטר. לעומתו, דויד אלאבה נכשל באופן מוחלט. זה קרה בין היתר כי תופקד בעמדה קדמית מדי בקישור, קל וחומר אחרי הפציעה של זלטקו יונוזוביץ', אבל זה לא תירוץ. בשורה התחתונה, היה לכוכב העל של באיירן מינכן רגע אחד חיובי בלבד החודש. היה זה בשניות הראשונות של המשחק הראשון מול הונגריה, כאשר הבעיטה שלו פגשה את העמוד. עניין של סנטימטרים. לו הכדור היה נכנס פנימה, אולי הכל היה משתנה, אבל אלאבה לא עשה דבר מעבר לכך. במשחק מול פורטוגל, מחצית ממסירותיו היו לא מדויקות, והוא אפילו הוחלף. מעניין אם תהיה לו הזדמנות לתקן את הרושם בהמשך הקריירה.