הטורניר ב-1992 נחשב למפתיע מכולם עד 2004. רק לחשוב שאלופת הטורניר הזה השתתפה באליפות רק בגלל שיוגוסלביה הוכרחה לפרוש ברגע האחרון בגלל סנקציה של האו"ם בעקבות המלחמה באזור. נבחרת דנמרק, שהייתה הבאה בתור, הוזמנה לבטל את חופשת הקיץ שלה ולקפוץ לשבדיה השכנה, אבל אחרי שלושה הפסדים ביורו הקודם וללא כוכבה מיכאל לאודרופ, שהסתכסך עם המאמן ריצ'ארד נילסן, אף אחד לא ציפה מהם ליותר מדי.
במשחקים המוקדמים הייתה זו צרפת של הדור שאחרי פלאטיני, שהרשימה מכולם כשניצחה את כל 8 המשחקים בעיקר הודות לצמד החלוצים המושחז שלה, ז'אן פייר פאפן ואריק קנטונה. פלאטיני אגב, היה המאמן. אבל לחצי הגמר הם לא עלו, לאחר שתי תוצאות תיקו והפסד לדנמרק, שרק החל לאותת על העומד לבוא. העלייה של שבדיה, המארחת, לשלב חצי הגמר הייתה דווקא מובנת. השבדים התהדרו בכשרונות התקפיים כמו תומאס ברולין, מרטין דאלין וקנת אנדרסון וניצחו בדרך את אנגליה ודנמרק, שעלתה יחד איתם על רקע חולשתן של אנגליה וצרפת.
מבית 2 עלו לחצי הגמר היריבות הנצחיות, הולנד וגרמניה, כשהמשחק הפנימי ביניהן הסתיים בניצחון מבריק של ההולנדים 1:3. בחצי הגמר הראשון, הגרמנים לא התאמצו במיוחד מול השבדים. תומאס הסלר הצעיר וקרל היינץ רידלה עם צמד, כבשו לגרמנים, ברולין צימק בפנדל וקנת אנדרסון, נגח שער נוסף דקה לסיום, שלא שינה דבר. גרמניה ניצחה 2:3 ועלתה לגמר.
הולנד, בהדרכתו של מיכלס, הגיעה לחצי גמר עם רשימת חוליט-ואן באסטן-רייקארד- קומאן שלהם בתוספת הדור הצעיר: דניס ברגאמפ, פרנק דה בור ורוב ויטסחה. המטרה הייתה לזכות פעמיים ברציפות בתואר האירופי, אבל מסתבר שהדנים לא קראו את התסריט הזה. לארסן כבש לדנים כבר בדקה החמישית. אחרי כמעט 20 דקות רייקארד הוריד בראש לברגקאמפ, שהשווה בבעיטה חדה מחוץ לרחבה. רק 10 דקות עברו ולארסן הרשית שוב. בהמשך, ההולנדים סחטו הצלות יפהפיות מפיטר שמייכל, אבל ארבע דקות לסיום הצליח רייקארד להשוות ולכפות הארכה, שהסתיימה נטולת שערים. בעיטות ההכרעה סימנו את חילופי המשמרות בכדורגל האירופאי של אותה תקופה. פיטר שמייכל, שהפך אחרי האליפות הזאת לשוער הטוב באירופה, עצר את הבעיטה של מרקו ואן באסטן, שעמד לסיים במפתיע קריירה מופלאה בשנה שלאחר מכן בגלל פציעה. דנמרק עלתה לגמר.
רק 40 אלף צופים נדחסו ב-26 ביוני לאיצטדיון הקטן בגטבורג, כדי לצפות במשחק הגמר בין גרמניה לדנמרק. הגרמנים, אלופי העולם הטריים, כבר ראו בחייהם יריבות מפחידות יותר מדנמרק הצנועה. עם תומאס אפנברג ומתיאס זאמר בהרכב, גביע אירופה כבר כמעט נראה עומד בארון הגביעים הגרמני המפואר. לדנים לעומתם, לא היה מה להפסיד. לנילסן נשאר רק להחדיר אמונה בחניכיו הממושמעים ולהתפלל.
הגרמנים החלו את המשחק במטרה למחוץ מהר את הסינדרלה הטורדנית של הטורניר. שמייכל התעופף ימינה ושמאלה והדף באצילות את נסיונתיהם של רידלר, רויטר ובוכוואלד, אבל בדקה ה-18 הימם ג'ון ינסן מיליוני צופים בעולם, כשהרים את הרשת הגרמנית בבעיטה מחוץ לרחבה וקבע 0:1 לדנים. שחקני גרמניה היו בהלם אמיתי והתקשו להמשיך את הקצב בו פתחו. אם כבר הצליחו להגיע לשער, הם נעצרו אצל האיש מספר 1 של הדנים, פיטר שמייכל. עד היום קשה לשכוח את הזינוק האינסטקטיבי שלו לנגיחה החדה והמדויקת של קלינסמן שהצילה שער בטוח. כשקים וילפורט כבש את השני לדנמרק במתפרצת קטלנית בדקה ה-78 אחרי בעיטה שטוחה מתחת לידיו של השוער הגרמני אייגנר, זה כבר היה נראה אמיתי. שום דבר לא עזר לגרמנים. דנמרק, כמו סיפור מהאגדות, יצאה מתוך הצללים וקטפה כנגד כל הסיכויים את הגביע הנכסף.
מלך השערים: ברגאמפ (הולנד), ברולין (שבדיה), לארסן (דנמרק) ורידלה (גרמניה) עם שלושה שערים כ"א.
הנבחרות המשתתפות בטורניר: שבדיה, דנמרק, אנגליה, צרפת, הולנד, גרמניה, סקוטלנד ובריה"מ.
שבדיה 1992
3.6.2004 / 12:26