לפני הטורניר הזה כולם ציפו ששמה של גרמניה יהיה חרוט על הגביע. לא רק שהנבחרת הגרמנית התהדרה בשחקנים כמו פלר, מתיאוס וברמה, אליהם הצטרפו באותה תקופה גם יורגן קלינסמן, יורגן קולר ותומאס ברטהולד - הפעם האליפות גם התקיימה לראשונה בחצר הפרטית שלהם. לאחר ההפסד מול ארגנטינה בגמר מונדיאל 1986 וכשעל הקווים ניצב לו הקייזר, פרנץ בקנבאואר, לא העזו לחשוב בגרמניה על עוד פיספוס.
רבים האמינו שהקושי היחיד בו תיתקל הנבחרת הלבנה, יגיע מכיוונה של נבחרתה הצעירה והמבריקה של איטליה, בה שיחקו שמות כמו פאולו מאלדיני, ריקרדו פרי, ג'יאלנוקה ויאלי ורוברטו מנצ'יני. גם הנבחרת הרוסית נראתה מבטיחה, עם הרבה כח, בגרות ועומק תוצרת דינמו קייב, תחת שרביטו של המאמן הנצחי ולרי לובנובסקי. גם אנגליה, שניצחה את כל משחקיה בסיבוב המוקדם, נראתה מאיימת עם פיטר שילטון בשער, גלן הודל, בריאן רובסון, כריס וודל, ג'ון בארנס, פיטר בירדסלי וגארי ליניקר.
אבל אף אחד לא ספר את הסוס השחור של הטורניר, נבחרת הולנד, שרמת הכשרון של שחקניה באותם ימים ניתנת להשוואה אפילו לחבורתו של יוהאן קרויף משנות ה-70. על שתי הנבחרות הגדולות הללו, ניצח אותו מאמן - ריינוס מיכלס. רוד חוליט, מרקו ואן באסטן, רונאלד קומאן, פרנק רייקארד, ג'ראלד ונדרבורג וארנולד מיורן הוותיק עמדו לעשות היסטוריה. ההולנדים סיימו את הבית המוקדם באופן כמעט מושלם עם שבעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו. בשלב הבא הם הוגרלו לבית הגמר הקשה יותר עם אנגליה, בריה"מ ואירלנד. אבל מסתבר ששום דבר לא היה קשה מדי עבור האורנג'. את אנגליה הם הביסו 1:3 בזכות שלושער של ואן באסטן, שבכלל נכנס כמחליף ונדחף לסגל ברגע האחרון כברירת מחדל של המאמן מיכלס. מול אירלנד הסתפקו ההולנדים ב-0:1 קטן, ולרוסים הם הפסידו 1:0, מה שלא מנע מהם לעלות לחצי הגמר ביחד איתם.
כמו בתחזיות לפני הטורניר, גרמניה ואיטליה השיגו את התוצאות הטובות ביותר בבית 2 כשגברו, כל אחת בנפרד, על ספרד ודנמרק.
חצי הגמר הראשון הפגיש את הגרמנים מחויבי הניצחון, מול ההולנדים הרעננים. קשה היה שלא לחוש דז'ה וו מגמר הגביע העולמי ב-1974, שהציב גם אז את שתי הנבחרות על אדמת גרמניה. הגרמנים הציבו שמירה צמודה על חוליט, אבל הקפטן ההולנדי הציג את אחד המשחקים הגדולים שלו בטורניר, כמו יתר חבריו לנבחרת שהפליאו במשחק נועז ובחופשיות תנועה, שהזכירה לפרקים את הטוטאל פוטבול המפורסם אותו הגה מיכלס לפני כ-20 שנה.
לאחר מחצית מאופסת, הגרמנים זכו בפנדל בדקה ה-55 ומתיאוס העלה את הגרמנים ל-0:1. חלפו כמעט 20 דקות עד שקומאן, בבעיטה מעט מוזרה שהטעתה את השוער, הצליח להשוות. שתי דקות לסיום נשלח ואן באסטן עמוק לרחבה הגרמנית, השתחל בין קולר והשוער, והחדיר את הכדור פנימה. שער ענק שהביא את הולנד לגמר וגם רשם ניצחון ראשון של הולנד על גרמניה מאז 1956.
בחצי הגמר השני התייצבו בריה"מ ואיטליה. במחצית היה עדיין 0:0, אבל בדקה ה-58 הכניס ליטובצ'נקו את הראשון לסובייטים. כעבור ארבע דקות בלבד, זה נראה כבר סוף הסיפור בשביל התכולים, כשפרוטאסוב כבש את השני. ויאלי עוד בעט החוצה ממצב נוח, אבל בסיום הניצחון נשאר עם הרוסים, שהיו פשוט גדולים על האיטלקים הצעירים.
האצטדיון האולימפי של מינכן התמלא עד אפס מקום, שעה ששתי הנבחרות של בריה"מ והולנד עלו למשחק הגמר של האליפות ב-25 ביוני. ביסודו היה זה מעין משחק חוזר למשחק הקודם של שתי הקבוצות, עשרה ימים קודם בשלב בית הגמר, בו ניצחו הרוסים 0:1. אבל הפעם הייתה תחושה שהמנצחת תהיה אחרת.
בדקה ה-32 הגיע שער נפלא של חוליט. כל הגנת בריה"מ יצאה קדימה למלכודת נבדל כשהכדור הורם לואן באסטן בצד שמאל. מלך השערים של הטורניר נגח מהפינה לכיוון המרכז, שם ניצב חוליט לא מכוסה, ונגח בעוצמה רבה פנימה. דסאייב, השוער הטוב באירופה דאז, נותר המום. את הדקה ה-54 באותו משחק נוצר בזיכרון כל הולנדי באשר הוא. מיורן, במשחקו האחרון במדי הולנד, הרים כדור גבוה מצד שמאל. ואן באסטן התמקם כ-8 מטר אלכסונית מימין לשער ועם המון בטחון, הרים את רגלו ושלח מזווית חדה בעיטת וולה מדהימה שטסה מעל לראשו של דסאייב. 0:2 תוצרת שני היהלומים הבוהקים של הולנד באותו טורניר, חוליט ו-ואן באסטן.
לקראת הסיום עוד הכשיל ואן ברויקלן את גוטסמנוב ברחבה ואיגור בלאנוב, בעט טיל קרקע-אוויר היישר לגופו של השוער, שכנראה החליט לנעול את שערו באותו יום. הקסם ההולנדי היה פשוט יותר מדי עבור הסובייטים ושריקת הסיום נתנה את אות הפתיחה לחגיגות באמסטרדם. הולנד זכתה בגביע האירופי הראשון שלה ולמעשה בתואר היחיד שלה עד עתה בכדורגל העולמי.
מלך השערים: מרקו ואן באסטן (הולנד) עם 5 שערים.
הנבחרות המשתתפות בטורניר: גרמניה, הולנד, איטליה, ספרד, דנמרק, בריה"מ, אירלנד ואנגליה.
גרמניה 1988
3.6.2004 / 12:25