שבוע לתוך היורו ואפשר להגיד שהוא מתאים את עצמו לרוח הזמן: עוד אירוע בחיינו שחיכינו לו הרבה זמן, התחיל טוב, הביא אותה במשבר מלחיץ ואז למדנו לחיות עם מה שיש כשהמשבר כנראה מאחורינו. איזה כיף היה בשישי שעבר, כשאיטליה וטורקיה פתחו את הטורניר. כמה מקריפ היה הכל פחות מ־24 שעות אחר כך, כשכריסטיאן אריקסן התמוטט. כמה מוזר היה הכל כשהחליטו להמשיך את המשחק בין דנמרק לפינלנד בדקה ה־42, וכמה מעודד היה לראות שאריקסן שרד ויוכל להמשיך להביע תמיכה בחמאס, שיורה טילים על אזרחי ישראל. כאלה אנחנו, גדולים מהמציאות.
מרגע שנולד נגזר על היורו הזה להיות מוזר: לארח טורניר כזה ב־11 מדינות שונות זה הזוי, וכשעל זה הוסיפו שכבת קורונה ומגבלות כניסה לאצטדיונים (בהבדלי מדיניות והגבלות בין המדינות המארחות), זה נראה ממש מבולגן. כך למשל צרפת וגרמניה שיחקו באליאנץ ארנה שהזכיר, מבחינת האווירה, את אצטדיון רמת גן במשחק בין בית"ר תל אביב לשמשון תל אביב ב־1988. שלא לדבר על זה שבכל יורו נורמלי מפגש כזה בין שתי הנבחרות יכול היה להיות משחק הגמר, והשנה זה משחק במחזור הראשון של בית המוות.
אבל יש גם עוגנים. איטליה, בלגיה ואנגליה סיפקו את הסחורה כבר בפתיחה, הולנד כמעט הצליחה להסתבך בבית נוח, ספרד הפילה את מרבית מהמרי הווינר עם תיקו מפתיע, הנבחרות החלשות יותר נתנו פייט, פורטוגל טרפה את הקלפים בבית הקשוח שלה עם פיניש מדהים. אחלה סך הכל.
ברגע שצרפת החליטה שבא לה לכבוש גול מול גרמניה, זה קרה. שתיים־שלוש התקפות מהירות ומלחיצות עם כל העוצמה של הקישור הצרפתי על הראש של הגרמנים, ובום - הגיעה הטעות שדחקה את הכדור לרשת של נויר. היית מצפה שזה יהיה להם קשה מעט יותר, כי בכל זאת, מדובר בגרמניה - אומנם נבחרת לא מאוד משכנעת בשנים האחרונות, אבל עדיין, למען השם, גרמניה - אבל זה בא בקלות, ואפילו בקלות רבה מדי.
אחר כך עבר לצרפת החשק לשחק כדורגל, והמחצית השנייה של המפגש הגדול הראשון באמת של יורו 2020 הייתה במעמד צד אחד בלבד - גרמניה הניעה ותקפה וניסתה והגביהה והחמיצה - אבל לא הצליחה להבקיע. מי כן הצליחה? צרפת, פעמיים - בגול אחד אדיר של אמבפה, שנפסל בטענה לנבדל (מוצדק), ובעוד גול של בנזמה, אולי בנגיעה הראשונה שלו בכדור באותו ערב, שנפסל גם הוא בטענה לנבדל (אפשר להתווכח).
בסופו של דבר המשחק הזה נגמר ב־0:1 לקבוצה הטובה יותר, שלקחה את הנקודות בדרך לא הכי יפה - כמו שקבוצות טובות יותר עושות במשחקים חשובים. צרפת, אף על פי שהראתה פגיעות מסוימת כשהגרמנים ישבו עליה במחצית השנייה - באה ונתנה הופעה של אלופת עולם בכל מה שקשור לעוצמה ודומיננטיות והיכולת לקחת את הנקודות כשצריך. לגבי הכדורגל? טוב, יש להם טורניר שלם לשפר גם את זה.
סקוטלנד, שהגיעה ליורו אחרי שהעיפה בדרך את נבחרת ישראל, נראתה כמו, ובכן, נבחרת ישראל. צריך לזכור שסקוטלנד לא ניצחה ב־120 דקות בשני משחקי הפלייאוף שלה - והעיפה אותנו ואת סרביה רק בפנדלים בדרך אל היורו. אבל בואו נהיה כנים: מזל שאנחנו לא שם, באמת. כי אם היינו נראים כמו סקוטלנד מול צ'כיה (ועוד מקבלים גול מ־40 מטר), איך היינו מרגישים? ומה היינו עושים כשבטור שערי הזכות שלנו היה כתוב 0, וכל זה בזמן שמקדוניה הצפונית כבר הבקיעה מול אוסטריה? מה היינו אומרים לעצמנו כשהונגריה משכה 84 דקות בלי לספוג מול פורטוגל? הימור שמבוסס על מחקר בן עשרות שנים של תקשורת הספורט פה: היינו עושים את המוות. גם בסושיאל, גם בתקשורת, גם בתוך חדר ההלבשה של הנבחרת.
וזה עוד כלום, כי הערב (22:00) יש לסקוטים את אנגליה על הראש. הם מתייחסים לעסק הזה כמו לדרבי יוקרתי, אבל תנסו להיזכר איך אנחנו תופסים משחק מול אנגליה כדי להבין עד כמה נסית ההיעדרות שלנו מהיורו. בכל זאת, איך עוד אפשר להתייחס למשחק בין נבחרת שחיה בסרט שהמציאה את הכדורגל אבל תכלס לא זכתה בכלום למעט תואר אחד שגם הוא הגיע באמצעות גול שבחיים לא היה עובר בוואר היום, למשחק בין נבחרת שחיה בסרט שהמציאה את הכדורגל אבל תכלס לא זכתה בכלום למעט תואר "השחקנים עם הכי הרבה דיבורים על מענקים". היה יכול להיות מדהים, אבל וואלה, מפרגנים לסקוטים.
איטליה נראית מעולה. לאיטלקים יש לא מעט דברים לפצות עליהם, ובעיקר מדובר על העובדה שלא עלו למונדיאל 2018. גם התחושה שמסביב לא ממש סופרים אותם צריכה לשבת לאיטלקים על הכתפיים כשהם עולים לשחק ביורו הזה.
אבל כנראה שיש להם לא מעט תשובות. נכון, טורקיה ושוויץ הן לא היריבות הכי חזקות שהם יפגשו בטורניר, ויכול להיות שבאמת הכוח שלהם מוגבל לחצי הגמר לכל היותר, אבל בינתיים החבר'ה של מאנצ'יני משחקים טוב ויפה, אז שבו בשקט עם האבטיח והפיצוחים מול הטלוויזיה ותיהנו מכל רגע.
יכול להיות שבימים אלה ממש, בשני קצות הגלובוס, נפרדים כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מהטורנירים הקונטיננטליים במדי נבחרותיהם. הטורניר הגדול הבא הוא המונדיאל בקטאר, שייערך בסוף שנת 2022. כריסטיאנו יהיה בן כמעט 38, מסי יהיה בן 35 וחצי. נכון שמדובר בשני פנומנים בעלי כושר משחק מופרע ורעב בלתי נגמר למשחק ולתארים, אבל בואו נגיד ככה: ספק גדול אם הם יובילו את הנבחרות שלהם במונדיאל הבא. מה שמשאיר אותנו עם הקופה אמריקה שנערך כרגע בברזיל ועם היורו שנערך כרגע בשלל אצטדיוני היבשת.
ובעוד מסי מגרד את הגוף מול צ'ילה ובוליביה, עם הנבחרת המעצבנת שנהייתה לארגנטינה, רונאלדו הביא אותה בחגיגה - רגע לפני שנגזר עליו לראות את שלב הנוקאאוט מהבית כבר בסיום המחזור הראשון: פורטוגל לא הצליחה להבקיע מול הונגריה החלשה (לכאורה) במשך 84 דקות - תיקו שהיה אמור לגמור לה את הטורניר - אבל איכשהו נגמר שם 0:3 עם צמד של רונאלדו, שהפך על הדרך לגדול הכובשים בתולדות טורניר היורו. עכשיו יש לו את גרמניה וצרפת על הראש, ואולי יהיה לו זמן גם לבדוק מה מסי עשה מול פראגוואי.