סדין אדום: הבחירות התמוהות של לואיס אנריקה לסגל נבחרת ספרד ביורו

לא יהיה קל למצוא פרשן ספרדי אחד שמבין את בחירת הסגל של לואיס אנריקה, ואת החלטתו להיות המאמן היחיד שלקח ליורו סגל של 24 שחקנים במקום 26. בשבוע שעבר, אחרי שסרג'יו בוסקטס נמצא חיובי לקורונה, התעקש הבוס וטען: "לו הייתי יודע זאת, הייתי לוקח 23 שחקנים. ככל שיש יותר אנשים, כך הווירוס יכול להתפשט מהר יותר". העיתונאים הסתכלו עליו עם פה פעור והתקשו להאמין למשמע אוזניהם. זו כבר לא היתה עקשנות טהורה - זה מתחיל להיראות כמו חוסר אחריות וניסיון חבלה מכוון בסיכויי הנבחרת באליפות אירופה.

כי בלי בוסקטס, אשר קיבל את סרט הקפטן במקומו של סרחיו ראמסו המנופה, כבר לא נותרו בסגל מנהיגים. חוץ ממנו, השחקן היחיד עם יותר מ-50 הופעות בינלאומיות הוא ג'ורדי אלבה, שלא בדיוק מתאים למשימה - הוא תמיד היה דמות משלימה בסגל. אולי ססאר אספיליקואטה, קפטן צ'לסי המיתולוגי, יצטרך לקחת את המושכות לידיו, אבל הוא מעולם לא היה שחקן הרכב קבוע בספרד קודם לכן, ובמאזנו 25 משחקים בלבד בגיל 31. איך שלא תסתכלו על זה, חוסר הניסיון של הסגל זועק לשמיים, וזה נכון במיוחד לגבי ההגנה, אותה אמור להצעיד קדימה פאו טורס.

כן, פאו טורס בן ה-24, הבחור הנהדר מוויאריאל, שערך את הופעת הבכורה בנבחרת לפני פחות משנתיים וצבר עד כה 8 משחקים, הוא העוגן של הספרדים בטורניר הזה. לצידו אמור לתפקד אמריק לאפורט הצרפתי, שקיבל זה עתה אזרחות ספרדית אחרי שנמאס לו להמתין לטלפון של דידייה דשאן. הוא שחקן טוב מאוד, כמובן, אבל בילה את רוב העונה על הספסל במנצ'סטר סיטי, לחלוטין לא מתואם עם חבריו החדשים, והוא גם שמאלי - בדיוק כמו פאו טורס. מעבר לכך, האופציות במרכז ההגנה הם אריק גרסיה, שבקושי שיחק ברמה הגבוהה, ודייגו יורנטה שלא הרשים העונה במדי לידס יונייטד - ובנוסף לכל הצרות גם חלה בקורונה.

איך אפשר להצדיק בנסיבות אלה את ניפויו של ראמוס? אין ספק כי כושרו של הקפטן מותיר אינו אופטימלי בלשון המעטה אחרי שהחמיץ מספר חודשים בשל פציעות, ובהינתן אלטרנטיבות ראויות היה הגיוני להשאירו בחוץ. אלא שאין אלטרנטיבות ראויות, ואין תחליף לנסיונו העצום בטורנירים הגדולים, אותם לא החמיץ מאז מונדיאל 2006. עם 180 הופעות, הוא מתקרב לשבור את השיא העולמי בכל הזמנים - והיה אמור לעשות זאת כבר הקיץ. גם בהנחה שאינו מסוגל לשחק בשלב הבתים, תרומתו המוראלית היתה עשויה להיות יקרה מפז - ואפילו לא היה צריך להדיח איש כדי לקחת אותו.

לואיס אנריקה הסביר שלא זימן 26 שחקנים על מנת לא ליצור מתח ולא לקחת לטורניר כוכבים שלא יקבלו דקות כלל. האם ראמוס באמת היה עלול לעשות בלגן אם המאמן לא היה נותן לו לפתוח? אם התשובה חיובית, סימן שהיחסים בין המאמן לקפטן היו מוערערים מלכתחילה, וזה לא מבשר טובות לגבי לואיס אנריקה. אם התשובה שלילית - וזה המצב כמעט בוודאות - הרי שמדובר בתרגיל למטרות יחסי ציבור שנועד לבסס את מעמדו של הבוס על חשבון הנבחרת. לא פחות.

בתנאים אלה, אי אפשר להסביר גם את אי זימונו של נאצ'ו. שחקן ההגנה הרב גוני של ריאל חווה עונה אישית טובה, והוא מסוגל לשחקן לא רק כבלם, אלא גם כמגן ימני, ואפילו כמגן שמאלי במידת הצורך. אולי אפשר לשקול לוותר עליו אם כל המקומות תפוסים, בעוד ראמוס ודני קרבחאל בריאים. אבל המקומות פנויים, ואילו ראמוס וקרבחאל לא כאן. האם גם נאצ'ו היה מתרעם ומערער את חדר ההלבשה אם לאפורט היה מועדף על פניו? אי אפשר אפילו לדמיין תסריט כזה.

הוויתור על נאצ'ו, ביחד עם ניפויו של מרקו אסנסיו, הביא לכך שלראשונה בתולדות ספרד אין לריאל מדריד נציגים כלל בטורניר גדול. מובן מאליו שזה היה בלתי אפשרי לפני חוק בוסמן, בעוד עכשיו הסגל של הלבנים מושתת בעיקר על זרים, אבל בכל זאת מדובר בתקדים מדהים. יש להניח כי לוקאס ואסקס היה נכלל לו היה בריא, אך בהינתן הדוגמא של נאצ'ו אפילו זה לא בטוח. לואיס אנריקה, יש להזכיר, אינו קטלוני. אמנם הוא אימן את ברצלונה, אך גדל בחבל אסטוריאס, ואף שיחק במשך 5 שנים בעצמו בסנטיאגו ברנבאו עוד לפני שחצה את הקווים ועבר לקאמפ נואו. האם הוא מנסה להוכיח משהו? אין לדעת.

על הנייר, ההחלטות אמורות להיות מקצועיות, אבל כיצד אפשר לראות את ניפויו של יאגו אספאס כבחירה מקצועית. האליל של סלטה ויגו היה אחד השחקנים הטובים ביותר בליגה הספרדית בסיבוב הראשון. ואמנם חלה ירידה מסוימת בכושרו בסיבוב השני, אבל הנה לכם שחקן מנוסה שתרם את חלקו במונדיאל 2018, ומסוגל להביא למפנה בכל רגע נתון. אם יש יותר מדי כוכבים וכל 26 המקומות תפוסים, אפשר להסביר את אי הכללתו. אבל במקומו נוסעים אדאמה טראורה, שיודע לכדרר במהירות אך חסר תכלית בדרך כלל, ופאבלו סראביה שחווה עונה אישית בינונית מינוס בפריז סן ז'רמן.

גם הוויתור על חסוס נבאס, המגן בן ה-35 ששיחק במשך שנים ארוכות כקיצוני, לא ברורה - קל וחומר כאשר המשחקים בשלב הבתים מתקיימו בעירו, סביליה. כאשר חסרים שחקנים מנוסים, אלה בדיוק הדמויות שמאמן אמור לחפש. במקום זאת, לואיס אנריקה בחר בדיוק באופציה ההפוכה. אפילו לתפקיד השוער השלישי הוא לקח את רוברט סאנצ'ס נטול ההופעות מברייטון. שימו לב - יש נציג לברייטון, אבל אין נציגים לריאל. זה לא יכול לקרות במצב האידיאלי.

בקישור המצב סביר יחסית, במיוחד כאשר מסתכלים על כל שחקן בנפרד. קוקה ובמיוחד מרקוס יורנטה נתנו עונות גדולות בדרך לזכיה באליפות עם אתלטיקו, פדרי הוא היהלום הנוצץ החדש של ברצלונה, לטיאגו מגיע סוף כל סוף להיות שחקן הרכב בגיל 30, רודרי הוא היורש של בוסקטס, פביאן רואיס הוא המנוע של נאפולי שמבוקש על ידי קבוצות פאר רבות. זה נחמד, אבל אף אחד מהם לא סופרסטאר - יש כאלה שלא הצדיקו את הציפיות הגבוהות בעבר, ויש צעירים שטרם התפתחו מספיק. אין כאן אף אחד ברמתו של אנדרס אינייסטה, ואין מנהיג טבעי.

אפשר לומר זאת גם לגבי אלברו מוראטה, ובכל הקשור לג'רארד מורנו שסיים עונה מצוינת בוויאריאל. אין סיבה לומר מילה רעה עליהם, אבל האם אפשר להציב אותם בשורה אחת עם הארי קיין, רומלו לוקאקו או רוברט לבנדובסקי? במקרה הטוב, הם מזכירים יותר את צ'ירו אימובילה. נחמד, אבל ספרד ידעה חלוצים גדולים יותר.

וכך, מרחפים מעל הסגל הזה אינספור סימני שאלה, והחיבורים בין החברים חסרי הניסיון רחוקים מלהתהדק. השחקנים לא יהיו אשמים אם זה לא יתחבר. לואיס אנריקה קיבל מספיק החלטות תמוהות כדי שכל התיק ייפול עליו במקרה של פיאסקו.