שחקני נבחרת פינלנד חוגגים. רויטרס
שחקני נבחרת פינלנד חוגגים/רויטרס

ישראל של סקנדינביה

14.11.2019 / 10:15

יש המון נקודות דמיון בין נבחרות פינלנד וישראל, ושתיהן נכשלו פעם אחר פעם במוקדמות. לנו יש מונדיאל 1970, לפינים לא היה כלום, אבל כעת זה ישתנה בזכות מאמן יסודי, שיטה פשוטה, סקורר בכושר שיא, רוח קבוצתית והגרלה נוחה. החגיגות כבר מוכנות

היה זה אחד השערים העצמיים המגוחכים בהיסטוריה. הוא היה גם אחד הטרגיים ביותר. "כל עולמי התהפך תוך שניות ספורות", כתב על כך יארי ליטמאנן באוטוביוגרפיה שלו, וזו לא הגזמה. דור הזהב של הכדורגל הפיני עמד ב-10 באוקטובר 1997 בפני הישג חסר תקדים - עליה לפלייאוף ההעפלה למונדיאל, וההישג הזה התאייד לו באוויר ברצף ביזארי של טעויות בעיתוי אומלל במיוחד.

על מנת לסיים במקום השני בבית, היתה זקוקה פינלנד לניצחון על הונגריה בהלסינקי במחזור האחרון. האיצטדיון היה מפוצץ, והאופטימיות הרקיעה שחקים. המארחת היתה עדיפה משמעותית על היריבה. ליטמאנן היה אז כוכב על במדי איאקס, סמי הופיה החל לזהור לפני המעבר לליברפול, ולהונגרים לא היתה אמורה להיות תשובה לשחקנים בסדר גודל זה. בדקה ה-63 הגיע השער המיוחל, האוהדים יצאו מגדרם ביציעים, והיה צריך רק לשמור על רשת נקייה עד לשריקת הסיום.

ריכרד מולר נילסן בימיו כמאמן נבחרת פינלנד. GettyImages
מפח נפש בפינלנד לפני מפח הנפש בישראל. נילסן/GettyImages

מולר נילסן בהלם, בהלסינקי וברמת גן

עמוק בתוך זמן הפציעות, קיבלו ההונגרים קרן אחרונה אחת. "זה יהיה נורא אם נספוג עכשיו", אמר השדר. הכדור הוגבה והחל לטייל ברחבה, בעוד הפינים לא מצליחים לנקות את השטח. מתוך הערבוביה, העיף אותו הארי אילונן דווקא לעבר השער שלו עצמו. על הקו עמד סמי מאחליו כדי להציל את המצב, אבל ההרחקה שלו פגעה איכשהו ברגלו של השוער טויבו מוילאנן - ומשם התגלגלה פנימה. "אלוהים אדירים", נחנק השדר. ארבע הנגיעות האחרונות בכדור היו של שחקני פינלנד, וזה נגמר ברשת שלהם. 1:1 - והונגריה עלתה לפלייאוף על חשבונם. הבצורת הארוכה של הפינים נמשכה - הם מעולם לא העפילו לאף טורניר.

על הקווים עמד, המום לחלוטין, ריכארד מולר נילסן. ארבע שנים יחלפו, והמאמן הדני יחזה שוב בדרמה דומה בדקה ה-90 של המשחק האחרון, אם כי ללא שערים עצמיים. ישראל היתה זקוקה לניצחון על אוסטריה כדי להעפיל לפלייאוף, אבל כדור חופשי של אנדי הרצוג בזמן פציעות קבע 1:1, והיריבה חגגה ברמת גן. ויש סמליות לא מבוטלת בכך שאותו מאמן הוביל את שתי הנבחרות למרחק נגיעה מחגיגה, רק כדי לעזוב עם לב שבור. סמלי גם כי שתי הנבחרות שעלזו בתוספת הזמן הושפלו בפלייאוף - הונגריה פורקה 12:1 בסיכום על ידי יוגוסלביה ב-1997, אוסטריה הובסה 6:0 בסיכום בידי טורקיה ב-2001. אתם לא מודעים לכך, אבל נקודות הדמיון בין נבחרות פינלנד רבות מאוד. אם תרצו, ישראל היא פינלנד של מזרח התיכון. פינלנד היא ישראל של סקנדינביה.

שירות חובה בצבא מפריע לפינים?

זה מתחיל, תאמינו או לא, בשירות הצבאי. פינלנד היא אחת המדינות הבודדות באירופה בה חייב כל אזרח לשרת בצבא - זכר למאות ארוכות תחת שלטונות שבדיים ורוסים. המדינה זכתה לעצמאות רק ב-1917, ונאלצה להיאבק עליה גם במלחמת העולם השניה. "הסבים שלנו לחמו עבורנו, ואנחנו חייבים להיות מוכנים כמוהם" - זה המוטו שמצדיק את החוק, על אף שגבולותיה של פינלנד נראים בטוחים לחלוטין בימינו. ואמנם שירות החובה מוגבל ל-347 ימים בלבד, קצר בהרבה בהשוואה לישראל, אך במדינה מתנהל דיון ציבורי נוקב בסוגיית השפעתו על התפתחות ספורטאים בכלל, וכדורגלנים בפרט. שחקנים לא מעטים גורסים כי הצבא מסייע להם להתבגר, בין היתר כמקצוענים, אך אחרים סבורים כי השילוב בין הצבא לכדורגל יוצר עומס בלתי אפשרי. הוא גם מונע לעתים מעבר לקבוצות מחוץ לפינלנד. טמו טאיניו, למשל, היה מבוקש על ידי אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד ב-1997, עד שהתברר לסקוטי כי עליו להמתין, והקשר הגיע לבסוף לאוקזר.

זה ממשיך בחוסר המקצועיות של ההתאחדות. במשך עשורים, לא הושקעו משאבים נדרשים בטיפוח הכדורגל בפינלנד, רמת האימון היתה חובבנית, וגם מאמני הנבחרת נבחרו משיקולים בעייתיים. אנטי מורינן, שהדריך בתחילת המילניום את הדור המוכשר בתולדות המדינה אחרי עזיבתו של מולר נילסן, הוגדר על ידי השחקנים עצמם והפרשנים כבדיחה מהלכת, אבל שרד שש שנים בתפקיד.

שחקן נבחרת פינלנד לשעבר, יארי ליטמאנן. GettyImages
גם הדור המוכשר ביותר לא הצליח להעפיל לטורניר גדול. ליטמאנן/GettyImages

"למה איסלנד כן, ואנחנו לא?"

היחסים בין התקשורת והאוהדים לנבחרת היו תמיד מתוחים. רצף בלתי נגמר של כשלונות, בכל מצב ובכל תנאי, יצר אנטגוניזם כלפי החבורה בלבן-כחול (כן, גם צבעי הלאום של פינלנד זהים לישראל), משחקים התקיימו לא פעם לנגד יציעים ריקים, וההתבטאויות היו קשות במיוחד. אחרי סדרת כשלונות עם המאמן האנגלי סטוארט באקסטר ב-2010, כתב הבלוגר הפופולרי יאני טרבו: "הנבחרת היתה ונשארה הבושה הלאומית. האם באקסטר צריך להתפטר? ברור שלא. אסור לשחרר אותו בקלות. הוא צריך להישאר ולשקוע לקרקעית, וזה יהיה העונש ההולם עבורו". לא קשה למצוא הקבלות לכך בתקשורת הישראלית.

ולמרות הגישה השלילית הקבועה, נהגו בפינלנד להיכנס לאופוריה אחרי הגרלות נוחות, ולהאמין כל פעם מחדש כי המפנה ממש מעבר לפינה. למשל, האוהדים באמת ציפו מהנבחרת לנצח בפורטוגל במחזור האחרון במוקדמות יורו 2008 כדי לעלות לטורניר על חשבון כריסטיאנו רונאלדו. האופטימיות הגדולה ביותר שררה - איך לא? - אחרי הרחבת אליפות אירופה ל-24 נבחרות. בהגרלת יורו 2016 קיבלו הפינים את יוון, הונגריה, רומניה, צפון אירלנד ואיי פארו. שתי הראשונות בכל בית העפילו אוטומטית, השלישית הלכה לפלייאוף, והפינים היו משוכנעים שההיסטוריה תהיה שלהם. בדיוק כמו ישראל שקיבלה את בלגיה, בוסניה, ויילס, קפריסין ואנדורה. איך זה נגמר? פינלנד סיימה רביעית עם 12 נקודות, ישראל דורגה רביעית עם 13 נקודות - והבוז נשמע מכל עבר.

התסכול בהלסינקי היה גדול במיוחד, כי איסלנד דווקא העפילה, וכך נותרה פינלנד כנבחרת הסקנדינבית היחידה שאף פעם לא העפילה. "למה איסלנד, עם אוכלוסיה של 300 אלף, עשתה זאת, ואנחנו לא?", תהו בישראל ובפינלנד. בשתי המדינות התגעגעו לכוכבים המיתולוגיים מלפני 20 שנה, אשר פרשו מזמן מבלי שיקומו להם יורשים ראויים. בשתי המדינות ספרו על אצבעות יד אחת לגיונרים שהצליחו בליגות הבכירות באירופה. והנה לכם התפנית בעלילה - כאן דרכינו נפרדות. אנחנו עדיין נשארים עם המונדיאל ההוא ב-1970 (וכאן היתרון הגדול שלנו עליהם), אבל פינלנד צפויה להשלים ביום שישי העפלה היסטורית וחסרת תקדים ליורו 2020.

מאמן נבחרת פינלנד, מארקו קאנרבה. GettyImages
כשהוא הצהיר שהמטרה היא לעלות ליורו 2020, בפינלנד גיחכו. קאנרבה/GettyImages

פרשת הקוקאין דווקא הועילה

איך זה קרה? למען האמת, לא צריך לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת. התנהלות ההתאחדות הפינית לא השתפרה משמעותית לאחרונה, ולראיה ההחלטה הביזארית אשר כבר התקבלה - הליגה המקומית תמשיך כסדרה ביוני הקרוב גם אם הנבחרת תשתתף באליפות אירופה. הקבוצות צריכות לשלוח שחקנים לסגל? רוב האוהדים השרופים ייסעו לטורניר וישאירו את היציעים ריקים לחלוטין? בעיה שלהם. הפקידים לא מסוגלים למצוא פתרונות יצירתיים פשוטים יחסית. ואולם, הפינים הצליחו, עם לא מעט מזל, לעשות דבר טוב אחד. הם מינו את המאמן הנכון.

בלם העבר מארקו קאנרבה, שעבד בהתאחדות מאז 2004 - תחילה בנבחרות הצעירות ולאחר מכן כעוזרם של המאמנים השונים בנבחרת הבוגרת - לא היה האופציה הראשונה כאשר האנס באקה השבדי פוטר בשלהי 2016 בה לא רשם ניצחון אחד לרפואה. ואולם, הזרים שסומנו סירבו להגיע או דרשו שכר גבוה מדי, ואיש המקצוע המקומי הצנוע קיבל חוזה לארבע שנים. הוא אף הצהיר באופן מיידי: "מדובר בפרוייקט רציני וארוך, והמטרה היא העפלה ליורו 2020. זה החלום". כולם גיחכו. הם הרי כבר היו בסרט הזה.

ואולם, קאנרבה הגשים את החלום, ודווקא פרישת הכוכבים הוותיקים באה לעזרתו. הקפטן ניקלאס מויסאנדר פרש אחרי הקמפיין הכושל במוקדמות המונדיאל האחרון, וכמוהו גם פרפארים חטמאי. הפליימייקר רומן ירומנקו נתפס על שימוש בקוקאין באוקטובר 2016 והושעה על ידי פיפ"א לשנתיים. "מדובר בשחקנים שהיוו את שלד הנבחרת, אבל מויסאנדר היה איטי מדי, וירומנקו היה אנוכי מדי. בהיעדרם, שחקנים צעירים יותר תפסו פיקוד", מסביר העיתונאי הפיני מיקו קנוטילה.

שחקן נבחרת פינלנד, טמו פוקי. GettyImages
שערי ניצחון בזה אחר זה. פוקי/GettyImages

רשת נקיה ושער של פוקי. שוב ושוב

הגישה של קאנרבה היתה פשוטה - ליצור אווירה חיובית, לארגן את השורות ולתת לשחקנים הוראות מדוייקות, מבלי לצפות מהם לנסים. "הקפטן טים ספארב הוא דוגמא מצוינת. אי אפשר להגדיר אותו כשחקן מוכשר טכנית בשום פנים ואופן, אבל הוא לוחם שנאבק על כל כדור במרכז המגרש. המאמן נתן לו תפקיד בסיסי, והוא מצטיין בו. קאנרבה עבד כמורה בבית ספר עוד בהיותו שחקן. יש לו יכולת נפלאה להעביר מסרים ולבנות תוכנית מתודית. לשחקנים קל איתו, כי הוא מדגיש את התכונות החזקות שלהם. עובדים עם 2-4-4 הכי פשוט, וכולם מבינים את המשימות", מספר העיתונאי הפיני יוחה סאלמינן.

כך גובשה חבורה מלוכדת ששמה דגש בעיקר על הגנה, ונהנתה עד הגג מהפריחה של החלוץ טמו פוקי במדי נוריץ' בליגת המשנה באנגליה - הוא סיים בסופו של דבר כמלך השערים בעונה שעברה בעוד הקנריות עלו לפרמיירליג. הקמפיין בליגת האומות בספטמבר 2018 יצא לדרך עם 0:1 על הונגריה משער של פוקי. לאחר מכן הגיע 0:1 על אסטוניה משער של פוקי, ואז עוד 0:1 באסטוניה משער של פוקי. את יוון כבר ניצחה פינלנד 0:2, והבטיחה את המקום הראשון בבית מבלי לספוג. ואולי זה לווה בשני הפסדים מבלי לכבוש בנובמבר, אך בכל זאת התפתח מומנטום חיובי.

"ממש לא הצגנו משחק ברמה גבוהה, אבל הבחורים התחילו להאמין בעצמם. היחסים עם האוהדים ועם התקשורת השתדרגו ללא היכר. כולם מחייכים וצוחקים ביחד. אי אפשר היה לדמיין מצב רוח כזה לפני שנתיים. וכאן גם עזרה לנו ההגרלה הנוחה במוקדמות היורו, כי התנופה איפשרה לנצל אותה באמת", מסביר סאלמינן.

שחקני נבחרת פינלנד חוגגים. רויטרס
הכל מוכן לחגיגות. נבחרת פינלנד/רויטרס

המסכים בכיכרות כבר מוכנים

והמתכון הזה עבד - הפינים השיגו עוד חמישה נצחונות עם רשת נקיה. שום דבר יוצא דופן לא היה כאן. 0:2 בארמניה, 0:2 על בוסניה מצמד של פוקי, 0:2 בליכטנשטיין בזכות שער של פוקי, 0:1 על יוון מפנדל של פוקי, ו-0:3 על ארמניה עם צמד נוסף של פוקי. במקביל, נרשמו שני הפסדים לאיטליה, וגם בוסניה חיסלה את פינלנד ללא בעיות במשחק הביתי באוקטובר עם 1:4 מוחץ. זה לא משנה, כי הבוסנים פישלו בענק מול הארמנים והיוונים, וכך נותרה פינלנד בטוחה במקום השני עם 15 נקודות בלבד משמונה משחקים. ניצחון ביתי על ליכטנשטיין ביום שישי - והיא שם!

ההתלהבות שוברת שיאים. הכרטייסם למשחק אזלו מזמן, וזו תופעה יוצאת דופן. "לא הייתי מאמין שאפשר לשחק באיצטדיון מלא מול ליכטנשטיין", מחייך קנוטילה. מסכי ענק הוצבו בכיכרות הראשיים של הלסינקי, טאמפרה וטורקו כדי לאפשר לעשרות אלפים לחזות בהיסטוריה. האוהדים מתחילים לפנטז על החוויה של אליפות אירופה, במיוחד עם המשחקים ישובצו "קרוב לבית" בקופנהאגן ובסנקט פטרבורג. האומה הפינית, שהעדיפה תמיד הוקי קרח ואפילו מירוצי מכוניות, מאוהבת עכשיו בכדורגל. גם ליטמאנן והופיה מאושרים, אם כי המחשבות על הפספוסים בעידן שלהם צובטים את הלב.

והם אפילו לא מפחדים לדבר על זה בקול רם. "אני מבטיח שננצח את ליכטנשטיין", הצהיר פוקי. הוא צעיר מדי בכדי לזכור את השידור ההוא מול הונגריה מאוקטובר 1997. האוהדים הוותיקים זהירים יותר בהתבטאויות, אבל הם מאמינים שהבצורת תיפסק. פינלנד תהיה באליפות אירופה. היא תפסיק להיות ישראל של סקנדינביה. וישראל עצמה? נמשיך לחכות בידיעה שלא תמיד דרושה מהפכה יוצאת דופן כדי לעשות היסטוריה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully