"מישהו זוכר את בנזמה?", שאל אחד העיתונאים בזמן ההמתנה לשחקני נבחרת צרפת, וכולם חייכו. זו כנראה הייתה הפעם היחידה ששמו של חלוץ ריאל מדריד הוזכר במהלך יורו 2016. קארים בנזמה זכה לאהבה גדולה בחודשים האחרונים, בעיקר בקרב בני המהגרים המוסלמים שרצו לראותו פותח בהרכב הנבחרת, כיאה לחלוץ הצרפתי הבכיר. אבל בנזמה הסתבך, נותר בחוץ והוזכר רק כאנקדוטה, אחרי העלייה לגמר היורו הביתי. אנטואן גריזמן הוא הכוכב הגדול של צרפת בטורניר - יקיר האומה התורן וה-MVP המסתמן - אבל מי שתרמו להשכחת בנזמה הם דווקא צמד "הבלתי נאהבים". שניים שצריכים לקבל קצת יותר אהבה.
עוד בנושא:
צרפת עלתה לגמר יורו 2016 אחרי ניצחון 0:2 על גרמניה
צרפת בעננים: "מדהים, מרגש". המספרים והתגובות
מנואל נוייר: "2:0 זו לא תוצאה הוגנת. עשינו טורניר טוב"
פורטוגל וקללת צרפת: האם רונאלדו ישבור את הנאחס בגמר?
אוליבייה ז'ירו
קיתונות הבוז והטינה שספג אוליבייה ז'ירו במהלך חצי הגמר במארסיי, היו על גבול האבסורד. ממים ובדיחות (גם מצד שחקני עבר) על חשבונו של מי שבסופו של דבר הוא חלוץ המטרה הטוב בטורניר הזה. כאילו הלקח משריקות הבוז בסטאד דה פראנס במשחקי ההכנה, לא נלמד. אפשר לבוא אליו בטענות על התגובה האיטית במתפרצות ועל קבלת החלטות לקויה בשני מקרים בהם היה צריך למסור, אך צריך גם לדעת להבין מה מבקשים ממנו. כמו שבלייקרס לא ציפו משאקיל אוניל לצלוף מחוץ לקשת וביוטה לא המתינו להטבעות מרהיבות של ג'ון סטוקטון, כך אף אחד לא יכול לדרוש מז'ירו לפתוח מבערים בהתקפות מעבר.
ז'ירו הוא חלוץ מטרה. הוא בא לידי ביטוי כפיבוט, כזה שמשתלט על כדורים, מאפשר להגנה להסדיר נשימה ומצרף את שחקני הקו השני להתקפה. גריזמן לא מפסיק לשבח אותו. הוא יודע שאלמלא הוויתור על ה-4-3-3 במהלך המשחק נגד אירלנד בשמינית הגמר ואלמלא הנוכחות המאסיבית של ז'ירו, הוא לא היה נמצא כל כך קרוב לגביע ולתואר השחקן המצטיין של הטורניר. "הם משלימים אחד את השני בצורה נהדרת, גריזמן נהנה לשחק מאחוריו", מסביר העיתונאי לודוביק לגאס. סולן שרייה, המסקר את נבחרת צרפת עבור "לה ז'ורנל דו דימאנש", מוסיף: "הטענות לז'ירו לא מובנות לי, הוא עושה את העבודה שלו בצורה טובה לאורך כל הטורניר. נכון, הוא גמלוני והמשחק שלו לא הכי יפה לעין, אבל כל השיטה של דשאן בנויה למעשה סביבו. הוא הכתובת לכדורים. הוא היה זה שהעניק לצרפת את ההזדמנות לצאת קצת קדימה אחרי הדקות הרבות בהן גרמניה הפעילה לחץ".
וברגעים המדוברים, כשאלופת העולם פשוט ישבה על שערה של המארחת והציגה את הדקות הכי טובות שלה ביורו 2016, היה חסר לה דבר אחד: חלוץ. ליואכים לב לא היה בסגל שחקן אחד שיכול היה להעניק לו את הנוכחות הדרושה ברחבה, כפי שסיפק מריו גומז הפצוע במשחקים מול צפון אירלנד, סלובקיה ואיטליה. עם גומז על המגרש, המחצית הראשונה הייתה מסתיימת ביתרון גרמני ולא בפיגור של 1:0. "זה לא חייב להיות חלוץ מבריק, אבל צריך איזושהי נוכחות ברחבה, בטח כשתומאס מולר לא פוגע", מציין לגאס. "דווקא במשחק לא מרשים של ז'ירו, כשהוא בלי שער או בישול, ראו את ההבדל בין נבחרת עם חלוץ לזו בלי. הוא ראוי להערכה מהקהל הנייטרלי ולאהבה מהקהל הצרפתי, כמו שנתנו לו במשחק נגד איסלנד".
עוד דוגמה להשפעה של ז'ירו? שימו לב לטעות של מנואל נוייר בשער השני. רק הימצאותו של ז'ירו שם - אפילו בלי לגעת בכדור - גרמה לשוער נבחרת גרמניה להיבהל ולא להצליח להשתלט על הרמה יחסית פשוטה. על הנוכחות הזו בנה דשאן בתחילת הטורניר. גארי ליניקר וריו פרדיננד יכולים להמשיך לצחוק. ז'ירו, עם הפסנתר על הגב, נמצא כעת במעמד בו הם לא היו מעולם.
הוגו לוריס
פטריס אברה הקפיד לחזור לפני הטורניר על המנטרה לפיה הוא המנהיג האמיתי של נבחרת צרפת "גם בלי הסרט על היד". אז אמר. נכון, אברה הוא הדמות הקולנית וזה שהשחקנים הצעירים סרים למרותו על המגרש, אך לעד הוא ייזכר כקפטן משביתת האוטובוס. המנהיג של נבחרת צרפת והאיש הראוי ביותר להניף עבורה את הגביע (אם תזכה) בסטאד דה פראנס בראשון בערב, הוא הוגו לוריס. הקפטן עם הסרט על היד.
כאשר לורן בלאן הפסיק עם התחלופה ב-2011 והעניק לשוער את תפקיד הקפטן בקביעות, כולם לעגו לו. אמרו שהוא ממלמל במסיבות עיתונאים (מה שנכון), שהוא מבויש ושהוא לא מספיק כריזמטי כדי להוביל קבוצה, על אחת כמה וכמה לא נבחרת משוסעת מסוגה של צרפת. במשך שנים אפילו טענו שסטיב מנדנדה צריך להיות השוער הראשון. אז אמרו. לוריס בן 29, זה טורניר רביעי גדול שלו ובלי שאף אחד ירגיש, הוא כבר הוביל את הטריקולור כקפטן ב-57 משחקים ושבר את שיאו של אחד, דידייה דשאן. אחרי שלא עבר מעולם רבע גמר ולאורך הקריירה זכה רק בגביע ובסופרקאפ עם ליון ("שוער ברמתו שווה עוד כמה תארים", אומר שרייה) הוא יכול לחגוג אליפות ראשונה דווקא עם הנבחרת. ואחרי שהפך לדמות מקובלת על כל השחקנים וידע להסיט את האש מסיפורי בנזמה שאיימו לפרק את חדר ההלבשה הכי נפיץ ביורו, בשלה העת שיזכה להערכת האוהדים.
אולי שתי העצירות הנדירות שלו מול גרמניה - אחת במחצית הראשונה והאחרת ממש בתוספת הזמן - יסמנו את נקודת המפנה ביחס כלפיו. לשוער של טוטנהאם יש בעיית טכניקה. הוא לא עבר את המסלול הטבעי דרך האקדמיות, לא השתייך לקלרפונטן ונאלץ לשלב בין לימודים רגילים לאימוני ערב. בעקבות החיסרון המסוים בהקניית היסודות, העצירות שלו נראות לעתים לא הכי אסתטיות. וכשלכך מצטרפת דמות נחבאת אל הכלים, היחס הציבורי בהתאם. "כולם רגילים למנהיגים קולניים, אבל הוגו הוא מזן אחר", אמר דשאן באחת ממסיבות העיתונאים. "הוא יודע איך להבהיר את הנקודה ולהביע את דעתו כשהוא רוצה. תמיד מנומס, תמיד ענייני". שוער העבר פביאן בארטז, אחד שהנהיג בצורה אחרת לגמרי, חיזק: "הוא לא צועק ולא משתולל, הוא ראוי ליותר אהבה. יש סביבו הילה".
בכלל, נראה שאת נבחרת צרפת הנוכחית אופפת איזושהי הילה. היא אולי לא קסומה כמו זו שזכתה ביורו 1984 ולא מוסיפה מימד חברתי כמו זו מהזכייה בגביע העולמי ב-1998, אבל היא הצליחה לחבר אליה בחזרה את הציבור, בדיוק כפי שקרה בטורנירים הביתיים הקודמים. כולם נהנו בחצי הגמר לפני, במהלך וכמובן שאחרי הניצחון על גרמניה. גם המאמן האגדי גי רו, בן 77 (או 277) שתמיד נראה כמו דמות הלקוחה מסדרת הקומיקס של אסטריקס, הסכים להודות לפני שברח מהמעלית: "כן, נהניתי".
