איזה יום מרתק ומפתיע עבר עלינו ביורו! עוד לפני הטורניר, כתבתי כאן שכדאי לשים לב לנבחרות הקטנות והשקטות, שאף אחד לא בונה עליהן, אבל יכולות לעשות סנסציות גדולות. איסלנד רשמה אתמול הישג היסטורי עבורה מול אחת המועמדות הבולטות לזכייה ביורו הזה. מהרגע הראשון, אחת התקוות שלי עבור הטורניר הזה, מלבד כדורגל טוב ושערים, הייתה לראות איזושהי מאותן נבחרות "קטנות" מגיעה לכל הפחות לשמינית הגמר. האיסלנדים הצליחו להתעלות אפילו על זה.
אבל רגע. נחזור לאיסלנד בהמשך. בואו נתחיל בניתוח של מה שקרה במשחק הראשון של היום. עוד סוג של הפתעה, אבל כמובן שלא ברמה של איסלנד הגיעה כאשר איטליה העיפה את ספרד ונקמה בה על ההפסד בגמר מ-2012. הניצחון של האזורי היה מוצדק לחלוטין והגיע אחרי שספרד פשוט לא הייתה מסוגלת לעצור את ההתקפה של יריבתה. איטליה הייתה מוכנה למשחק הזה בצורה מושלמת והכדורגל ההתקפי שלה היה הכי רחוק שאפשר מה"קטאנצ'יו" שאפיין אותה בעבר.
איטליה הפתיעה את ספרד עם תכנית המשחק שלה. אנטוניו קונטה שלח את השחקנים שלו ללחוץ גבוה בחלק המגרש הספרדי. הוא סגר מאחור עם שלושה שחקנים והשתמש במגנים כדי להיות ביתרון מספרי במרכז המגרש. איטליה פתחה את המשחק בקצב גבוה ובאינטנסיביות והניעה את הכדור בצורה מחושבת, מה שאפשר לה להגיע שוב ושוב לשער של דה חאה, השחקן הכי טוב בספרד אתמול.
זה נשמע משונה, אבל איטליה היא זו שהכתיבה את הקצב במשחק מול ספרד והיא זו ששלטה בכדור. השער הראשון הגיע מריבאונד של בעיטה חופשית, אחרי הדיפה לא טובה של דה חאה ובעיקר, חוסר ריכוז של שחקני ההגנה של ספרד. אבל בניגוד לציפיות, גם זה לא שלח את איטליה להסתגר וככל שהמשחק התקדם, היא הרגישה יותר ויותר נוח על המגרש. השליטה האיטלקית הגיעה מול נבחרת ספרדית חסרת פיתרונות, כזו שלא הצליחה להשיג את הכדור או לבנות התקפה ראויה כלשהי. בכל רגע, שני שחקנים שמרו על אינייסטה ולא השאירו לו אפשרויות מסירה, מה שהשאיר את שני שחקני ההתקפה מנותקים לחלוטין משאר הנבחרת וגרם לספרד לשחק על כדורים ארוכים מול ההגנה האדירה שמולם. ספרד יצאה לחלוטין מתכנית המשחק שלה.
אחרי ההפסקה, דל בוסקה ניסה לעשות סדר במשחק, אבל הדברים לא יצאו לו כמו שתכנן. איטליה שוב הגיעה למצבי כיבוש נהדרים וניצלה את הדלילות בהגנת ספרד. רק לקראת הסיום, כאשר לאזורי החל להיגמר הכוח, ספרד נכנסה למשחק וזה כבר היה מאוחר מדי. באותן 20 דקות אחרונות, ראינו את איטליה המקורית, ההגנתית, המאורגנת, זו שקשה להגיע מולה למצבים אמיתיים. לספרד היו את ההזדמנויות שלה והיא הייתה יכולה להשוות, אבל היא מהר מאוד עברה לשחק כדורגל מיואש וזנחה את כל המערכים שלה, מה שעלה לה בסופו של דבר בספיגה נוספת ברגע האחרון.
צריך לברך את אנטוניו קונטה על העבודה הטקטית העילאית שלו ומנגד, יכול להיות שזו סופה של תקופה עבור "לה רוחה". איזו תקופה זו הייתה! כמה שנהניתי לראות את הנבחרת הספרדית משחקת בשנים הללו! וכל התקופה הזו החלה עם ניצחון בפנדלים על איטליה ברבע הגמר ב-2008.
ונעבור לסנסציית הטורניר: באנגליה "החליטו לעזוב" גם את היורו. הכדורגל של האיסלנדים לא מהנה במיוחד, אבל מאוד אפקטיבי והוא הספיק מול נבחרת אנגלית מלאת כישרון, אבל חסרת יכולת לממש אותו. אנגליה שוב התבזתה בטורניר גדול. הכישרון לא עזר לנבחרת של רוי הודג'סון לתפקד ולא בא לידי ביטוי. אנגליה לא הצליחה להציג את הכדורגל שהיא קיוותה. הגאווה האנגלית נפגעה מול נבחרת איסלנדית שהראתה יצר תחרותיות יוצא דופן ואופי מושלם.
מי שראה את איסלנד בשלב הבתים ובשמינית הגמר בניס, יודע שהניצחון שלה לא היה מקרי בכלל. היא סולידית בצורה מיוחדת בהגנה, טסה למתפרצות והיא לא מהססת לשחק עם חוצפה חיובית. זה עבד מול אוסטריה ופורטוגל, וזה עבד גם מול אנגליה. איסלנד היא כבר מזמן לא בדיחה והיא לא הפתעה חד פעמית. כדאי לצרפת להיזהר ממנה מאוד. שער השוויון שלה הגיע מיד עם חידוש המשחק מ... כדור חוץ ארוך. הוא נתן לאיסלנדים דחיפה מנטלית עצומה והנחישות והכוח הפיזי של הנבחרת הזו הספיק כדי לעשות מהפך. אנגליה נותרה מאותו רגע ועד לסיום המשחק סטטית מדי, אימפוטנטית ולא מאורגנת. זה עלה לה בהדחה ועכשיו הוויקינגים ינסו לקבור את החלומות של המארחת. ולמה שלא יעשו זאת?