אנדי טאוסנד פרש מכדורגל בשנת 2000, אבל פרשן הטלוויזיה נראה מרשים יותר כעת מאשר בימיו כשחקן. אתמול (שבת) בבוקר, במתחם התקשורת הגדול בבורדו, הוא התכונן לשידור. עבר על הנתונים, שחה במערכים ובמחליפים הבלגים, ענה לשאלות העוברים והשבים. בעיקר הזכיר את המשחק האחרון שלו במדי נבחרת אירלנד. 15 בנובמבר, 1997, פלייאוף העלייה למונדיאל בצרפת.
מול בלגיה.
גם אז הבלגים מיררו לאירים את החיים. במשחק הראשון בלנסדון רוד זה נגמר עם 1:1 (בשורות האורחת שיחק הבחור מארק וילמוטס). במשחק השני, בבריסל, בלגיה כבר הובילה 0:1, אבל אז קפטן טאונסנד בישל את השוויון; כל זאת רק כדי לחטוף שער ניצחון מרגלי לוק ניליס, שהקפיץ את בריסל. בלגיה המשיכה לצרפת, אירלנד ראתה את המונדיאל בטלוויזיה. אתמול נשמר הסדר. דור הזהב של הכדורגל הבלגי קיבל לפחות עוד 90 דקות של חסד, ואילו הירוקים יכולים כבר לארוז צד אחד של המזוודה. למעשה, אירלנד מעולם לא ניצחה את בלגיה, ועבור מארק וילמוטס, המפגש מול הירוקים החביבים היה יופי של כדור אקמול.
עוד בנושא:
הלחץ השתחרר: בלגיה הביסה 0:3 את אירלנד, צמד ללוקאקו
הניצחון הגדול בתולדות הנבחרת: בלגיה חוגגת, כל המספרים
כרגיל, המחצית הראשונה הסתיימה ב-0:0 - עד לאותה שעה, באופן אירוני, מחצית מהמחציות ביורו הסתיימו בצורה מאופסת. הלחץ על כתפיו החסונות של וילמוטס גאה, ובצדק - הבלגים נראו נורא. שוויון במשחק הזה היה מתקבל בכעס רב על ידי האוהדים והתקשורת, ותהיות רבות לגבי העזאזל אליו הדור המוכשר הזה הולך צפות מחדש. למזלם של הבלגים, "בית המוות" בעצם מורכב מאיטליה המרשימה טקטית אבל מעוד שתי חברות שעלו לאליפות הזו דרך הפלייאוף. וכמו ששבדיה לא איימה על המסגרת שלשום בטולוז, כך אירלנד בבורדו אתמול (יש דפי סטטיסטיקה שהקנו לה איום אחד - אם אתם ממש מתכוונים ללכת לכיוונם).
בטורניר בו החוליגנים תופסים את מירב תשומת הלב, אתמול נערך דרבי הקהלים הטובים. אנשי האבטחה והסדרנים זכו ליום מנוחה, וגם נקודות החיכוך בין שני מחנות האוהדים לא תססו וגר בלגי עם אירי. בכלל, הקהל הירוק הוא על תקן יוצא מן הכלל בטורניר הזה. בעוד הרוסים, הקרואטים וההונגרים צולמו מחריבים ערים ויציעים, הסרטונים על האירים הראו את הירוקים בעיקר מפנים אשפה ושרים סרדנות לעבר מרפסות מקומיות. הם פשוט נחמדים, וכנראה שהבעיה האירית היא שגם השחקנים כאלה. בבית שמכונה בית המוות הרי אין מקום לרחמים, והלפרקונים פשוט החליטו לחלק מתנות לנבחרת הכי לחוצה בטורניר. זאת אחרי שלפני ארבעה ימים נתנו לשבדים נקודה למרות שהזלאטנים לא בעטו לשער. חביבים או לא חביבים?
מיד לאחר ההפסקה מקארת'י יצא לתיקול נועז מדי שהסתיים בגול הראשון של רומלו לוקאקו (ותודה כמובן לקווין דה בראונה); כמה דקות לאחר מכן, הצד השמאלי בהגנת האירים חלם (סימן לבאות), ואקסל ויטסל נגח מעל מקארת'י את השני. גולת הכותרת היתה שייכת לקיארן קלארק. הבלם מאסטון וילה שיחק אותה מסתער על כדור שהתגלגל על הדשא. אדן הזאר אמר תודה, הפליק לכדור, שלח את קלארק לתוך שלטי הפרסומת והמשיך כל הדרך עד השני של רומלו והשלישי של בלגיה.
זו היתה מחצית נוראית של קלארק, שברובה היה נראה כמו או.ג'יי סימפסון ב"האקדח מת מצחוק" - למזלו, על מגרשי כדורגל אין ברזי כיבוי ואין תיבות דואר. בתוספת השער העצמי שלו מול שבדיה, קלארק שלנו זוכה בתואר הלא מחמיא (והזמני): השחקן האומלל ביותר בטורניר. לפני שנה, אגב, טאונסנד היה מועמד לתפקיד הספורט דירקטור של אסטון וילה. לשמחתו או לצערו, אתמול רק שידר את קלארק ולא מעבר.
עם סיום המשחק, הבלגים מיהרו לנטוש את האיצטדיון. וילמוטס עוד הספיק לומר לכל מבקריו שהם לא מעניינים אותו - "יש כאלה שלא השיגו דבר בחיים שלהם, אני רוצה להשיג דברים טובים בשלי". יחסיו עם התקשורת ימשיכו לעלות ולרדת, בהתאם ללוח התוצאות.
אבל האירים, שוב, אדיבים בצורה יוצאת מן הכלל, נשארו והסבירו פנים. שאלתי את רובי בריידי לגבי תיאוריית האובר-נחמדות: יכול להיות שאתם דומים מדי לקהל שלכם?
"אולי, אולי. לפי הגולים שספגנו היום, בהחלט נראינו ככה", אמר. "האוהדים שלנו נפלאים, הם עושים אותנו גאים, ואנחנו רק רוצים לעשות את החלק שלנו, כדי שהם יהיו גאים בנו בחזרה. נצטרך לעשות את זה מול איטליה". שיהיה בהצלחה עם זה.
עבור בלגיה, הטורניר החל אתמול. כן מגיע ציון לשבח לכמה חבר'ה דה בראונה, שהיה בכל מקום במגרש, יצר שבעה מצבים מסוכנים ובישל את הראשון; לוקאקו, עם 2 גולים מ-2 מצבים - והבלגי הראשון לכבוש צמד בטורניר גדול מאז שהמאמן שלו עשה את זה במונדיאל בצרפת; ואקסל ויטסל, שהנגיחה היפהפיה שלו היתה רק שנייה למשחק המסירות המתוקתק - 63 מ-65. אכן XL.
זה היה עוד מקרה שממחיש את השינויים שמביאה עמה שיטת ה-24. מצד אחד, עוד נבחרת פלייאוף שלא באמת שייכת לטורניר הזה ולא באמת מסוגלת לאיים על מסגרת. מצד שני, נבחרות העל מקבלות הרבה יותר זמן והרבה יותר מרווח תמרון. בלגיה, שפתחה בצורה רעה מאוד, פתאום נמצאת עם עם 91 אחוזי העפלה (לפי מפתח SPI) לשלב הבא. שם, אגב, המזל אולי ימשיך לשחק לה. אם תסיים במקום השני, תפגוש את מנצחת בית F. כרגע, זה לא נראה יותר מדי מפחיד. בטח שלא יותר מאשר מפגש אפשרי של איטליה מול קרואטיה/ספרד.
מנהל הנבחרת הבלגי צעק על החבר'ה להזדרז וכולם אכן עברו לריצה במסדרון. בלט במיוחד ג'ורדן לוקאקו, שלקח את הזמן ויצא עם מגש פיצה אישי. "המשחק מול איטליה היה כמו סטירה, ולפעמים, עם סגל צעיר, אתה צריך את הסטירה הזו", אמר אחיו רומלו לפני שהתאדה במסדרון. "עכשיו אנחנו ערים". מול זלאטן העירנות הבלגית תעמוד למבחן קצת יותר רציני.
ארבע שעות לאחר סיום המשחק, רבע לתשע שעון מקומי, והשמש עדיין נותנת עבודה יפה בשמי בורדו. כמה מאות מטרים מהאיצטדיון הנפלא, קבוצה של שישה בלגים נמצאת בדרכה לטראם. מולם עוברים שלושה אירים מתודלקים כלוט. "אתם האוהדים הכי טובים בעולם!", שרים האדומים לירוקים, ואירי אחד, השיכור ביותר, מחזיר: "אתם לעולם לא תנצחו את האירים".
התחנה שבסמוך לאיצטדיון היא תחנה סופית לקו C, הוורוד, שחוצה את העיר. הרכבת עצרה, והבלגים הציפו את הקרונות. באותו זמן הנהג לקח את התיק, יצא מהקרון הקדמי, נכנס לקרון האחורי, ונהג את הרכבת לכיוון ההפוך.
מטפורה למומנטום של הנהג וילמוטס? ביום רביעי ניפגש בריביירה, ונגלה.
orenjos@walla.co.il