בווידאו: אוהדי אלבניה לפני המשחק
צרפת שיחקה מול אלבניה במארסיי, ובדקה ה-41 את טולוז תקף מבול משגע. למשך קצת יותר משלוש דקות, כל הטלוויזיות באזור כיכר סנט פייר יצאו מהגדרה. ההמונים שגדשו את הברים שרקו בוז - הם היו עצבניים מהמחצית הראשונה של הנבחרת שלהם גם כך. הם כעסו לראשונה כשההרכבים עלו על המסך, ואין פוגבה ואין גריזמן. במחצית הלוויינים חזרו לאיפוס גם דידייה דשאן, שהכניס למגרש את פוגבה. אף פעם לא אבין מאמני ספורט שמספסלים שחקני טופ, אבל להגנת דשאן ייאמר שהיורו-24-נבחרות הזה משאיר הרבה מקום לתיקונים - מישהו חושב למשל שהודג'סון לא ישתמש בוורדי הערב? באמת, דידייה, להבא פוגבה פותח. תודה.
המחצית השנייה הייתה סרט אחר לגמרי. בזמן שהמבול הרטיב את טולוז, הטריקולור צבאו על השער האלבני. הנבחרת הסימפתית חוטפת מחמאות והמנצחת ביקורות, אבל הסטטיסטיקה מספרת סיפור אחר לגמרי. אנשים אולי מצפים לז'וגו בוניטו, אבל העולם די השתנה וברצלונה יש רק אחת. צרפת שיחקה קשוח, והגיעה במקביל ל-22 איומים לשער. בסוף זה היה חייב להיכנס. רק ש-20 האיומים הראשונים לא פגשו אפילו את המסגרת, וזו נקודת הביקורת היחידה שצריכה לעניין את הטריקולור. בין אם זה דיוק (בעיקר מול השער - אוי, ז'ירו; אבל גם במסירות - 76%) ובין אם לחץ מארחת (מה שהרג את ברזיל ב-2014), רק הזווית הזו צריכה להדאיג את דשאן. ביותר מדי דקות צרפת שיחקה כאילו היא בתוספת הזמן.
מבחינת שאר האספקטים, הצרפתים די הלמו את הסטנדרט. עבורם, בליל אמש היה יותר טוב מרע. כי כל כך הרבה מצבים בלי לפגוש את המסגרת זה לא דבר שקורה. סטטיסטית - מאז יורו 1980 לא הייתה נבחרת עם כל כך הרבה איומים רצופים בלי מסגרת. הרשו להמר שזה לא יקרה בזמן הקרוב. נכון, צרפת אולי לא רקדה על הדשא בשני המשחקים הראשונים של היורו, אבל היא סימנה וי על אופי, על חילופים מוצלחים (פוגבה פתח את הצ'אקרות, ז'יניאק בישל וגריזמן היה המחליף הצרפתי הראשון שכובש ביורו מאז שער הזהב של טרזגה ב-2000), על עוד משחק חזק של אנגולו קאנטה ודימיטרי פאייה (הכי מרשים בטורניר בינתיים), ובעיקר על שש נקודות. זה היורו השלישי אותו הכחולים פותחים עם שני ניצחונות שני הטורנירים הקודמים הסתיימו עם גביע.
אבל צרפת לא דורסת!
נו, ומי כן? הנה, קחו את צרפת, כמו שהיא - מי הרשימה יותר ממנה עד כה? על מי הייתם שמים את הכסף? אם כבר, המסקנה המעניינת של אמש היא שנשבר שיא חדש. זה היה המשחק ה-15 בטורניר הזה, ועדיין לא היתה נבחרת אחת שכבשה שלושה שערים במשחק. בכל תולדות הטורנירים הגדולים - 34 מונדיאלים ויורו'ז - לא קרה כדבר הזה. במונדיאל זה בדרך כלל קורה עד המשחק השלישי. ביורו, תוך 4.8 משחקים בממוצע מישהי מרשיתה שלושער. והנה, יורו 2016 ניפץ את כל התקדימים (ביורו 68' לא נכבשה שלישייה, אבל היו רק ארבעה משחקים). אז בטורניר בו אף קבוצה לא כבשה יותר מ-2 למשחק, גם את התלונות על השטף הצרפתי צריך לגדר בפרופורציות.
בינתיים, זה היורו הכי דל מאז 1980 (1.93 שערים למשחק), ובעונה בה לסטר (1.78 שערים למשחק), יובנטוס (1.97) והפועל באר שבע (1.83) זוכות באליפות ארצן בלי לסחוף יותר מדי, אפשר כבר להבין שלהוציא קבוצה וחצי בעולם הזה, זה נהיה ענף של טקטיקה ואופי, ופחות של גולים ויופי. זה מה יש, וכמה שנשמח להתבדות בשבועות הקרובים (גרמניה/אנגליה - בתודה מראש).
עתה צרפת יכולה להיות עסוקה בחלוקת דקות ובחישובי "את מי כדאי לי לפגוש" בשמינית. לארח טורניר זה לחץ עצום על הנבחרת, אבל אין תענוג גדול יותר מלצפות במשחק של המארחת - בין אם זה באיצטדיון או ברחובות (אמש: 8.4 בסולם ריח בירה-גבינה-זיעה). מדדי העוצמה, הדציבלים והתשוקה פשוט חסרי תקנה.
טורניר תמיד נמדד לפי כמות הזמן בו המארחת שורדת. כשהמארחת מודחת, הכול משתנה. ביום בו ברזיל חטפה את השביעייה בבלו הוריזונטה, גביע העולם של 2014 נסגר באופן רשמי. הגמר היה רק טקס. אז הנה עוד דבר טוב שיצא מה-0:2 השקוף הזה במארסיי: צרפת עדיין איתנו, לפחות לעשרה ימים נוספים.
orenjos@walla.co.il