אל הרעם: סיפורו של בירקיר ביארנסון, כובש השער ההיסטורי של איסלנד

בסוף אוגוסט 2015 חווה בירקיר ביארנסון את אחת האכזבות הגדולות ביותר בקריירה שלו. הקשר האיסלנדי דחה מספר הצעות מפתות מהליגה האיטלקית הבכירה כדי להצטרף לבאזל, והטיעון החזק ביותר של השווייצרים במשא ומתן היה האפשרות לשחק בליגת האלופות. השתתפות בטורניר הגדול לראשונה בחייו הקסימה את ביארנסון, אבל לערן זהבי היו תוכניות אחרות. שלושת השערים שלו לזכות מכבי תל אביב בפלייאוף ההעפלה לשלב הבתים הכריעו את ההתמודדות, ובאזל נותרה בידיים ריקות. הבחירה של האיסלנדי לא נראתה מבריקה במיוחד ברגעים ההם.

אלא שביארנסון לא נוטה להתחרט ולהצטער. ימים ספורים מאוחר יותר המתין לו אתגר גדול אפילו יותר – העפלה היסטורית ליורו 2016. ניצחון 0:1 על הולנד באמסטרדם הבטיח מעשית את השלמת המשימה הסנסציונית, ולביארנסון היה חלק עצום בהישג – הוא הוכשל ברחבה על ידי גרגורי ואן דר ויל, וגילפי סיגורדסון תרגם את הפנדל לשער היחיד. קשר סוונסי הוא אולי השם הבולט בסגל איסלנד, אבל הנבחרת חזקה בעיקר בזכות הקבוצתיות, וכל שחקן מרגיש שהוא יכול להיות הגיבור הגדול. אתמול היה זה ביארנסון שנכנס לספרי ההיסטוריה.

גם בעוד עשרות שנים, בהנחה שכדור הארץ ימשיך להתקיים, יוזכר שמו ככובש השער ההיסטורי הראשון של איסלנד בטורניר גדול, ועוד איזה ביצוע זה היה. ביארנסון בן ה-28 ניצל טעות במיקום שחקני העורף הפורטוגלים ופגש בתזמון מושלם את ההגבהה של יוהאן גודמונדסון כדי לשלוח את הכדור פנימה בנגיעה אחת מושלמת. במולדתו קיבל בירקיר את הכינוי תור, אל הרעם הנורדי, בזכות מראהו המיוחד ושיערו הארוך, ואכן היה זה רעם גדול מאוד. הוא הדהד בכל אירופה. גם כריסטיאנו רונאלדו נכנע לרעם הזה.

עוד בנושא

בית ההפתעות: איסלנד סחטה 1:1 מפתיע מול פורטוגל, רונאלדו הרבה להחמיץ
לאגרבק: "השחקנים היו פנטסטיים". סנטוס: "היינו צריכים לנצח". התגובות והמספרים

למי שלא מכיר את המיתולוגיה, מזכיר ביארנסון ויקינג, כאילו הגיח זה עתה מספינה עתיקה בימי הביניים. לכן אירוני במיוחד שהקריירה המקצוענית שלו החלה בקבוצה בשם ויקינג. כאשר היה בן 12, נדדה משפחתו לנורבגיה, ולכן הוא התחנך שם. באופן מעט אבסורדי למתבונן מהצד, השינוי הזה דווקא סיכן את התפתחותו ככדורגלן.

באיסלנד החלו ליישם כבר בתחילת המאה מדיניות ארוכת טווח עם השקעה עצומה במתקני האימונים ובמחלקות הנוער. אתם מוזמנים לקרוא על כך לעומק כאן בכתבה שפורסמה לפני שלוש שנים וניבאה כי הצלחת הנבחרת שהגיעה אז לפלייאוף ההעפלה למונדיאל אינה תופעה חולפת ותהיה לה המשכיות. כפי שאפשר לראות, התחזית היתה מדויקת, ולא היה קשה לקבוע זאת. די להקשיב לביארנסון עצמו שסיפר על ההבדלים העצומים בין מולדתו לנורבגיה של תחילת העשור הקודם: "באיסלנד קבוצות הילדים התאמנו חמש פעמים בשבוע עם מאמנים מקצועיים, ואילו בנורבגיה רק פעמיים, וההורים היו אחראים על הכל". יש לומר כי בסביבות 2005 שינתה גם נורבגיה את הגישה ב-180 מעלות, והיא צפויה לקצור את הפירות.

ואולם, בירקיר הקטן לא התכוון להיכנע לנסיבות. הספורט זרם בעוקריו – אביו היה בזמנו כדורגלן נבחרת מצליח, אימו ייצגה את איסלנד בכדורעף, וגם אחותו שיחקה כדורגל. לכן, בהיותו בן 13 בלבד, הוא הלך להתאמן עם שחקנים בוגרים בליגה השלישית, וגרם להם להתפעל מיכולתו. לא מפתיע כי סקאוטים של ויקינג דיווחו עליו למאמן. קראו לו – תאמינו או לא – רוי הודג'סון.

האנגלי, שהחל את דרכו על הספסל בליגה השבדית בשנות ה-70' וה-80', עשה גיחה מעניינת נוספת לסקנדינביה והדריך את ויקינג בין 2004 ל-2005. הוא שם לב לביארנסון, טיפח אותו וזרק אותו למים העמוקים בגיל 17. גם אחרי עזיבתו של הודג'סון, המשיך האיסלנדי בתנופה, והקשר ביניהם כמעט חודש כאשר מאמן אנגליה הנוכחי עבד בפולהאם וניסה להחתימו. באותה תקופה היו לביארנסון הצעות גם מגרמניה, צרפת והולנד, אבל הוא העדיף להמשיך ולהתפתח בנורבגיה, והסיום מבחינת ויקינג היה עגום.

את עונת 2011 בילתה ויקינג בחלק התחתון של הטבלה, והאוהדים סימנו את ביארנסון כאחד הגורמים המרכזיים לפיאסקו. במשך שנים ארוכות הם ביקשו חתימות כאשר פגשו אותו ברחוב, אך במקום זאת החלו לצחוק עליו. הם קראו לו עצלן ושמן, לעגו לעליה במשקלו, וגם תיעבו אותו בשל סירובו לחתום על הארכת חוזה שתאפשר לקבוצה להרוויח קצת כסף ממכירת השחקן שגידלה. הרומן הזה הסתיים בטונים צורמים במיוחד, וביארנסון נטש כשחקן חופשי לטובת סטנדרד ליאז' שהחתימה אותו לחמש שנים. בפועל, גם בבלגיה הוא בילה חצי שנה פושרת, ובקיץ 2012 כבר נדד לפסקארה.

מעטים האיסלנדים שניסו לאורך ההיסטוריה את מזלם בחלקה הדרומי של אירופה, מעטים עוד יותר הצליחו שם. ביארנסון הצליח. פסקארה אמנם לא שרדה בליגה הבכירה, אבל הוא בילה שעות נוספות בחדר הכושר, והיה אחד השחקנים האהובים והמוערכים מבחינת האוהדים, ובאותה תקופה גם ביסס סוף סוף את מעמדו בנבחרת הלאומית. לא לחינם הוא זכה לקידום לסמפדוריה כדי להישאר בליגה הראשונה, אבל מערכת היחסים עם המאמן הסרבי סינישה מיכאילוביץ' שהחליף את דליו רוסי באמצע העונה עלתה במהירות על שרטון, ולכן בקיץ 2014 שב האיסלנדי לפסקארה.

שם, בדיוק לפני שנה, הוא גרם לסוג של תקרית דיפלומטית משונה בשל ניגוד אינטרסים בין הקבוצה לנבחרת. בעוד פסקארה העפילה לפלייאוף העליה לליגה הראשונה, אירחה איסלנד את צ'כיה במשחק קריטי במוקדמות – וגם ניצחה בו 1:2. לוח המשחקים הבינלאומיים לא מתחשב בליגות המשנה ברחבי אירופה, וכך למשל איבדה בשבוע שעבר קורדובה הספרדית את מלך שעריה הרומני פלורין אנדונה שנסע לשחק ביורו, והפסידה בלעדיו בפלייאוף. אשתקד זה קרה לפסקארה ללא ביארנסון, והאוהדים יצאו מדעתם מרוב זעם. הם פתחו קבוצת פייסבוק מיוחדת בה הטיחו קללות באיסלנדים ואיימו לבשל את כבשיהם בגייזרים שלהם.

העסק שיעשע מאוד את ביארנסון, אך המעידה של פסקארה גם גרמה לו לעזוב. טורינו הובילה את רשימת המועמדות האיטלקיות להחתימו, אבל הוא בחר בבאזל. זהבי והצהובים הרסו לו את החלום מיד לאחר מכן, אבל מאז זכה האיסלנדי באליפות ראשונה בחייו, וביציעי שווייץ מתים עליו. הם מעריכים במיוחד את הקשיחות והנחישות הסקנדינבית שלו. באחד הראיונות סיפר ביארנסון שמעולם לא היו לו פציעות קשות, ורק לאחר מכן גילו העיתונאים כי בתקופתו בוויקינג עבר שבר פתוח במרפק. קטן עליו.

את הגישה הזו הוא מביא, יחד עם חבריו, גם ליורו. "אנחנו עובדים קשה ואף פעם לא נכנעים. יש לנו שחקנים טובים שיודעים כדורגל. רונאלדו? שיחקנו כבר נגד כוכבים ברמתו והצלחנו", הוא הצהיר במסיבת העיתונאים לקראת המשחק מול פורטוגל. אז גם אתמול הם הצליחו, והשאיפה להמשיך לשמינית הגמר נראית אפשרית בהחלט. אגב, אם תסיים איסלנד במקום השני בבית, וגם אנגליה תעשה זאת, הן תיפגשנה כבר ב-27 ביוני בניס, וביארנסון ינסה לנצח את הודג'סון, אשר העניק לו לפני עשור את הצ'אנס הראשון. בנורבגיה יפרסמו על כך כתבות צבע.