פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        תום לב: יואכים לב נהנה מחסינות מוגזמת בתקשורת הגרמנית

        הזימונים המוזרים, היחס המשפיל ותחושת המיצוי הניכרת לא גורמים לעיתונות הגרמנית לפקפק במאמן שסתם לה את הפה במונדיאל. מדור האנשים שיעשו את היורו בוחן: האם זה יעלה לכולם ביוקר?

        תום לב: יואכים לב נהנה מחסינות מוגזמת בתקשורת הגרמנית

        אחרי ההדחה בחצי גמר יורו 2012 בידי איטליה, הגיעה הביקורת על יואכים לב לשיאה. פרשנים רבים תקפו את מאמן נבחרת גרמניה על הבחירות הטקטיות, וגם במהלך המוקדמות לא היסס אולי הנס להטיל ספק בשיטותיו. "יוגי רך מדי עם השחקנים ועסוק מדי ביחסי ציבור", אמר אז נשיא באיירן מינכן וגרר תגובה נזעמת מהמאמן הלאומי.

        ההמולה נמשכה גם במהלך המונדיאל בברזיל, ולא חסרו נושאים לדיונים מרתקים. ההתעקשות להסיט את הקפטן פיליפ לאם לקישור, תוך הפקרת עמדת המגן הימני, היתה משונה למדי, וכמעט עלתה לגרמנים ביוקר בשמינית הגמר מול אלג'יריה, כאשר הבלם שקודראן מוסטפי שובץ מימין. רק הפציעה של מוסטפי הצילה במידה לא מבוטלת את לב, וגרמה לו לחזור לשפיות. גם הבחירה לכלול בסגל חלוץ טהור אחד בלבד, מירוסלאב קלוזה, לא היתה אידיאלית. הנסיעה של לוקאס פודולסקי על תקן מעודד בחדר ההלבשה לא התקבלה בעין יפה.

        עוד בנושא

        ביום הולדתו ה-27: מרקו רויס נחתך מסגל גרמניה ליורו
        האנשים שיעשו את היורו: הקאמבק המוזר של אנגל יורדנסקו
        האנשים שיעשו את היורו: האחים ג'אקה מתכוננים להיסטוריה

        יואכים לב מאמן נבחרת גרמניה עם שקודראן מוסטפי (GettyImages)
        רק הפציעה שלו גרמה ללב לחזור לשפיות. מוסטפי (צילום: GettyImages)

        השביעייה מול ברזיל השתיקה את כולם

        "הדרך שלנו נכונה", חזר והצהיר המאמן שהחל את דרכו בנבחרת עוד ב-2004, כעוזרו של יורגן קלינסמן, ושינה ב-180 מעלות את הגישה כלפי המנשאפט. הגרמנים אהבו מאוד את התדמית החדשה והשמחה, והתמיכה בלב היתה גורפת במשך שש השנים הראשונות לכהונתו העצמאית, אחרי שירש את קלינסי בתום המונדיאל הביתי ב-2006. לב הפך את גרמניה בהדרגה מבדיחה עצובה לאחת הנבחרות הטובות והמלהיבות בעולם, וההפסדים לספרד ב-2008 וב-2010 התקבלו בהבנה. ואולם, לפני ארבע שנים כבר היתה גרמניה הפייבוריטית להניף את הגביע, והפיאסקו הוציא את כל השדים מהבקבוק. לראשונה, נדמה היה שמעמדו של לב מתערער.

        דווקא אז הוא גרם לכולם לאכול את הכובע. יש לזכור אמנם שהגרמנים לא הבריקו במשך רוב הטורניר בברזיל, התקשו ונגררו להארכה מול האלג'יראים, וגם רבע הגמר מול צרפת לא התעלה לרמה גבוהה בלשון המעטה. אלא שהשביעייה ההיסטורית מול ברזיל בחצי הגמר והזכיה בגביע הסירו את כל הספקות. תקופת ההשמצות התבררה כקצרה. לב שב וחזר לתפקיד הקבוע של המומחה מספר אחת, זה שיודע הכל יותר טוב מכולם.

        מאז הוא נהנה מחסינות כמעט מוחלטת בתקשורת. אלופת העולם לא במיטבה כבר שנתיים, התוצאות במוקדמות ובמשחקי הידידות היו לרוב מאכזבות, ולעתים אף מביכות, סוגיות טקטיות רבות נותרו ללא פתרון, אבל הפרשנים לא ממהרים לשאול שאלות. לב השתיק אותם בפעם הקודמת, וכעת הם מהססים. אפילו אחרי פרסום הסגל אתמול לא פורסם אף מאמר ביקורתי, ורק האוהדים הביעו את דעתם השלילית ברשתות החברתיות.

        "בקרב האוהדים יש הטוענים שזכינו בגביע העולם למרות יוגי ולא בזכותו, אבל זו לא הדעה הפופולרית ביותר", אומר העיתונאי הגרמני פאלקו בלודינג. "בתקשורת אוהבים אותו וסומכים עליו. אני מתקשה לזכור ביקורת מהותית כלשהי בשנתיים האחרונות". אבל אולי כאן נעוצה גם הבעיה?

        שחקני נבחרת גרמניה חוגגים (GettyImages , צילום: ענבל מנור, עריכה: גדי וינסטוק)
        סוף תקופת ההשמצות. לב ושחקניו עם הגביע (צילום: GettyImages)

        רוע לב כלפי רויס

        ברור שלמאמן הלאומי קשה לתפקד אם כל האווירה הציבורית נגדו, אך האם הקיצוניות השניה לא מזיקה אף היא? האם שקט תעשייתי מוחלט בריא מבחינת האלופת העולם? אולי לב פיתח עם הזמן תחושה שהוא חסין לא רק מביקורת אלא גם מטעויות? האם הארכת חוזהו עד 2018 עוד במרץ אשתקד לא גרמה לשאננות מסוימת? ככל שחלפו החודשים, הספקות רק הלכו והתעצמו, והם מגיעים לשיא חדש עם פרסום הסגל אתמול.

        הסנסציה הגדולה היתה, כמובן, סביב ניפויו של מרקו רויס. כוכב דורטמונד, שהחמיץ את המונדיאל אחרי שנפצע במשחק ההכנה האחרון, ייעדר שוב, אבל הפעם זה ממש לא היה צפוי. "רולס רויס" שיחק ללא בעיות מיוחדות במשך כל העונה, השלים 120 דקות בגמר הגביע הגרמני לפני שבוע וחצי, ולא היתה כל אינדיקציה מוקדמת לבעיה רפואית. בבוקר עוד איחל לו מריו גצה יום הולדת שמח וצייץ בטוויטר עד כמה הוא מחכה לשתף איתו פעולה ביורו. שעות ספורות מאוחר יותר, הגיע ההודעה, ולב הסביר במסיבת העיתונאים: "מרקו מסוגל לרוץ רק בקו הישר, והצוות הרפואי היה סקפטי לגבי סיכויי החלמתו המלאה".

        סקפטי? אם נקרא בין השורות, נבין שבכל זאת היה סיכוי מסוים, ורויס היה נחוש לקחת את הסיכון, אבל המאמן החליט אחרת. זה המאמן שסחב את בסטיאן שוויינשטייגר ליורו 2012, על אף שהוא לא היה כשיר, ונתן לו לפתוח בכל המשחקים. יש טעם לפגם לא רק בהחלטה עצמה, אלא בעיקר בדרך הטיפול בסוגיה. יוגי לא הפגין רגישות מינימלית, אבל התקשורת לא התרגשה מכך. הכותרת ב"קיקר", עיתון מוביל שנחשב למקורב מאוד להנהלת באיירן מינכן, בישרה: "זו טרגדיה עבור רויס, אך לב יידע להתמודד עם המצב".

        מרקו רויס שחקן נבחרת גרמניה (GettyImages)
        היה נחוש לקחת את הסיכון. מרקו רויס (צילום: GettyImages)

        אין מגן ימני

        גם שלושה הניפויים הנוספים של לב מדליקים נורות אדומות. המאמן לקח שוב את פודולסקי, גם אם סיכוייו לשחק הלכה למעשה קלושים על אף עונה חיובית במדי גלאטסראיי. הוא השאיר בסגל את אנדרה שורלה, למרות העונה החלשה של וולפסבורג. לזאבים שני נציגים בסגל, אבל לברקוזן שדהרה בכושר נהדר לליגת האלופות שולחת ליורו רק את השוער השלישי ברנד לנו. קארים בלארבי ויוליאן ברנדט, שנראים נכון לעכשיו עדיפים על פולדי ושורלה, נשלחו הביתה.

        הקורבן הרביעי אולי הכי פחות מתוקשר, אבל מעניין במיוחד מבחינה טקטית. סבסטיאן רודי ביסס את עצמו בתקופה האחרונה כמועמד המועדף של לב לאייש את תפקיד המגן הימני שנותר מיותם אחרי פרישתו של לאם בתום המונדיאל. היו ללב שנתיים להתגבר על המצוקה, והוא פשוט ביזבז אותן. תחילה נוסה שם קווין גרוסקרויץ, קשר במקצועו, אבל הוא כבר מזמן לא רלוונטי בכל מקרה בגלל כושר ירוד. אמרה ג'אן, שחקן הכלבו של ליברפול, היה הבא בתור, ולא הרשים כי זו עמדה לא אידיאלית מבחינתו. כמוהו גם אנטוניו רודיגר, בלם שטוטגרט שהושאל העונה לרומא. ואז פנה לב לרודי. גם כוכב הופנהיים משחק בדרך כלל בקישור, אבל הוא נראה כמו הבחירה הסופית של לב בסוגיה. עובדה – גם במשחק הידידות האחרון מול סלובקיה ביום ראשון, בו עבר לפתע המאמן למערך 2-5-3, שיחק רודי בהרכב הפותח מימין.

        והנה לכם ההפתעה – כעבור יומיים, הוא נופה כלל מהסגל, וגרמניה נוסעת ליורו ללא מגן ימני כלל. ג'אן ורודיגר מסוגלים לשחק שם, אך יהיה זה הימור גדול מאוד מול יריבות איכותיות, וכבר בשלב הבתים פוגשת גרמניה את אוקראינה ופולין שמתבססות על משחק אגפים. גם יוזואה קימיש ובנדיקט הובדס יכולים תיאורטית לסתום את החור, ואפילו מוסטפי בסגל. אלא שזה לא זה. עובדה היא שהניצחון היחיד של גרמניה מאז נובמבר, 1:4 על איטליה, הושג עם רודי בהרכב. לב הפסיד בצרפת עם רודיגר ונכנע לאנגליה עם ג'אן. שנתיים שלמות לא הועילו.

        יואכים לב מאמן נבחרת גרמניה (GettyImages)
        תחושה של מיצוי באוויר. יואכים לב (צילום: GettyImages)

        סוף עידן מתקרב?

        אפשר לומר זאת גם על תפקיד החלוץ המרכזי. אחרי הפרישה של קלוזה, נותר לב ללא פתרון, ורק חזרתו של לכושר של מריו גומז המצוין במדי בשיקטאש גרמה לכך שיש לגרמניה חלוץ רחבה בודד בסגל. אם הוא ייפצע, יוסט לשם תומאס מולר. ברור שזה לא רע, וזה עבד נפלא במונדיאל, אבל האם אי אפשר היה למצוא חלופות אחרות במהלך שנתיים תמימות?

        ללב מניות רבות מאוד בהצלחתה של גרמניה. הוא ייזכר כאחד המאמנים הלאומיים החשובים בתולדות הנבחרת, ואולי אף בתולדות הכדורגל האירופי כולו, ללא קשר להישגיו באליפות אירופה הקרובה. ובכל זאת, מרחפת באוויר תחושה של מיצוי. הנאמנות העיוורת לשוויינשטייגר שעבר עונה מזעזעת במנצ'סטר יונייטד, בעייתית עוד לפני שמתחילים לדבר על פודולסקי. בחירת הסגל המוזרה, היחס המשפיל כלפי רויס ותחושת החסינות – כל אלה לא מבשרים טובות לגרמנים.

        יש שיגידו – לא שופטים אלוף עולם עם טונות של נסיון וקבלות, ואולי זה נכון. אבל גם ויסנטה דל בוסקה חשב שהוא יכול להיות עקשן ולעשות הכל בדרך שלו אחרי שזכה במונדיאל ב-2010 ובורו 2012, וכולם יודעים איך זה נגמר בברזיל. למזלה של גרמניה, היא פשוט לא יכולה לעוף בשלב הבתים בטורניר המורחב, אבל ללב יהיה קשה להצעיד את נבחרתו לאליפות ראשונה מזה 20 שנה. ואז, אולי, יביעו גם הפרשנים המקומיים בדיעבד את דעתם, אך זה יהיה מאוחר מדי.