להגביל את בייל: איך אפשר למנוע מכוכב נבחרת ויילס לזרוח בחיפה?

"גארת' בייל? ברצלונה לא השקיעה מאמץ, התקשורת של מדריד נטרלה אותו בעצמה", כך נכתב ביומון הקטלאני "ספורט" לאחר הקלאסיקו בו הפסידה ריאל מדריד 2:1. הקמפיין המתוזמר ומתוזמן היטב נגד הוולשי נתן את אותותיו בקאמפ נואו, שם בייל היה נוכח-נפקד. איש 100 מיליון היורו דייק פחות מכל שחקן אחר על המגרש (58.6 אחוזי דיוק) ואפילו לא קיבל ציון מעיתון "אס". יום לאחר מכן פורסם באתר העיתון סקר ובו מעל 68 אחוזים דרשו כי בייל יודח מההרכב. שני אוהדים אף ניסו לתקוף את הוולשי בזמן שיצא עם רכבו, והורחקו לצמיתות ממשחקיה של ריאל.

דני גאבידון, מוותיקי נבחרת ויילס, עם סיפורים מהשנים לצד יוסי בניון

סם ווקס, שחקן נבחרת ויילס, מקווה לכבוש נגד ישראל ולהתקרב ליורו

למה לגוטמן כבר יש הרכב מוכן למשחק מול בלגיה. בלוג הנבחרת

אלי גוטמן על אלירן עטר: "הגישה שלו מנוגדת לרוח הנבחרת"

שרן ייני בראיון: "אם הקהל יקלל שחקן ערבי בסיום בטדי, אני לא נשאר"

למרות 16 השערים שכבש העונה (12 בליגה) בייל הפך לאחרונה לקורבן הראשי של הקהל והתקשורת במדריד. כאילו לא הביא את הגביע במו רגליו בעונה שעברה עם שער הניצחון הקסום לרשת ברצלונה. כאילו לא כבש בהארכה בגמר ליגת האלופות נגד אתלטיקו מדריד. בייל סומן.

אלי גוטמן, שחימם את האווירה עם ההתבטאות המוזרה לפיה "בייל שומר כוחות לנבחרת", יכול לקוות שהסיטואציה הזו תשפיע על כוכב נבחרת ויילס מבחינה מנטאלית. אולם, אל לו לבנות רק על זה. במדים הלאומיים המעמד של בייל אחר לגמרי. מקצועית וחברתית כאחד. אף אחד לא יכול לערער עליו בחדר ההלבשה, הכול עובר דרכו על כר הדשא. ויילס זו לא ריאל מדריד. בכל המובנים. אז איך בכל זאת מונעים ממנו לככב, או לפחות מתסכלים אותו בסגנון התקשורת בבירת ספרד? הנה כמה מהלכים שהצליחו, ואחד שלא.

ארבעה שערים כבשה ויילס בארבעת משחקיה בקמפיין המוקדמות הנוכחי. בייל היה חתום על השניים נגד אנדורה, בישל בעקב להאל רובסון קאנו נגד קפריסין ורק בשער המקרי של דייויד קוטריל לא היה מעורב. כאמור, הכול סובב סביבו. משחק ההתקפה של כריס קולמן נשען באופן אבסולוטי על בייל, והאחרים עובדים למענו. בשני המשחקים הראשונים, נגד אנדורה ובוסניה, היה זה סיימון צ'רץ' שפתח בחוד וכל תפקידו היה לפנות שטחים לחברו מריאל מדריד ששיחק כשחקן החופשי מאחוריו. צ'רץ נפצע בדקה השישית של המשחק נגד קפריסין, ומאותו רגע וכן במשחק נגד בלגיה, בייל היה השחקן הקדמי ביותר.

קולמן נותן לו חופש, אבל כשחקן קו טבעי שמדי שבוע משחק בכנפיים, בייל נוטה לברוח לאגפים. שם נוח לו יותר, שם יש לו אפשרות טובה יותר לנצל את כישוריו. הוא בועט כמעט יותר מכל שחקן אחר במוקדמות (רק ויין רוני עם יותר בעיטות ממנו למסגרת עד כה - 13 לעומת 11), בעיקר מחוץ לרחבה, ומסוכן מאוד בכדורים חופשיים. כך כמעט הכריע את המשחקים נגד בוסניה ובלגיה, כך ניצח את אנדורה.

נגד אנדורה הקטנה, על דשא סינטטי ובצפיפות מעיקה, בייל נע פעם אחר פעם לאגף השמאלי. כשלא קיבל שם את הכדורים, ירד לאחור על מנת לבנות את ההתקפות ולהתחיל תנועה שתבלבל את שחקני ההגנה שלא יבינו מי אמור לסגור אותו. תנועה כזו אפשרה לו להסתנן לרחבה ולנגוח את השער הראשון. נגד בלגיה, כשהכדור היה בעיקר ברגלי היריבה, התקפות רבות של ויילס החלו בבעיטות ארוכות של השוער ויין הנסי לכיוונו של בייל. גם את הפעולה הזו - חלוץ מטרה שמקבל את הכדורים עם הגב לשער - בייל ידע לעשות. אפילו מול שחקני ההגנה החסונים של בלגיה. שער לא היה, אבל חמישה איומים נרשמו. הבלגים עמדו באתגר, עם קצת מזל.

בינואר 2013 בייל להט במדי טוטנהאם. הוא שיחק כמעין מספר 10 אצל אנדרה וילאש בואש, ולקראת הביקור של מנצ'סטר יונייטד בווייט הארט ליין חיפש אלכס פרגוסון שיטות להצר את צעדיו. המנג'ר הסקוטי הוותיק ידע שרפאל לבד כמגן ימני לא יספיק. בסופו של דבר, הוא החליט להציב את הבלם פיל ג'ונס כקשר אחורי נוסף, לצד מייקל קאריק, כדי שכל הזמן ינוע ימינה וישגיח על הוולשי. שמירה אישית מודרנית, אם תרצו.

טוטנהאם שיחקה אז בסגנון דומה מאוד לזה של ויילס, כשבייל הוצב על הנייר כשחקן הכנף השמאלית אבל זכה לחופש מוחלט. כאשר קיבל את הכדור באמצע, ג'ונס הזדרז לסגור אותו ונעזר בקאריק ואחד הבלמים. כאשר בייל ברח שוב שמאלה, הוא נתקל ברפאל, ג'ונס שצווה לשים עליו עין וקאריק שמיהר לעזור. יונייטד טמנה מלכודות לוולשי, והוא נפל לתוכן פעם אחר פעם. המהלך הצליח בזכות תכנית משחק ברורה ושחקן אינטליגנטי שעליו הוטלה המשימה. מישהו אמר שרן ייני?

סאפט סושיץ' לא מאמין גדול בשינויים. היו לו זימונים קבועים, מערך אחד ושיטה שגרמה גם לשחקנים שלו לדפוק את הראש בקיר. לאחר התבוסה כאן בארץ גם להתאחדות שלו נמאס, והוא פוטר. ובכל זאת, גם הוא לא נותר אדיש לסוגיית בייל. ב-10 באוקטובר, כשבוסניה שלו יצאה לקרדיף, הוא נתן את תפקיד "הקרציה" למוחמד בשיץ'. הקשר האחורי של אברטון, השחקן הכי צעיר בהרכב הבוסני והאיש למשימות מיוחדות של הדרקונים, כונה לאחר המשחק "הצל של בייל". הוא העביר מסר בתיקול אחד חזק, רץ בעקבותיו לאגפים, התרומם יחד איתו לכדורי גובה ולקינוח, חילוץ הכדור הנקי שלו אחרי מרדף בלתי מתפשר של 60 מטרים הפך ויראלי. בשיץ' תפס את השחקן המהיר בעולם.

ועדיין, למרות כל ההשקעה, בייל היה קרוב יותר מכל אחד אחר להשיג הכרעה במשחק שהסתיים בתיקו מאופס. בתוספת הזמן הוא החזיק עליו שני שחקנים, ברח שמאלה ומזווית ממנה מעטים בכלל היו מחפשים את השער, בעט כדור חד שאסמיר בגוביץ' הדף ממש בקצות האצבעות. "הוא צריך שטחים, הוא לא מכדרר כמו מסי", העיד לאחר מכן בשיץ', שהסתדר היטב גם עם הארגנטינאי במונדיאל. "בייל זקוק למרווחים כדי לנצל את המהירות העצומה שלו. הם ניסו לבודד אותו, ברוב המקרים מנענו את זה מהם".

המטרה של קולמן היא לבודד את בייל על שחקן אחד, עדיף באגף השמאלי, כדי שיוכל לפתוח מבערים ולשעוט לעבר השער. ברוב המקרים, זה קורה בהתקפות מעבר. ובתחרות ריצה, כידוע, אין לישראל מי שידביק אותו. כפי שאמר אתמול שרן ייני בראיון לוואלה ספורט: "את הספרינט של בייל אי אפשר לעצור. אנחנו כולנו צריכים לעזור אחד לשני, להיות קרובים, צפופים מאוד, כשאנחנו תוקפים להיות ערניים מאוד לשחקני המטרה שלהם. אם אתה רואה את עצמך באחד על אחד מול בייל, אתה מחשב סיכונים. נניח, יש לו שטח מאחוריך שהוא יכול לקבל עומק או לתת לו לרגל, אז שיתנו לו לרגל. אם הוא יגיע למצב ברחבה, אני מעדיף שהוא יבעט בימין, לא בשמאל. למרות שהוא טוב בימין".

במוקדמות מונדיאל 2014 פגשה סקוטלנד את ויילס פעמיים. בעימות הראשון בקרדיף, ב-12 באוקטובר 2012, הסקוטים נראו בדרך לניצחון והוליכו בדקה ה-81, אבל בייל חיסל אותם עם צמד דרמטי וקבע 1:2 לוולשים. ב-22 במרץ 2013, הפעם בגלזגו, סקוטלנד תאבת הנקם ידעה שהכול תלוי בבייל. "אם נעצור את בייל, נעצור את ויילס", הודיע הקשר צ'רלי אדם לפני המשחק. גורדון סטראכן, שהתכונן למשחק הבכורה שלו אחרי שהחליף את קרייג לוין, היה פתוח להצעות בנוגע לסוגיית הכוכב הוולשי ושמע את ג'ון בראון הקשוח, אקס גלזגו ריינג'רס, מציע בשידור ברדיו BBC: "בייל לא יכול לרוץ בלי רגליים... אני בטוח שזה עובר בראש של החבר'ה בסגל. תהיו קרובים אליו ואל תתנו לו זמן או מרווח".

דבריו של בראון עוררו סערה גדולה. כשניסה להבהיר כי לא קרא לפגוע בבייל, הודה לבסוף כי ייתכן שלזה התכוון. במשחק עצמו, סקוטלנד השתמשה בחלק מהעצות של בראון. הרביעייה האחורית שיחקה קרוב מאוד לקשרים, המערך היה צפוף ולבייל לא היה שטח פעולה. הכוכב הוולשי, שגם כך סחב פציעה בקרסול, קיבל מכה אחת יותר מדי ונאלץ לצאת במחצית, מיד אחרי שסקוטלנד עלתה ל-0:1. הטיפול הצליח, אבל החולה מת. מדוע? כי ג'ונתן וויליאמס, שנכנס במקומו של בייל, לא זכה ליחס דומה. למעשה, הסקוטים כלל לא שמו לב אליו ודווקא איתו ויילס השתחררה, בדרך למהפך וניצחון מזהיר 1:2. בלי בייל.

אז ניצחון החוץ היחיד של ויילס בקמפיין הקודם, מול יריבה ברמה די דומה לזו של ישראל, הושג דווקא במחצית ממנה הכוכב הגדול נעדר. משמע: הוולשים תלויים בבייל, נשענים עליו ושמים בו את מבטחם, אבל יכולים גם בלעדיו. בסקוטלנד התמקדו רק בשחקן אחד ושילמו את המחיר. אנחנו נלמד את הלקח?