חגיגת כדורגל מדי יום, הפתעות מרעישות, שערים יפים, משחקים צמודים ותוצאות בלתי צפויות. מחד, ההחלטה של מישל פלאטיני וחבר מרעיו באופ"א, להגדיל את כמות המשתתפות ביורו 2016 ל-24 נבחרות, הפכה עוד 16 מדיניות למועמדות לגיטימיות להעפלה, אם לא לדעת הרוב אז לפחות בעיני עצמן; ומאידך, התחרות העזה שנוצרה בדרגי הביניים הרעבים וכביכול הפיגה את השעמום, הפכה את הדרג הראשון לבלתי רלוונטי. רק התרסקות טוטאלית תמנע מנבחרות בכירות כמו גרמניה, ספרד או הולנד להעפיל מאחד משני המקומות הראשונים. וכשאין סכנה ממשית על מקומן בטורניר בצרפת, חגיגת הכדורגל המדוברת הופכת בסך הכול לסשן בלתי נגמר של משחקי הכנה. עם ניקוד.
הזורקות
7 באוקטובר 2006. זו הפעם האחרונה בה ספרד הפסידה משחק מוקדמות כלשהו, כששבדיה המארחת גברה עליה 0:2. שמונה שנים ועוד יומיים אחרי - שוב עם איקר קסיאס בשער, סרחיו ראמוס בהגנה וססק פברגאס ואנדרס אינייסטה (שותף כמחליף בהפסד ההוא בסולנה) בקישור - הגיעה סלובקיה והפכה לראשונה שמנצחת את ספרד במוקדמות בעידן ויסנטה דל בוסקה. נכון, אלופת אירופה איבדה את כוח ההרתעה שלה בעקבות הכישלון במונדיאל ונמצאת בעיצומו של תהליך חילופי דורות, אך לא זה בלבד ההסבר למעידה הזו, כפי שתעיד גם אלופת העולם גרמניה.
שבע שנים חלפו מההפסד הקודם של הגרמנים במוקדמות, 16 שנים מהפסד החוץ האחרון בשלב כזה (1:0 בטורקיה באוקטובר 1998). גרמניה תמיד ידעה לעשות בדיוק מה שצריך בשלב הבתים הראשון כדי להימנע מכאבי ראש לא הכרחיים. יואכים לב רשם הפסד היסטורי 2:0 בפולין ויכול לדבר על ירידת המתח (הטבעית) אחרי הישג השיא בברזיל או על היעדרויות של שחקני מפתח, אבל ההבדל הוא קודם כל בגישה. "הפסדנו, אבל זה לא הפסד דרמטי", הזכיר המאמן הגרמני. החיים שלנו לא יהיו קשים יותר בעקבות ההפסד הזה". בחסות השיטה החדשה, לפיה שני המקומות הראשונים מבטיחים עלייה אוטומטית ובכל מקרה 23 נבחרות תצטרפנה לצרפת המארחת ביורו, בגרמניה ובספרד הבינו שאפשר "לזרוק" כמה משחקים בדרך. אין סיבה להילחם עד כלות למען ראשות הבית, כשגם הסגנות מניבה אותה תוצאה. וכמו שאמר דל בוסקה: "עדיף להפסיד עכשיו ולא בצרפת".
ספרד וגרמניה היו המייצגות התורניות של תופעת הקלת הראש הזו מצד הגדולות, אבל הולנד בישרה על כך כבר במחזור הפתיחה בחודש שעבר. הקדנציה השנייה של חוס הידינק נפתחה ברגל שמאל, עם הפסד דרמטי 2:1 בצ'כיה. הפעם הקודמת בה הולנד נוצחה במשחק הפתיחה של קמפיין מוקדמות כלשהו, הייתה ב-1992, אז נורבגיה הפתיעה אותה. במוקדמות היורו הקודם, לשם השוואה, הולנד ניצחה בכל תשעת משחקיה הראשונים והפסידה 3:2 לשבדיה במחזור האחרון שמבחינתה היה לפרוטוקול בלבד. אז היא הייתה חייבת לשעוט מהרגע הראשון לעבר המטרה ולכבוש אותה כמה שיותר מהר. הפעם אפשר לעשות זאת גם בזחילה. צמצום פערים? ליתר דיוק, הורדת הילוך.
התקועות
מה שמותר לאווז, אסור לברווז. וביחס לגרמניה וספרד, נבחרות כמו פורטוגל, בוסניה, רוסיה ואפילו אלופת אירופה לשעבר יוון הן על תקן ברווזים. פאולו בנטו הבין מהר מאוד שהשיטה החדשה מקלה מאוד על הנבחרות הבכירות. לכן הוא נענה לבקשת ריאל מדריד ואישר את ימי המנוחה של כריסטיאנו רונאלדו בתחילת ספטמבר, בניגוד לבקשה דומה בקמפיין הקודם. הוא רק שכח שלרונאלדו אין תחליף ושגם איתו פורטוגל היא לא נבחרת בכירה אלא נבחרת בינונית שבדרך כלל פותחת קמפיין בעצלתיים ומעפילה דרך הפלייאוף. זה עלה לו בהפסד מביך לאלבניה ובמכתב פיטורים שלדעת רבים היה צריך להגיע כבר אחרי המונדיאל בברזיל.
גם סאפט סושיץ' אמור היה לפנות את המשרה אחרי המונדיאל. בוסניה לא מיצתה את הפוטנציאל שלה בטורניר הבכורה, המאמן נחשף במערומיו מבחינה טקטית ובעצמו התייחס לניצחון על איראן בתור "המשחק האחרון", אך לבסוף נשאר בתפקיד ולא שינה דבר. גם בוסניה הגיעה שאננה למחזור הפתיחה. היא סבלה מחוסר מזל משווע ונעקצה על ידי קפריסין, לפני שפספסה את ההזדמנות לתקן עם תיקו מאופס בוויילס. סושיץ' חוטף אש מכל כיוון. בגלל ניהול המשחק הכושל, בגלל בחירת השחקנים השנויה במחלוקת וגם בגלל חוסר היכולת לקרוא את המפה. עכשיו הוא זקוק נואשות לניצחון על בלגיה, אחרת כלל לא בטוח שיהיה פה בנובמבר באצטדיון סמי עופר.
המסתערות
וברגע שהנבחרות הבכירות לוקחות את הזמן, מבצעות ניסויים בהרכב או בשיטה ומחכות שפלאטיני יעיר אותן לקראת הגרלת שלב הבתים האמיתי, יש נבחרות שמשחרות לטרף. הן לא היו במונדיאל האחרון ורוצות לנצל את הגדלת הטורניר כדי להבטיח את מקומן בצרפת כמה שיותר מוקדם. אז הן מסתערות מהרגע הראשון.
קחו את צ'כיה, לדוגמה. הנבחרת הזו רחוקה מימי הזוהר שלה, קפצה עוד דור ומחכה שהצעירים יתפסו את קדמת הבמה. במוקדמות המונדיאל היא הפסידה בבית לארמניה ודנמרק, וסיימה בתיקו מאופס עם בולגריה. שמונה נקודות מבוזבזות. ועדיין, היא סיימה במקום השלישי ורק נקודה פחות מדנמרק השנייה. בשיטה הנוכחית, מקום שלישי כזה מבטיח לפחות כרטיס לפלייאוף, וקצת יותר ריכוז (שמשמעותו עוד נקודה או שתיים) שווה עלייה ליורו. שש הנקודות המהירות של הצ'כים, בעקבות הניצחון הביתי על הולנד והמהפך המרשים בטורקיה, מציבים אותם בנקודת זינוק פנטסטית לקראת ההמשך.
הדברים נכונים גם לגבי פולין ואף ביתר שאת לגבי האחות סלובקיה. מארק האמשיק וחבריו הגיעו לשמינית גמר מונדיאל 2010, בטורניר הגדול הראשון שלהם מאז התפרקות צ'כוסלובקיה, ונותרו מאז עם טעם של עוד. במוקדמות המונדיאל הם אפילו לא היו בתמונת העלייה, כשבוסניה ויוון ברחו בבית ז' וסיימו עם 25 נקודות כל אחת, בעוד סלובקיה נותרה עם 13 בלבד. כן, זה עדיין הספיק למקום השלישי. כך, בידיעה שהמקום השלישי כמעט מובטח אפילו בקמפיין שכולל תיקו מביך בליכטנשטיין, סלובקיה ידעה שפתיחה חזקה סוללת את הדרך לצרפת. האמשיק אמר שהוא "קונה שתי נקודות מהמשחקים מול אוקראינה וספרד". סלובקיה הוציאה שש ובעזרת הניצחון בבלארוס הגדילה לתשע מתשע. עכשיו כבר אפשר לדבר בקול רם על השתתפות היסטורית גם באליפות אירופה.
החולמות
הנה הקטגוריה שלנו. איסלנד, אלבניה, ישראל, אולי אפילו ויילס. נבחרות שבשיטה הרגילה רק התעלות בלתי צפויה הביאה אותם לפלייאוף (ישראל ב-2000, ויילס ב-2004, איסלנד ב-2014). איסלנד מנסה להוכיח שהמקרה שלה לא היה חד פעמי, ומדברת במונחים של דור זהב. בצדק. מדינה עם אוכלוסיה של כ-325 אלף איש ונבחרת שלא השתתפה מעודה בטורניר גדול, מייצרת כמה מהכישרונות המבטיחים באירופה ומסתמכת על שלד חזק שברובו נמצא בשנות ה-20 לחייו. הקפטן ארון גונארסון רק בן 25, בדיוק כמו הכוכב הגדול גילפי סיגורדסון והסקורר מריאל סוסיאדד אלפרד פינבוגאסון, כשחברו להתקפה קולביין סיגתורסון צעיר מהם בשנה.
גרף ההתקדמות הזה הביא פיק של מקום שני במוקדמות המונדיאל, אך זה הספיק רק להפסד בפלייאוף. הפעם, כאמור, מקום שני יבטיח הופעת בכורה ביורו וגם שלישי יהווה הישג וישאיר סיכוי. אחרי ה-0:3 המשכנע על טורקיה והניצחון הזהה בלטביה, איסלנד יצרה לעצמה מקדמה משמעותית בקרב מול הטורקים, שבניגוד לצ'כיה, פולין וסלובקיה, ויתרו על הסכין בין השניים, חשבו שהכול יבוא בקלות וקרסו כבר בפתיחה.
אלבניה נמצאת במצב דומה. גם היא נהנית מדור צעיר ומוכשר (ועמוק יחסית, גם בזכות הכדורגלנים הקוסוברים ששוטפים את אירופה לאחרונה), מציגה התקדמות הדרגתית ומאמינה שהשיטה החדשה תאפשר לה להגיע להישג משמעותי ולא רק להסתפק במחמאות על ניצחון מדהים בפורטוגל. ניצחון גדול - בבית או בחוץ - הוא היעד הבא של ישראל. אם כי, כפי שהוכח בטורנירים קודמים, גם הימנעות מנפילות מיותרות ואיסוף עקבי של הנקודות מול היריבות הנחותות יכולים להספיק למקום שני.
