"ג'ונגל תקשורתי", כינה אחד העיתונאים את מה שהתרחש בבר קטן על החוף בפורטו סגורו, באהיה. עשרות עיתונאים וצלמים, ארבעה שולחנות קטנים, צפיפות עצומה והרבה התרוצצויות אחרי ארבעה שחקנים: סטפן ליכטשטיינר, ריקרדו רודריגס, ואלון בהראמי והאריס ספרוביץ'. מעבר להתנפלות העצומה עליהם, הם נאלצו גם להחליף שפות: גרמנית, צרפתית, ספרדית, איטלקית וגם קצת אנגלית.
אלא שדווקא מגוון השפות הזה מספר יותר מכל את סיפור הנבחרת השוויצרית רב הלאומית שמייצגים אותה שחקנים ממוצא צ'יליאני וספרדי, קוסבורי, קרואטי, בוסני, אלבני, טורקי וגם שחקנים שנולדו בכף ורדה (גלסון פרננדס) וחוף השנהב (יוהאן ג'ורו). "מגוון התרבויות זה מה שהופך את הנבחרת שלנו למיוחדת", מתגאה קצין התקשורת מרקו פון אה".
העיתונאי מרצ'לו פליצארי, שוויצרי ממוצא איטלקי, מסכים: "הנבחרת הזו היא מופת לשוויץ כמדינה. זה עובד כי יש בסגל מנהיגים כמו ואלון בנראמי, סטפן ליכטשטיינר, גוקאן אינלר שהם לא 100 אחוז שוויצרים ויש להם עוד אזרחות. הם עוזרים לשחקנים צעירים עם אזרחות כפולה כמו שאקירי או ג'אקה להתאקלם בנבחרת ולהרגיש חלק ממנה".
זה לא תמיד היה ככה. למשל, לפני ארבע שנים בדרום אפריקה. שוויץ הדהימה את ספרד במשחק הפתיחה עם 0:1, אבל אז הפסידה באותה תוצאה לצ'ילה (לאחר שבהראמי הורחק בדקה ה-31) וסיימה את הבית עם תיקו מאכזב נגד הונדורוס והדחה בשלב הבתים. מה היו הסיבות? ארבע שנים אחרי ליכטשטיינר עדיין מאשים את השופט הסעודי שניהל את המשחק.
"עשינו מונדיאל טוב בדרום אפריקה. ניצחנו את ספרד במשחק הראשון ואז במשחק השני לא היינו מרוצים כשספגנו כרטיס אדום בהחלטה קשה וספגנו שער מנבדל", אומר מגן יובנטוס לוואלה! ספורט. "זה היה משחק רע של השופט, אבל אחר כך נגד הונדורס לא היה לנו משחק טוב. הלכנו הביתה עם ארבע נקודות וזה לא היה מושלם. הנבחרת הזו יותר טובה והתקפית. יש לנו שחקנים יותר טובים בהגנה ואנחנו מתקיפים היטב וזה חשוב".
אלא שהעיתונאי פליצארי חושב אחרת: "ההבדל העיקרי בין הנבחרת עכשיו לנבחרת של לפני ארבע שנים זה המצב החברתי. בדרום אפריקה לא הייתה חברות והסגל היה מפולג לקבוצות קטנות וזה הוביל למונדיאל לא טוב במיוחד אחרי הניצחון האפי על ספרד. לא הצלחנו לעלות שלב כי הייתה חסרה רוח קבוצתית".
הנבחרת הנוכחית בהחלט נראית שמחה יותר והניצחון הדרמטי על אקוודור הרגיע את המערכת. במחנה השוויצרי מתאחסנים באחד הריזורטים היוקרתיים בעיר כשבמלון איתם נמצאים צוותי הטלוויזיה. שאר כלי התקשורת שוכנו במלון סמוך ולצורך מפגשים, הנבחרת באה לאותו המלון. אתמול (רביעי) שברו קצת דיסטנס עם האירוע הייחודי בחוף הים. ספרוביץ', שכבש את שער הניצחון אמנם נוכח בו, אבל ההמולה מתרכזת סביב המגן רודריגס שבישל את שני השערים.
"העניין ברודריגס כי הוא נתן משחק גדול ועבורנו היה השחקן המצטיין במשחק עם שני בישולים", מסביר העיתונאי סטפן וייס. "בשוויץ הוא נחשב לאחד ממעט שחקנים ששיכולים להגיע לרמה בינלאומית גבוהה". יחד עם ספרוביץ' וג'אקה, רודריגס הוביל את נבחרת הנערים של שוויץ לזכייה במונדיאל עד גיל 17 שנערך בניגריה בשנת 2009. השלישייה הזו נחשבת לדור העתיד של הכדורגל השוויצרי. והעתיד כבר כאן.
"המונדיאל הזה הגיע מוקדם מדי לשוויץ. אולי בעוד שנתיים או ארבע שנים הנבחרת הזו תהיה ברמה גבוהה יותר. היא צריכה עוד ניסיון, הרבה שחקנים בני 21-22 ובעוד כמה שנים הם יהיו מוכנים יותר". אגב, למרות ששוויץ צעירה מאוד והשחקן המבוגר בסגל שלה בן 31, רק ארבעה שחקנים שלה מגיעים מהליגה המקומית. כל אלו מלמדים על עבודה יסודית ונכונה בגילאים הצעירים.
ביום שישי תפגוש שוויץ את צרפת בסלבדור בקרב על המקום הראשון, אבל לפחות לפי הלך הרוח בנבחרת, השוויצרים מרגישים שהם כבר די עשו את שלהם. הם רוצים לעלות לשמינית ולא ממש אכפת להם אם זה יהיה מהמקום השני, גם במחיר של מפגש עם ארגנטינה בשלב הבא.
ליכטשטיינר נשמע בטוח: "אנחנו חושבים משחק אחרי משחק וקשה להגיד נגד מי אתה רוצה לשחק בשלב הבא כי אפילו לא בטוח שארגנטינה תסיים במקום הראשון בבית. העיתונאים הם אלה שאומרים שארגנטינה תנצח ושוויץ תסיים שנייה ותודח, אבל יש לנו את היכולות לנצח גם את ארגנטינה. אנחנו רגועים, זה קשה, אבל אנחנו בטוחים בעצמנו".
ואיך נמנעים מחזרה על תסריט דרום אפריקה? פליצארלי: "הבעיה ב-2010 הייתה שניצחנו את ספרד הנבחרת החזקה בבית ולא את צ'ילה. צ'ילה של אז היא כמו אקוודור של עכשיו. ניצחנו אותם וזה הניצחון שאתה צריך כדי לעלות לשלב הבא. את המשחק נגד צרפת אפשר להפסיד. ארגנטינה? השחקנים מאמינים שב-90 דקות הכול יכול לקרות. שוויץ שווה רבע גמר, אבל היא תיעצר בשמינית".
וייס מסכם: "ריאלית, שוויץ שווה מקום שני בבית ואני לא חושב שננצח את ארגנטינה. בכל מקרה אם נעלה לשמינית, אנשים בבית יהיו מרוצים".