מבלי ששיחק דקה אחת בטורניר היורו, זכה ליאונל מסי ליותר אזכורים מלא מעט שחקנים שכיכבו בו. ההשוואות הבלתי פוסקות שלא לומר טרחניות להפליא לרונאלדו והישגיו הוא במדים הלאומיים, מתישים את עולם הכדורגל, ועד ליום בו יתלו את הנעליים, כך נדמה, נידונו השניים להשוואה הבלתי פוסקת בעניין שממילא יוכרע ביום שאחרי. עם זאת, נחמה אחת יכולים אוהדי הכדורגל לשאוב מהפולמוס המתמשך, על כך שהוא מאפשר לנו, בעקיפין, הנאה צרופה מאלה שאור הזרקורים יכול רק לפגוע בהם.
בזמן שכל יודע דבר מעסיק עצמו בזהות השחקן הטוב בעולם, ומכופף את המציאות המשתנה לדעתו הקבועה מראש צ'אבי ואינייסטה פשוט משחקים כדורגל. כשדפי ההיסטוריה יתארו את סיפורה של ברצלונה תחת גווארדיולה ואת רצף הזכיות של ספרד, יצוין באותיות זהב ששני המהנדסים תמיד היו שם, בקבוצה ובמועדון, דואגים להפוך כל קבוצה בה שיחקו לטובה ולהישגית בהיסטוריה. כי גם אם יקרה הבלתי צפוי דוגמת הנפה ארגנטינאית במונדיאל 2014 וראיון של הפורטוגלי בו הוא נמנע מהשורש א.נ.י.נ.ה.ד.ר שני השחקנים המוכשרים בתבל לא יתקרבו להשפעה ההיסטורית של צמד הספרדים, שנגעו בשלמות.
על אף שבין לילה הפכה הטיקי טאקה לשום קוד עבור "כדורגל מנצח", לא בהאדרת השיטה תימדד השפעתם של צ'אבי ואינייסטה. במשך שנים משחקים במדינה את השיטה, שנועדה לחפות על הנחיתות הפיזית של הלה-רוחה לדורותיה, ועד שבא הצמד תארים היא לא הביאה. אין אלא להכיר שמדובר בדור מיוחד שהפך שיטה למנצחת, ובשום פנים ואופן לא להיפך. אם כן, התרומה האמיתית של אינייסטה וצ'אבי, היא החזרת התהילה לעמדת הפליימייקר, הקשר עושה המשחק. זו שאבדה עם דעיכת זידאן, זו ששבה והבהירה מעל לכל ספק שבצוותא עם עמדת השוער - מדובר בעמדה החשובה על המגרש. לא במקרה למעמד הגמר הגיעו שתי נבחרות בהן משחקים חמשת השחקנים הטובים בעולם על שתי העמדות האלה בופון ופירלו באיטליה, קאסיאס, אינייסטה וצ'אבי בספרד. מפגש פסגה של מוחות הכדורגל הגדולים בדורנו.
דל בוסקה הוא לא אראגונס
הזכייה של ספרד לא סותרת את הביקורות המוצדקות שהופנו כלפי דל בוסקה, שעיקרן בא כבר בתחילת הדרך, בעקבות הסגל שזימן לטורניר. ב-2008 עשה אראגונס לראול את מעשה זגאלו לרומאריו עשר שנים קודם לכן, והדיח אותו מהסגל הספרדי ליורו לטובת דני גויזה. הכל זעמו, עד שספרד סיפקה טורניר מצוין, עם כדורגל התקפי וגביע ראשון זה 44 שנים - ואראגונס הפך לגיבור האומה. הביקורות על כך שלא זימן את ראול, קיבלו לפתע הסבר מניח דעת בידי אותם המבקרים ממש על שהאגו של ראול לא יכול לשבת על הספסל, והרי בהרכב אין לו מקום על חשבונם של וייה או טורס.
ארבע שנים מאוחר יותר, ושוב עמד חלוץ ספרדי במרכז האשמות העם כלפי המאמן. למרות פציעתו של וייה ויכולתו הירודה של טורס, רוברטו סולדדו לא זומן לסגל אחרי שנתיים נפלאות במדי ולנסיה. נגרדו, הדני גויזה התורן, דווקא כן. ספרד זכתה ביורו גם הפעם, אבל הסיפור שונה בתכלית. היא בשום אופן לא הבריקה. דל בוסקה העדיף לפתוח בלי חלוץ כשמצא על הספסל שלושה שהרתיעו אותו; אחד בגלל כושר רע, שני בגלל חוסר התאמה לשיטה, ושלישי בגלל שקוראים לו נגרדו, ומה לעשות, זה לא מספיק טוב. אי הזימון של סולדדו, להבדיל מזה של ראול לא הוכיח את עצמו. איש אמנם לא ידרוש את ראשו של דל בוסקה, אבל המחמאות במולדת הולכות לשחקנים, שמקבלים קרדיט על התמודדות מרשימה עם היעדרותם של וייה ופויול, ולא למאמן שהביא מונדיאל ויורו, וזה אומר הכל.
הפסד של ג'נטלמנים
לאחר שהובס ללא תנאי, ירד פראנדלי מכר הדשא וצעד לעבר חדר העיתונות. המאמן האיטלקי היה משוכנע שהציפורניים כבר שלופות ואת דמו ישתו בקשית, אך הוא התבדה. כל העיתונאים מארץ המגף נעמדו על רגליהם ומחאו לו כפיים במשך דקה שלמה. "אני לא מאמין שאני מקבל את הכבוד הזה, תודה רבה לכם", אמר פראנדלי הנבוך. הישגית והיסטורית, איטליה היא עדיין מעצמת הכדורגל הגדולה באירופה, והיא מדינה שיודעת להעריך ג'נטלמנים. שני אלה הוכחו ב-60 שניות.
ואכן, כותרות העיתונים באיטליה העדיפו להתייחס לחוזק הספרדי מאשר להלין על יכולתה הירודה של נבחרתם. "אל תבכי איטליה" ו"זה כואב", היו הכותרות הרכות שהתנוססו על שערי העיתונים. "כשאתה מתמודד מול כוח כל כך חזק ובלתי פגיע, קל יותר לקבל את ההפסד", הסביר זאת בופון בפשטות שהייתה משתמעת כתבוסתנות, לולא היה מדובר באגדת כדורגל שיודעת לזהות אגדות אחרות כשהיא רואה אותן. "לעיתים אתה פוגש מישהו חזק ממך, והלילה פגשנו קבוצה עצומה", סיכם. דבריו של בופון, מבוכתו של פראנדלי, אצילותם של העיתונאים האיטלקיים והדמעות שזלגו מעיניו של פירלו, ברגע המרגש בטורניר, הראו שלא משנה כמה אגדות ייצרו בלה-מאסיה, הג'נטלמנים תמיד יגיעו מאיטליה.
