חצי הגמר הראשון של היורו הבליט בעיקר את ההכנה הנהדרת של הפורטוגלים למשחק, אבל גם את חוסר יכולתם לעשות את הצעד האחרון והחשוב ביותר בדרך למטרה ולנעוץ את החרב ברגע הנכון. פאולו בנטו, מצדו, מאמן נבחרת פורטוגל, העמיד קבוצה למופת למשחק החשוב. למרות ההילה המפחידה שלה, הוא לא פחד להתעמת ישירות עם הנעת הכדור הכאילו מושלמת של ספרד, ודאג שאלופת העולם בכלל לא תתקרב לשער שלו, ולא רק בגלל סגנון המשחק שלה. פורטוגל של בנטו, וזה ייאמר קודם כל לזכותו, התקדמה ממשחק למשחק. אם עד היום היא התבססה בעיקר על יכולת אישית, בחצי הגמר היא הציגה יכולת קבוצתית שבאה מתוך מחשבה סדורה. קבוצה בוגרת, טקטית, שיודעת כבר להתמודד ולא לפחד מאריות הכדורגל העולמי. עד הדקה ה-90 לפחות. אבל דווקא ברגע הזה היא חסרה את ההברקה האישית.
במשחק הזה, מול חבריו לריאל מדריד, ראינו למה פפה הוא נכס שז'וזה מוריניו לא ממהר לוותר עליו, ובעיני מאמניו הוא אחד הבלמים הטובים בעולם פפה. לעליונות הטקטית ב-90 הדקות הראשונות מול ספרד אחראי קודם כל בלם ריאל מדריד, שדחף כל הזמן את שחקניו קדימה, הפעיל לחץ על מרכז השדה, שיחק קרוב לקשרים וצמצם פערים בין הקישור להגנה. בכך, פפה לא נתן לשחקני ספרד את המרחבים שהם כל כך אוהבים ואת השטחים המתים שהם הבסיס להצלחתם. פפה פשוט עצר את אלופות העולם במרכז השדה, הרחיק מהשוער שלו את רוב הסכנות והיה הציר המרכזי לשליטה הטקטית הדי מפתיעה של פורטוגל ב-90 הדקות הראשונות. שליטה שהיתה חסרה רק דבר אחד קטן: הברקה אישית של רונאלדו.
אלא שזה קל מאוד לדבר על בנטו ופפה. מאוד קל ואופנתי כעת לתקוף מכיוונים שונים את החורים בשיטת וסגנון המשחק של ספרד, שבניגוד לפורטוגל, נראית חלשה יותר ממשחק למשחק. לטענות האלה יש כתובת מכובדת, והן לא צריכות להיות באוויר. הכתובת הזו היא ויסנטה דל בוסקה - מאמן נהדר, שהביא לספרד גביע עולם ולריאל מדריד את גביע אירופה. מאמן מספיק מכובד מכדי שידלגו עליו כאשר באים בטענות לחולשה המתמשכת של ספרד. חצי הגמר מול פורטוגל הבליט זאת: דל בוסקה לא קרא נכון את המשחק, והתעכב מדי בחיזוק האגפים שלו. הוא היה צריך להבין הרבה יותר מהר שספרד שלו מתקשה בהנעת הכדור ומתקשה ביצירת מצבים. אם כבר הכנסת את נבאס, למשל, מדוע לא להכניס מיד איתו גם את פדרו. איתם ראינו ספרד קצת אחרת בהארכה, עם יכולת שמזכירה במעט את אלופת העולם. אבל בלעדיהם אנו עדים לבעיה המרכזית של ספרד לקבוצה אין משחק אגפים כמעט, על כל המשמעיות שנובעות מכך. ויש לא מעט כאלו.
לדל בוסקה יש את הסגל הטוב ביורו, אבל הוא לא משתמש בו מספיק טוב בטורניר הזה. ההתעקשות על אותה נוסחה שהביאה לספרד יורו ומונדיאל, נוסחה שכולנו רואים בשבועות האחרונים שהיא על סף המיצוי והשובע, עלולה לעלות לו ביוקר. כי בגמר הוא יפגוש נבחרות חזקות יותר מפורטוגל, נבחרות שידעו לנעוץ את החרב בזמן. עם שחקנים מעולים ורעבים על הספסל, שרוצים כל כך לקחת חלק מעשי בשושלת הזו, דל בוסקה חייב להיות פרמגטי. הוא אולי אומר לעצמו אלו השחקנים שהביאו אותי לכאן בשנתיים האחרונות, ואיתם אני הולך עד הסוף. אבל מה לעשות שאותם שחקנים כבר לא טובים כמו פעם. חסר להם משהו, כמו כל נוסחה שנוסתה כמה פעמים ברציפות. את המשהו הזה דל בוסקה צריך להביא לסגל המפואר שלו, ובטורניר הזה, בניגוד למונדיאל הנפלא של המאמן המוערך, הוא לא עושה זאת. לא מובן, למשל, איך פדרו לא שיחק מספיק בחצי הגמר, למרות שהוא הוכיח את עצמו מול צרפת ברבע. מדוע לא להסתכל שנייה לספסל ולזהות את השחקנים שירעננו לך את הנוסחה, במיוחד שיש לך כאלה.
אבל עזבו שנייה את פדרו, או יורנטה עליו דיברנו לפני כמה ימים. מאמן ספרד חייב לראות שיש לו בעיה של מהירות ובעיה של אגפים. הוא הולך עם דויד סילבה, שהוא שחקן מאוד איטי שלא משפר את החיסרון הספרדי באגפים, ומספק לספרד עוד קשר שהוא אותו דבר כמו האחרים. כך ספרד מגיעה למצב שהיא משחקת איטי, לא מפתיע ולא מסוכן, ובשלב כזה של טורניר אתה מצפה ממאמן לקלוט זאת. הוא כבר היה חייב להביא יותר כוח לקווים. לעלות עם נגרדו בהרכב ישר בחצי הגמר לא היה מהלך נכון וגם לא מפתיע לחיוב. אפילו השחקן נראה מופתע מכך. לגמר דל בוסקה בטוח שלא יעלה עם אותו הרכב. אני מהמר שפברגאס יחזור לשם. אבל עם זאת, מאמן ספרד יהיה חייב להציג עוד פתרונות בחלק ההתקפי. אין לו שם נוכחות, אין לו שם מהירות ואין לו שום תעודת ביטוח, למרות רצף הניצחונות ביורו, שבגמר לא תחכה לו קבוצה שתדע להביך נבחרת שרק מתרחקת משיאה.
