רונאלדו מוחמץ, אוזיל מחמיץ, גווארדיולה שוב מנצח

לפני המשחק כולם הבטיחו לנו את אותה גרמניה אחרת: תוססת, מלהיבה, קצת נאיבית, תמיד הרפתקנית. אותה נבחרת חדשה של כל המהגרים המוכשרים שהשתלטו עליה. אבל דווקא למשחק הראשון של יורו 2012 הופיעה נבחרת גרמניה הישנה. זו שעובדת הרבה, מזיעה המון, רק כדי להגיע להזדמנות אחת בשביל לנצח. גם במשחק הפתיחה שלה, כמו במשחקי ההכנה, גרמניה לא שכנעה. כמו בעידן החדש שלה, גרמניה שלטה בכדור, רק שהפעם לא הגיעה ליותר מדי מצבים. למזלה, נבחרת גרמניה הישנה הופיעה בדיוק ברגע הנכון כדי לחלץ אותה ממבוכה.

אם יש משהו שהמאמן הגרמני יכול לקחת איתו מהמשחק הזה, זה ביטחון מבחירת המגינים שלו. יואכים לב פגע בינגו בשני הצדדים והרוויח בשני הצדדים. פיליפ לאהם, לדעתי, יותר טוב בצד שמאל. הוא עוזר בהנעת הכדור ומאוד מגוון ומפתיע כאשר הוא בא עם רגל ימין. בואטנג, מצידו, הרבה יותר מתאים לקו ימין, וגם מול השחקן הטוב בטורניר, ראינו זאת. בואטנג נתן לרונאלדו שטח במקומות שאפשר היה לתת שטח, איפשר לו לקבל את הכדורים במקומות הלא מסוכנים, וכמעט שיתק אותו. שאלת המגינים, לפחות, כנראה נפתרה עבור המאמן הגרמני להמשך הטורניר.

אז איפה המעצור הגרמני? לדעתי הוא נעוץ בשחקן הכי מפורסם שלהם – מסוט אוזיל. כמה שהוא מוכשר, כמה שהוא טכני, הוא עדיין מפספס את עצמו וגרמניה מפספסת אותו. אוזיל, גם באשמתו וגם בגלל הוראות המאמן שלו, משחק יותר מדי רחוק מהשער ובורח יותר מדי לקווים. היכולת שלו לא באה לידי ביטוי מספיק בשערים ובישולים, ובטורניר הזה, כדי שגרמניה תהיה יותר מוחצת ומשכנעת, הוא חייב לשחק קרוב יותר למריו גומז. חלוץ שמשחק כך עם הגב לשער, פיבוט שכזה, הוא נכס לכל קשר התקפי. במשחקים המכריעים יותר, גרמניה תצטרך לפתור את הסוגיה הזו כדי לא למעוד באמת. אוזיל חייב להיות משותף במהלכים שליד השער. הוא לא צריך לבוא אחורה כל הזמן כדי לקבל את הכדור, ולנסות להשפיע במקומות הנכונים.

למזלו, אוזיל פגש את פורטוגל, שסבלה מחוסר שקט מוזר מאוד בהנעת הכדור שלה. לא מובן איך נבחרת עם כל כך הרבה שחקנים טכניים, לא מתעקשת להניע את הכדור כמעט וכל הזמן ממהרת איתו קדימה. זו הסיבה המרכזית שלא ראינו כמעט את רונאלדו במשחק. בריאל מדריד אתה רואה שיטת משחק שבה הקבוצה עובדת בשביל רונאלדו ובונה לו את הבידודים באגפים. בפורטוגל, שיטת הבעט ורוץ מביאה את הכדור לרונאלדו לעתים רחוקות, ואז, כשזה קורה, הוא כבר לא חד ולא ממוקד. ברבע השעה האחרונה ראינו פורטוגל מעט אחרת. אולי לחץ הזמן הכריח אותם להשתנות. במשחק הבא הם כבר יהיו חייבים להשתנות, אם הם לא רוצים להפסיד את רונאלדו גם מול דנמרק.

גם אחרי ההפסד לדנמרק, לא הייתי ממהר להספיד את נבחרת הולנד. גם ביום לא טוב שלה, היא הגיעה להרבה הזדמנויות, אבל למזלה הרע היא פגשה נבחרת שהיא יציר כפיו של בלם אדיר לשעבר, מורטן אולסן. מי שנחשב לשחקן ההגנה הכי טוב שהיה לדנמרק, יצר נבחרת בדמותו, שהצליחה להפיל במלכודת את הולנד עמוסת הכישרון.

הבעיה המרכזית של הולנד היא ההסתמכות על היכולת ההתקפית. גם שחקנים מוכשרים חייבים תמיכה של שחקנים שבאים מאחור, ובהולנד זה חסר. המגינים, למשל, לא פורצים מספיק קדימה ולא יוצרים אלמנט הפתעה מול היריבה. גם ווסלי סניידר, למרות מספר מסירות מזהירות שלו, לא הגיח יותר מדי מאוחר ונכנס לרחבה, וכך ואן פרסי נשאר בודד. ואן פרסי גם ככה אוהב לצאת מהרחבה, אבל אף אחד לא נכנס לשם במקומו. לא המגינים ולא הקשרים האחוריים. אם הולנד לא תנסה לשפר את המימד הזה במשחקים הבאים, לחלוצים שלה ימשיך להיות קשה. מול גרמניה זו תהיה הזדמנות אחרונה לנסות לשפר את הבעיה.

יוהאן קרויף תמיד חשב ששוער צריך להשתתף בהנעת הכדור. כמאמן ברצלונה, הוא ניסה אפילו פעם אחת שחקן שדה בתור שוער. יורשו ותלמידו הטוב ביותר, פפ גווארדיולה, לקח את הרעיון הזה ויישם אותו בצורה האידיאלית בברצלונה שלו – הקבוצה אולי הכי משפיעה בעידן המודרני של הכדורגל העולמי. היינו עדים לכך כבר אחרי מחצית המחזור הראשון ביורו 2012, כשאפילו השוער של נבחרת דנמרק משתתף בהנעת הכדור. ולא רק הוא. כאשר שוער מסוגל לעשות זאת, קשה מאוד ללחוץ את היריב. היתרונות לכך הוא רבים מאוד: רוחב המגרש משתנה, אתה מרוויח עוד שחקן שדה פנוי במגרש – על כך יש לומר תודה למאמן ברצלונה היוצא, ששיווק את הגישה הזו של קרויף בצורה המוצלחת מכולם.