זינדין זידאן היה זה שהוליך את דור הזהב השני של נבחרת צרפת לזכייה במונדיאל 1998, אבל הקשר הנפלא נחשב לכוכב של אותו מונדיאל בעיקר בזכות הצמד שלו מול ברזיל בגמר ולא בזכות יכולתו הבינונית עד למשחק המכריע. נבחרת צרפת של אותן שנים התבססה על מערך קבוע של ארבעה שחקני הגנה, ארבעה שחקני קישור ושני חלוצים, כשעל הסדר מופקדים תמיד צמד הקשרים המרכזיים.
התרומה של עמנואל פטי ודידייה דשאן אמנם מעט נשכחה תחת ההברקות של זידאן, אבל עבור רוג'ר לאמר התפקיד שלהם היה מכריע. ביורו 2000 כבר היה דשאן בן 32 ואחרי שנותיו היפות ביובנטוס. פטריק ויירה כבר הוכן כמחליפו ובאותה תקופה אף לא נפל ממנו בכל הקשור ליכולת, אבל לאמר לא ויתר על המנהיגות ועל הניסיון של הקשר הדפנסיבי שלו.
במהלך הטורניר רשם האיש שהיה מופקד על העבודה השחורה, את הופעתו ה-100 במדי הטריקולור. הוא הוחלף רק פעם אחת בכל הטורניר, בדקה ה-90 של המשחק מול הולנד והנהיג את חבריו עד לזכייה בתואר. תיירי הנרי הבריק באותו טורניר, זידאן המשיך להציג יכולת מופלאה, ויירה פרח כשעלה מהספסל ו-וילטורד וטרזגה כבשו שערים מכריעים. אבל דשאן היה האיש מאחורי הקלעים, שבדיוק כמו שנתיים לפני כן, הניע את הגלגלים של המכונה בשקט ובמחויבות. אחרי שהניף את הגביע כקפטן הנבחרת, שהייתה לראשונה שזוכה במונדיאל וביורו בתוך שנתיים מאז עשתה זאת גרמניה בשנות ה-70, פרש עם 103 הופעות בינלאומיות.
2000 דידייה דשאן
20.5.2008 / 2:21