במקרה הגרוע, טראפ יחזור להגנה

משחק הפתיחה מתקרב (12/06, פורטוגל-יוון, 19:00 בערוץ 1) והכותבים של ספורטאנטר ו-וואלה! ספורט משחיזים עטים ובוחרים את הפייבוריטיות שלהם.

זו יכולה להיות צ'כיה, גרמניה, הולנד או ספרד. זו עשויה להיות אנגליה או פורטוגל המארחת, או אולי אלופת אירופה המכהנת מצרפת.

גלעד מאירי חושב שזו תהיה איטליה. למה? כי הוא משוגע. כתבה שלישית בסדרה.

לפני 4 שנים, כאשר איטליה הגיעה ליורו ברעש לא גדול ויצאה ממנו כשהיא כמעט נוגעת בשמיים, היה נדמה שהנבחרת האיטלקית חוזרת להיות נבחרת מובילה בתחומה באירופה ובעולם. ההגנה היתה מושלמת, ההתקפה כללה תותחים דוגמת טוטי, ויירי ודל פיירו. לא היה כל סימן להופעה העלובה עד כאב של איטליה במונדיאל ביפן וקוריאה. אלא שכך היה.

אל יורו 2004 מגיעה נבחרת איטליה מהוססת יותר, מרוכזת יותר, כאשר המאמן שלה, מאדריכלי הכשלון במונדיאל, מנוסה יותר בהכנה לטורניר גדול. אין מנוס מלתהות האם נבחרת איטליה מודל 2004 מסוגלת להעמיד את עצמה במקום שבו היא ללא ספק אמורה להיות?

תלוי בבופון, השוער היובנטיני המהולל, שכמו קבוצתו, עבר עונה בינונית מאד יחסית לסטנדרטים שלו, אם כי עדיין הוא נחשב בעיני רבים לשוער הבכיר בעולם. סביר להניח שבטורניר נקבל את הבופון של ימי פארמה החביבים ושל עונות האליפות ביובנטוס, את בופון הפנתר, כזה שגם כדור של אקדח היה איטי יחסית לזינוק ולאינסטינקטים המדהימים שלו, לבטחון הנהדר שלו ביציאות לכדורי גובה, לקור הרוח הנהדר במצבים של חלוץ מול שוער. למה? משום שבופון של 2004, המהוסס, הנוטה לטעויות, ניסה בדרכים הכי לא חכמות לחפות על הטעויות החוזרות ונשנות של ההגנה המזדקנת להחריד שלו. ביורו הגנת הנבחרת היציבה תספק לו מקלט אמיתי להראות לכולם מה הוא שווה.

ההגנה של בופון תלויה רבות בקפטן פאביו קנבארו, הבלם של אינטר. אם נזכה לראות את הקנבארו של יורו 2000, הנהדר, המעולה, השומר האישי בטוב ביותר בעולם בהפרש, הקנבארו של התאקלים המדוייקים על האינץ', הקנבארו של פארמה, שביחד עם נסטה הם מהווים את קו ההגנה הטוב בעולם (שלא לומר נאה), לאיטליה יש סיכויים מצויינים ללכת עד הסוף. אבל אסור לשכוח שמאז עבר לסן-סירו, זה לא בדיוק אותו קנבארו. הבלם היפיוף הפך מפוחד, לא מתואם ולו עם שחקן אחד בהגנה שלו, מאחר ולא יודע את מי לכסות ומתי. טראפטוני כבר יידע לסדר לו את הראש.

הרבה תלוי גם בשילוב המוצלח בקישור בין אנדראה פירלו וג'נארו גאטוסו, שעובד כמו שעון תחת אנצ'לוטי במילאן. השאלה כאן היא לא ממש על היכולת המקצועית של שני השחקנים האלו. שניהם מאד יציבים. אבל בכל זאת, מדובר על מערך שונה. האם נראה את אותה אידיליה? האם נראה אותם משלימים את הקבוצה באותו אפקטיביות כמו שהם עושים במדי הרוסונרי? גם על כך טראפ בוודאי יחפה בזכות נסיונו. במקרה הגרוע יותר יש לו את השילוב פרוטה את זאנטי. פרוטה, בנוסף ליכולות ההגנתיות שלו, הוא שחקן טכני וחכם, שיודע יפה כיצד דוחפים קדימה.

שאלות נוספות צצות סביב תיפקודו של סטפנו פיורה המרנין, שאמור להתרגל לתפקיד שלו בנבחרת ולהבדל הגדול שיש עם התפקיד שלו בלאציו. בכל מקרה, פיורה יצטרך לתת את אותן הצגות של כדורגל חכם, טכני ומקורי שהוא נותן בדר"כ ולהסתדר עם טוטי ודל פיירו בקישור הקדמי. אסור לו לאבד את עצמו במערך היחסית לא מוכר הזה. במשחקי ההכנה טראפ הצליח להוציא מהשילוב הזה הרבה מאוד וסביר להניח שניתן יהיה לסמוך עליו ברגעים המכריעים.

ועכשיו נשארו לנו שני האסים של הכדורגל האיטלקי, כאמור, דל פיירו וטוטי. אולי הכי הרבה תקוות תלויות על השניים הללו שיצטרכו לשים בצד את משחקי האגו ואת תחרות להחליט מיהו הכוכב הגדול של הקבוצה. בינתיים, הם עובדים ביחד עם חיוך ששווה מיליון דולר ואלי גם גביע אירופי. אחרי הכל לשניהם אין עדיין תואר גדול עם הנבחרת, כזה שיהפוך את שניהם לאמותיים במדינתם ובכלל.

בלי קשר לטוטי, הרבה תלוי בכושר אליו יגיע הנסיך אלסנדרו ליורו הזה. איזה דל פיירו מגיע ליורו הזה? האם הדל פיירו החם? זה שבמשך יותר מחצי עשור נחשב לדבר המהנה ביותר שיצא מצידה הדרומי של יבשת אירופה? אותו דל פיירו שבחצי הטעיית גוף מסוגל להשכיב שני מגינים על הדשא ולהביא בננה לחיבור? אותו דל פיירו שכל בעיטה חופשית מסוכנת אצלו כמעט כמו פנדל? אותו דל פיירו שהפך את יובה לאחד המועדונים ההישגיים ביותר בעולם? האם באמת נראה את תנועות המכחול של האמן פינטוריצ'יו?

או שמא נראה את דל פיירו של יורו 2000? כבד, חסר בטחון, נע בין פציעה לפציעה, כועס על כולם, נראה מדוכא בסוף כל משחק, מחמיץ מול שוער, לא רץ מספיק, לא משקיע כי לא ממש אכפת לו?

תלוי בכריסטיאן ויירי. את העונה האחרונה העביר הטנק בויכוח נצחי עם זאקרוני על דברים ברומו של עולם.

"אני יכול לשחק עם אדריאנו באותו הרכב!"
"לא, אתה לא."
"כן, אני כן."
"שתוק ושב על הספסל!"

ויירי הראה שאין שום בעיה לרדת לבוץ עם המנג'ר שלו על הדברים הקטנים ביותר. אין לו שום בעיה לשבת ביציע אם המאמן שלו לא רואה איתו עין בעין. אין לו שום בעיה להחרים אימון. אין לו שום בעיה לתת הצהרות סותרות לעיתונות על עתידו. היום הוא אומר שטוטי וקסאנו רוצים אותו ברומא, מחר הוא אומר שעתידו באינטר, היום הוא אומר שהוא וזאק לא מסתדרים, מחר הוא אומר שהמצב מצוין והוא מאד רוצה לעזור לאינטר לזכות בתארים. היום הוא אומר שהאוהדים של אינטר כפויי טובה, מחר הוא אומר שלאוהדים מגיע יותר.

אם כבר הזכרנו את קסאנו, מה הולך להיות עם הג'וקר החדש בהתקפה? האם העובדה שהשילוב שלו עם טוטי נהדר יכול להשפיע על טראפ בבחירת ההרכב? האם לטוטי תהיה מילה בנושא, ואם כן, האם הוא ילחץ על טראפ, שמאד מכבד את דעתו, לשים אותו בהרכב במקום דל פיירו?

אבל אני סוטה מהנושא... דיברנו על ויירי. למה לא להיות אופטימיים? האם ויירי הלוהט יגיע ליורו? אולי הוא יגיע כדי לתת גולים? אולי הוא יגיע כדי להראות לעולם שהוא עדיין בקלות מסוגל להיות החלוץ האימתני ביותר בעולם כשהוא רוצה? אולי.

תלוי בתרומה שהספסל הולך לתת. מה יהיה עם קוראדי של לאציו? האם השיטה של איטליה מתאימה לו? האם הוא באמת חלוץ ברמה לנבחרת הזאת, או האם העובדה שאין לו נסיון בטורנירים כאלו תפגע בו? מה יהיה עם האניגמה מיובה, מרקו די ואיו?

די ואיו שיכלל את המושג "לא יציב". תלוי באיזה מצב רוח תופסים אותו. לפעמים וולה מ-25 לחיבור נראה אצלו כמו הדבר קל בעולם, ולפעמים גול מול שער ריק נראה אצלו כמו משהו שדורש דוקטורט. לפעמים זה נראה שכל מה שצריך לעשות זה לתת לו מצב והוא יעשה את השאר, ולפעמים הוא עובר משחקים שלמים מבלי בכלל להתקרב לכדור.

הרוב, כמובן, תלוי בטראפ. האם המעבר המאד מוצלח שלו ל-4-2-3-1 ימשיך להנחות אותו עד הסוף, או האם הוא יברח בחזרה למערך הגנתי בשניה הראשונה שלא הכל יילך כמו שהוא מפנטז? האם הוא אי פעם יצליח להוציא את הלשון שלו מתוך התחת של טוטי ויפסיק להרעיף עליו מחמאות מכל עבר ולהתעקש שלידו מראדונה נראה כמו אורן ניסים? אם לא, איך זה ישפיע על טוטי? האם השתן יעלה לו לראש וישפיע על המירקם החברתי בנבחרת?

האם טראפ ימשיך להתעלל בדל פיירו ולהעביר אותו סדרות חינוך כדי להבהיר לו מי הבוס פה? או האם הוא יעשה את מה שצריך לעשות ולהבהיר לו שהוא סומך עליו בעינים עצומות וייתן לו את המקום והסבלנות להראות מה הוא שווה? בינתיים, הוא הלך על האופציה השניה ואיטליה נראית כנבחרת שהצליחה אולי יותר מכל אחת אחרת, להתגבר על השאלות המפחידות שעשויות להשפיע לה על הטורניר. הרבה בזכות הדרור קשטן של הכדורגל האיטלקי ג'ובאני טראפטוני, שהצליח בחודשיים האחרונים לסגור כמעט את כל הפינות. כמעט.

האיטלקים תמיד אופטימיים כשזה מגיע לטורנירים גדולים. למרות שזה לא קל, עם כל כך הרבה שאלות שעדיין לא זוכות למענה, הפעם עושה רושם שטראפ דווקא יכול למצות את הפוטנציאל הגדול של האזורי רגע לפני שליפי מחליפו.

בטורניר הבינלאומי האחרון שלו, כשיש לו את נסטה וקנבארו בהגנה, את גאטוסו ופירלו בקישור ואת טוטי הכמעט כל יכול, אין שום סיבה שהוא לא יזכה להתקדם שלב אחד יותר מאשר היא עשתה ביורו האחרון. הדבר היחיד שיכול אולי להדיח את הכחולים יאמר לך כל איטלקי מצוי, הוא האיש בעל החליפה השחורה והמשרוקית. נחיה ונראה.