בשורת הכדורגל של פורטוגל: אוסקר גרסיה מנתח את גמר היורו

לאלופת אירופה החדשה אין יותר מדי כישרונות, אבל דווקא כך היא הוכיחה לעולם שאפשר לעשות דברים גדולים אם עובדים נכון וחכם - מסר שכל אחד יכול ליישם. אוסקר גרסיה, פרשן וואלה! ספורט ביורו, מנתח את הגמר ומגיע למסקנה בעקבות הטורניר: הענף חייב רענון

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
עריכת וידאו: נטלי זברו

זו לא סתם הפתעה. זו הפתעת ענק. כנגד כל הציפיות, פורטוגל הוכתרה לראשונה בתולדותיה כאלופת אירופה והיא עוד עשתה זאת בדרך הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת.

1) היא גברה על מארחת הטורניר, בסיומו של משחק מתיש ומייסר מבחינתה, בו נזקקה לעוד הארכה, שלישית בטורניר.

2) היא ניצחה במשחק בו, וזה לא סוד, היא הייתה פחות טובה בבירור מצרפת.

3) היא הסתדרה במשך כמעט 100 דקות בלי השחקן הכי חשוב שלה, הכוכב הכי גדול בנבחרת.

אלופת אירופה החדשה היא נבחרת בלי יותר מדי כישרונות, אבל כזו שהוכיחה לנו שאפשר לעשות דברים גדולים אם עובדים נכון וחכם. פורטוגל סופסוף שמה את היד על התואר אחריו היא רודפת מאז שיוון עשתה לה בדיוק את אותו דבר ביורו הביתי שלה, ב-2004.

עוד בנושא:

הלילה של רונאלדו: "זה הרגע הגדול בקריירה"
הניצחון המושלם של כריסטיאנו רונאלדו: שליחנו מסכם את הגמר
חוויה פסיכדלית: יורו שכולו הזיה הוכרע על ידי הכובש הכי ביזארי

התואר הזה היה בידיים של צרפת, אבל היא נתנה לו לברוח ממנה. היא הרגישה שהיא כבר עשתה את העבודה, בעצם הניצחון על גרמניה בחצי הגמר, ושכחה להופיע ברגע האמת.

מעטים ציפו שכך יתנהל הגמר. זה היה משחק די רע. הפחד מהפסד חלחל היטב לכל השחקנים וקיבלנו מעט מאוד מצבים לכיבוש משני הצדדים. פרננדו סנטוס, מאמן הגנתי, לא מתחבא ומצטדק באשר לשיטה שלו. הוא מאמין בה. הוא קיבל לגמר בחזרה את פפה, שהחלים מפציעה והיה קריטי לצד פונטה במרכז ההגנה. הוא הקריב את דנילו במרכז הקישור ועיבה את החלק האחורי, בעוד שצרפת שמרה על ההרכב והמערך שכל כך הצליח מול הגרמנים.

המארחת הייתה הפייבוריטית של כולם לניצחון והיא ניסתה להכריע את הגמר כמה שיותר מהר. עם תמיכת הקהל הביתי שלה, היא פתחה את המשחק טוב יותר וגריזמן כמעט כבש בהזדמנות הראשונה שלו, אבל נעצר אצל פטריסיו. איזו הצלה אדירה זו הייתה!

לפורטוגל לא הייתה שום בעיה לשבת מאחור ולחכות לרגע הנכון. הקצב הגבוה שצרפת ניסתה להכתיב נעלם לחלוטין דווקא בגלל שרונאלדו יצא בגלל פציעה. הקפטן הפורטוגלי ניסה להישאר על המגרש בכוח, אבל הגוף שלו לא אפשר לו. צרפת היא נבחרת שחיה מהעוצמות הפיזיות של שחקני הקישור הקשוחים שלה, אבל אתמול, הניסיונות שלה לתקוף מהמרכז התנגשו פעם אחר פעם בקיר הפורטוגלי ובלית ברירה, היא ניסתה לייצר התקפות מסוכנות מהאגפים, מה שלא הצליח.

וכך, בין הפציעה של רונאלדו לקווים ההגנתיים של הפורטוגלים, המשחק הפך לחסר קצב לחלוטין, משעמם ומאוד חד-גוני. מהרגע שרונאלדו יצא, פורטוגל הפכה למסודרת יותר, אבל איבדה כל יכולת להתקרב לשער של לוריס. צרפת שלטה, אבל לא הייתה תכליתית.

המחצית השנייה החלה בדיוק כמו הראשונה, עם לחץ צרפתי גבוה. אלא שהפורטוגלים הצליחו לצאת קדימה באופן די טוב, בניגוד ל-45 הדקות הראשונות. פעם אחר פעם הצרפתים נתקלו בהגנה הפורטוגלית המסודרת היטב ודשאן שלח לכר הדשא את קומאן, בניסיון לפתוח מעט את המגרש. זה כמעט עבד בצורה מושלמת ומיד לאחר כניסתו, קומאן ביצע דאבל פס מצוין והשאיר את גריזמן במצב נהדר, אבל פטריסיו, בערב אדיר, שוב היה שם. לטעמי, דשאן השתמש לא נכון בפוגבה, שהיה רחוק מדי מהרחבה של פורטוגל ונשאר תקוע במרכז יותר מדי.

פורטוגל ניסתה לשבור את הלחץ בזכות גיחות ארוכות קדימה של גריירו או ז'ואאו מריו ואחרי ששני המאמנים ביצעו עוד כמה חילופים, פורטוגל החלה להראות טוב יותר ולוריס נדרש לכמה הצלות, כולל מהמספרת של קווארסמה. סנטוס שלח למגרש את אדר, בתקווה שיספק לו קצת גובה ברחבה הצרפתית וגם יקבל כדורים בחלק הקדמי ויאפשר לנבחרת, שנלחצה לאחור, לנשום מעט.

העייפות והלחץ הובילו בסופו של דבר לכך שכמה שטחים החלו להיפתח במגרש בדקות האחרונות. פטריסיו המשיך להיות הגיבור הגדול עם עוד כמה עצירות קריטיות ונעזר גם בקצת מזל עם הקורה של ז'יניאק בתוספת הזמן, בסיומו של מהלך מבריק, בו השאיר את פפה על הרצפה.

בהארכה, צרפת ניסתה להעז קצת יותר, אבל המצבים הטובים יותר היו דווקא של פורטוגל, בעיקר הכדור החופשי שגריירו הדביק למשקוף. דקה לאחר מכן, אדר ניצל את הפאסיביות של אומטיטי ועם בעיטה עוצמתית מרחוק, סיפק רגע אגדי לכדורגל הפורטוגלי. הבעיטה שהעיפה את פורטוגל לעננים.

את הגמר הזה אני יכול לסכם בשתי מילים: "דז'ה וו". הגמר הזה הזכיר לי כל כך הרבה משחקים אחרים ביורו, עם כל כך מעט כדורגל ותעוזה ומנגד, יותר מדי אמצעי זהירות ופחד מצד שתי היריבות. אחרי שראיתי את הטורניר, אני חושב שהענף חייב לעבור ריענון. אפשר לציין שני יוצאים מן הכלל: גרמניה של יואכים לב, ששיחקה כדורגל התקפי ושלטה בכדור ללא הרף ומנגד צרפת, שמשחקת בסגנון שונה לחלוטין, עם המון עוצמה, אבל גם עם תכנית משחק התקפית מסודרת שברוב המשחקים אכן יצאה לפועל היטב. שאר הנבחרות, מבחינה התקפית, בנו בעיקר על הברקות של אינדיבידואלים גדולים כמו אינייסטה, גריזמן או הזאר... וזהו בערך. הגנתית לעומת זאת, הרשימה הזו בלתי נגמרת. יותר מדי נבחרות הסתגרו מאחור והתבססו על כדורים ארוכים וריצה בלתי פוסקת. אני בטוח שמושקעת המון עבודה בכל נבחרת כזו, שמציגה שחקנים מקצוענים נהדרים, אבל הרשו לי לא לאהוב את הסגנון.