12 שנים של עצבות: בחזרה להפסד הכואב של רונאלדו ופורטוגל ב-2004

ההשוואות לרוני, ההתחלה הקשה, הפאלש המדהים לרוי קוסטה והבכי חסר המעצורים. האם פורטוגל וכוכבה הגדול יצליחו לתקן את העוול אחרי שהפכו למארחים היחידים שהפסידו בגמר היורו?

בווידאו: תוכנית היורו

כאשר הנבחרת המארחת עולה לגמרים, היא כמעט תמיד מנצחת. זה חוק שנשמר לאורך ההיסטוריה בכדורגל העולמי, וקל לראות את זה במונדיאלים. אורוגוואי ב-1930, איטליה ב-1934, אנגליה ב-1966, מערב גרמניה ב-1974, ארגנטינה ב-1978, צרפת ב-1998. רק שבדיה הפסידה לברזיל ב-1958, אבל זה באמת לא היה כוחות. אפשר להזכיר גם את ההתרסקות ההיסטורית של ברזיל מול אורוגוואי ב-1950, אולם מבחינה טכנית זה לא היה משחק גמר. זה היה הטורניר היחיד ללא גמר קלאסי, לברזילאים הספיק תיקו, ובאופן מעט ביזארי זה דווקא פעל לרעתם.

גם באליפויות אירופה החוק נשמר. ספרד ב-1964, איטליה ב-1968 וצרפת ב-1984 הניפו את הגביע. המארחות החזקות הודחו בדרך כלל בחצי הגמר (צרפת ב-1960, יוגוסלביה ב-1976, מערב גרמניה ב-1988, שבדיה ב-1992, אנגליה ב-1996, הולנד ב-2000). אם אתה מארח וצולח את חצי הגמר, התואר כמעט בוודאות שלך. רק פעם אחת החוק הזה לא נשמר, ועוד בגמר הכי לא שקול בהיסטוריה על הנייר. פורטוגל אירחה את יוון ב-2004 והפסידה 1:0.

כריסטיאנו רונאלדו היה שם, בסך הכול נער בן 19, ואחרי שריקת הסיום הוא פרץ בבכי חסר מעצורים. 12 שנה מאוחר יותר, יש לו הזדמנות נדירה לסגור את המעגל ולשבור שוב את החוק, הפעם לטובתו. צרפת היא המארחת הגאה, וההיסטוריה לצידה בכל ההיבטים האפשריים. פורטוגל, באופן אירוני במיוחד, מגיעה על תקן יוון. היא סופגת ביקורת על סגנון משעמם, והיה לה המון מזל בדרך למעמד המכובד. היא סיימה במקום השלישי בבית שש עם שלוש תוצאות תיקו. הניצחון הראשון שלה ב-90 דקות הושג רק בחצי הגמר. היא כאן בעיקר זכות הלחימה והאמונה, בערך כמו יוון מודל 2004, ועוד עם מאמן יווני בנשמה.

עוד בנושא

רונאלדו: "צרפת פייבוריטית, אבל פורטוגל תזכה". מטוידי: "כל המדינה נרגשת"
זוהר בחושך: רונאלדו ופורטוגל נגד העולם ונגד הסטיגמות

שחקן נבחרת פורטוגל כריסטיאנו רונאלדו (AP)
יצליח לתקן? רונאלדו ממרר בבכי, סקולארי מנסה לנחמו (צילום: AP)

"וויין רוני הפורטוגלי"

רונאלדו לא היה הכוכב הצעיר המדובר של יורו 2004. את המשבצת הזו תפס, בפער עצום מכל המתחרים, וויין רוני. החלוץ האנגלי, צעיר מהפורטוגלי בכתשעה חודשים, פרץ לתודעה כבר בגיל 16, כיכב בפרמיירליג במדי אברטון במשך שנתיים והיה התקווה הגדולה של שלושת האריות. המאמן סוון גוראן אריקסון העז להשוות אותו לפלה, וההמולה הייתה גדולה כאשר רוני הבקיע ארבעה שערים בשלב הבתים.

ורונאלדו? הוא הגיע לטורניר אחרי עונת בכורה מעורבת במנצ'סטר יונייטד, על תקן נער מבטיח שעשוי להשתלב ברוטציה. לרשותו של המאמן לואיס פליפה סקולארי עמד סגל מנוסה של כוכבים, ובראשם לואיס פיגו ורוי קוסטה. פיגו, עם מספר שבע על הגב וסרט הקפטן על הזרוע, כיכב בשני האגפים והחליף צדדים עם סימאו, הקיצוני השני שהועדף על ידי הבוס הברזילאי. בשני המשחקים הראשונים שולב כריסטיאנו, עם פלסטרים שכיסו את עגילי היהלומים באוזניו, רק כמחליף. הוא אמנם הבקיע בזמן פציעות בהפסד ליוון במשחק הפתיחה, אך במהלך הניצחון הקשה על רוסיה הוא נכנס במקום פיגו רק בדקה ה-78. רונאלדו עדיין הספיק לארגן בישול אמנותי לרוי קוסטה, במסירה אדירה עם החלק החיצון של כף הרגל, וזה כבר שיכנע את סקולארי. במשחק האחרון בשלב הבתים, מול ספרד, עלה כריסטיאנו בהרכב על חשבון סימאו, בעוד דקו החליף את רוי קוסטה.

כריסטיאנו היה מצוין, וחבריו לנבחרת העריכו את כשרונו ואת נכונותו להתיש את היריבים עם הכדרורים הייחודיים שלו. הם כינו אותו "פותחן קופסאות שימורים", והאמינו שהוא מסוגל למצוא פרצה בכל מצב ובכל תנאי. ואולם, תשומת הלב התקשורתית שהוא קיבל הייתה זניחה למדי, אפילו בעיתונות במולדתו. הנה לכם פרט מטורף: לקראת המפגש בין פורטוגל לאנגליה ברבע הגמר, פרסמו שני העיתונים המובילים בפורטוגל, א-בולה וקוריאו דה מניה, 17 תמונות של רוני ואפס של רונאלדו. האובססיה סביב המטאור של אברטון שברה שיאים, כריסטיאנו נותר בצל. אולי כדי להגדיל מעט את החשיפה כלפי עמיתו הצעיר, הגדיר הבלם ז'ורז'ה אנדראדה את רונאדלו כ"וויין רוני שלנו". היו ימים.

ווין רוני שחקן נבחרת אנגליה לפני פליפה מלו שחקן נבחרת ברזיל (AP , Hanson K. Joseph)
כולם שאלו עליו. רוני (צילום: AP)

הנגיחה מול הולנד בחצי הגמר

לקראת ההתמודדות מול האנגלים גם הגיע רונאלדו לראשונה בחייו למסיבת העיתונאים של הנבחרת, שם נשאל בעיקר על רוני. העיתונאים הבריטים רצו לדעת אם הוא זוכר את התיקול הפראי שספג רונאלדו מרוני במהלך משחק ליגה. "איך אפשר לשכוח?" הוא השיב, אבל לא רצה להיגרר ליריבויות אישיות, אלא ניסה לבדל את עצמו איכשהו. "אי אפשר להשוות בינינו. הסגנון שלנו שונה לחלוטין", הוא אמר, ובכך דווקא איכזב את הנוכחים.

צחוק הגורל – פחות מחצי שעה משריקת הפתיחה, כאשר אנגליה מחזיקה ביתרון 0:1, שבר רוני עצם בכף רגלו וסיים את הטורניר. רונאלדו דווקא פרח. גארי נוויל, החבר ממנצ'סטר, ידע היטב מה מצפה לו ואמר לקראת המפגש: "אני ואשלי קול נצטרך להיות בשיא על מנת שיהיה לנו סיכוי מולו". ככל שחלפו הדקות, הפך רונאלדו דומיננטי יותר ויותר, ועובדה היא שסקולארי בחר להחליף את פיגו כדי לשלוח חלוץ נוסף למערכה. החלוץ הזה, הלדר פוסטיגה, כבש את השיוויון הדררמטי, ההארכה המרתקת הניבה שער מרהיב נוסף לכל צד, ובדו קרב הפנדלים אנגליה כמובן הפסידה. רונאלדו דייק בבעיטה שלו מול דייויד ג'יימס. המוניטין שלו התחזק מאוד.

הוא הגיע לגבהים חדשים אחרי המופע הנפלא נגד הולנד בחצי הגמר. משחק הראש המשובח של שחקן האגף, שנראה אז שברירי למדי, עדיין לא היה ידוע, והכתומים השאירו את רונאלדו ללא השגחה בכדור הקרן של דקו. זו הייתה טעות. הנגיחה החופשית הכניעה את אדווין ואן דר סאר, ורונאלדו חגג עם הורדת החולצה. הוא לא היה מרוצה כאשר סקולארי בחר להחליפו ולחזק את ההגנה ביתרון 1:2, אבל קרן מאושר אחרי שריקת הסיום. כעבור יממה הדיחה יוון את צ'כיה האדירה של פאבל נדבד, והדרך להנפת הגביע נראתה סלולה ובטוחה. הרי איך אפשר להפסיד ליוונים פעמיים?

כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל (GettyImages)
חוויה טראומתית. רונאלדו (צילום: GettyImages)

"עוד יהיו לי הזדמנויות"

הגמר ב-4 ביולי באצטדיון האור בליסבון היה אמור להפוך להיסטורי - נער צעיר שמביא תואר בינלאומי ראשון אי פעם לנבחרתו. בפועל, הוא הפך להיסטורי מסיבות אחרות, בעוד רונאלדו החמיץ שתי הזדמנויות גדולות אחרי שהיריבה עלתה ליתרון. תחילה הוא קיבל כדור עומק גאוני מרוי קוסטה, אבל לא עצר אותו כמו שצריך, אפשר לשוער אנטוניוס ניקופולידיס לסגור את הזווית ובעט החוצה. כעבור מספר דקות, הטיס CR7 לשמיים כדור מעמדה נוחה. זה היה הצ'אנס האחרון, והדמעות זלגו. תמונה של רונאלדו המתייפח הפכה לסמל הפיאסקו הפורטוגלי.

הייתה זו חוויה טראומטית של חלום שהתרסק לרסיסים, אך מצד שני היא גם חיזקה את הכוכב העולה והוסיפה לו מוטיבציה. "יש לנו נבחרת נהדרת, עשינו טורניר מצוין, ולא מגיע לנו להפסיד כך. רציתי להיות אלוף אירופה בגיל 19, זו הייתה המטרה. תמיד הייתי שאפתן. אבל זה מה יש, ועכשיו צריך להשאיר את האכזבה מאחור ולהסתכל קדימה. יהיו לי הזדמנויות נוספות לזכות", הוא אמר אז, והמשיך להשקיע ללא סוף באימונים ובחדר הכושר.

אופיו של רונאלדו עבר שינויים מהותיים ככל שמעמדו השתדרג לכוכב על, והוא כבר ממש לא נער תמים, אך המחוייבות לייצג את המדינה לא פחתה לרגע, על אף שבכל הטורנירים הוא ידע בעיקר אכזבות. ממונדיאל 2006 זוכרים לו בעיקר את הקריצה לעבר הספסל אחרי ששכנע את השופט להרחיק את רוני ברבע הגמר מול אנגליה, וצרפת ניצחה את פורטוגל במשחק משמים בחצי הגמר. ביורו 2012 הוא ספג ביקורת לא מוצדקת על ההחלטה לבעוט את הפנדל החמישי בדו קרב מול ספרד בחצי הגמר, והתור בכלל לא הגיע אליו.

כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל (GettyImages)
הפעם הוא יחגוג גם בגמר? רונאלדו ב-2004 (צילום: GettyImages)

נגיעות של ווינר ברגע האמת

המונדיאל בברזיל היה הגרוע מכולם, ופורטוגל הודחה בשלב הבתים, אבל רונאלדו המשיך להאמין. הוא זכה בכל תואר אפשרי עם קבוצותיו, והצלחה עם הנבחרת הפכה לחשובה במיוחד מבחינתו. זה חסר לו מאוד ברזומה, בערך כמו לליאו מסי. בגמר בצרפת יש לו הזדמנות להשיג את המטרה, ולהתעלות על הפרעוש שהפסיד לפני שבועיים בגמר קופה אמריקה בפעם השנייה ברציפות ופרש (בינתיים) מנבחרת ארגנטינה. במאבק האישי הייצרי שמתנהל בין השניים, יהיה זה הישג בקנה מידה עצום, והדרך הרבה פחות חשובה הפעם.

יהיה מגוחך לטעון שרונאלדו מצטיין ביורו 2016. הוא הגיע לטורניר בכשירות לקויה אחרי עונה מתישה, בזבז אינספור הזדמנויות בשני המשחקים הראשונים, החמיץ פנדל מול אוסטריה, ובקושי הורגש על הדשא ברוב הדקות בשלבי הנוקאאוט. השיטה החדשה של המאמן פרננדו סנטוס לא ממש מתאימה לו, התסכול פורץ לא פעם החוצה בתנועות ידיים והבעות פנים, כלפי חבריו, כלפי השופטים, וגם כלפי היריבים. לא פשוט לשכוח, למשל, את האמירה המזלזלת בגנות נבחרת איסלנד. רונאלדו לא רק רחוק מאוד מלהיות השחקן המצטיין של הטורניר, הוא אפילו לא השחקן המצטיין בנבחרתו. תרומתו פחותה, למשל, בהשוואה ליורו 2004.

אלא שזה לא משנה. לאיש שהפסיד ליוון לא אכפת לנצח כמו יוון, ורונאלדו ידע להיות במקום הנכון ברגעים הנכונים. צמד שלו סחט נקודה מהונגריה ואפשר לפורטוגל לצלוח בקושי את שלב הבתים. הדהירה שלו במתפרצת והבעיטה שנהדפה הובילו לשער הניצחון על קרואטיה בדקה ה-117 בשמינית הגמר. הוא דייק בדו קרב הפנדלים מול פולין ברבע הגמר, והפעם בעט ראשון. לבסוף, הוא היה זה שעלה לגובה בלתי נתפס כדי לנגוח את השער היקר נגד וויילס בחצי הגמר. נגיעות של ווינר. אתם יכולים להשוות אותו לאנג'לוס חריסטיאס, והוא לא ייעלב, כל עוד ישלח את אנטואן גריזמן לנגב את הדמעות ויניף את הגביע - באיחור של 12 שנה.