שלושה בלמים חוזרים לאופנה: ויילס ואיטליה מובילות את המהפכה

הבשורה הטקטית של יורו 2016 כבר ברורה. מערך 2:5:3, או אולי 2:3:5 – ההגדרה הספציפית תלויה כאן בעיקר בטעם האישי – חוזר לחיים בגדול. שתי הנבחרות הטובות ביותר בטורניר מבחינה טקטית נטו, ויילס ואיטליה, הן הבודדות שמיישמות את השיטה הזו בגרסתה הטהורה, וזוכות להצלחה מסחררת. זה לא חלחל עמוק מספיק כאשר אנטוניו קונטה ביצע את המהפכה הזו ביובנטוס, אך כעת אי אפשר להתעלם מסקוואדרה אזורי שהכניעה ללא תנאי יריבות עדיפות על הנייר– בלגיה וספרד. ואם מישהו רוצה להסביר זאת בשלישיית ההגנה המופלאה המורכבת בלאונרדו בונוצ'י, ג'ורג'ו קייליני ואנראה ברצאלי, אז אמנם יש בכך צדק, אך השלישיה של הוולשים ממש לא עונה על ההגדרה.

עוד בנושא:

יורו 2016: ויילס עלתה לחצי הגמר אחרי 1:3 גדול על בלגיה
קולמן: "וואו, איזו הופעה. אל תחששו לחלום", בייל: "הרגשה מדהימה"
חלום ליל קיץ: נבחרת ויילס ממשיכה לדהור אל עבר הפנטזיה
22:00, ערוץ 1: גרמניה מול איטליה

השיטה הזו לא חדשה, והיא פרחה בשנות ה-80' וה-90', עם דגשים טקטיים מגוונים. קרלוס בילארדו סבור שהוא המציא אותה לקראת המונדיאל ב-1986 בו זכתה ארגנטינה, וזו אכן היתה הפתעה טקטית מבחינתו, אבל הוא לא צודק לחלוטין, כי הרי גם מערב גרמניה של פרנץ בקנבאואר התמודדה מולו בגמר עם 2:3:5 דומה מאוד. שתי נבחרות אלה יישמו את המערך גם כאשר נפגשו בגמר גביע העולם באיטליה בחלוף ארבע שנים, ואפשר היה לראות עד כמה ההיבטים שלו יכולים להיות שונים, כי הגרמנים הציגו כדורגל התקפי מאוד, בעוד הדרום אמריקאים דגלו במשך כמעט כל הטורניר בבונקר מארץ הבונקרים.

הישגים רבים מאוד נרשמו בזכות 2:5:3. דנמרק של ריכארד מולר נילסן חוללה סנסציה זכתה ביורו 92' עם שלושה בלמים ומשחק אגפים פעיל. רוב קבוצות הבונדסליגה שיחקו עם שלושה בלמים, כולל ליברו. בנבחרת הדבר בא לידי ביטוי באופן המובהק ביותר כאשר הגרמנים זכו ביורו 96', ומתיאס זאמר, הבלם החופשי שדהר קדימה ללא הפסקה, הוכתר לשחקן המצטיין, ואף קיבל את כדור הזהב באותה שנה.

חלוץ המהפכה הטקטית באיטליה היה נביו סקאלה, שהביא את 2:3:5 לסרייהA עם פארמה הנוצצת בתחילת שנות ה-90', וקטף הצלחות לא מבוטלות, כולל זכיה בגביע המחזיקות ב-1993 ובגביע אופ"א ב-1995. גם באנגליה למדו את יתרונות הגישה, ובספרד היא יושמה בין היתר על ידי ויסנטה דל בוסקה. כאשר הצעיד את ריאל מדריד לזכיה בליגת האלופות בעונת 1999/00, השתמש המאמן המשופם בשלושה בלמים, והדבר אפשר למגנים חופש פעולה נרחב. רוברטו קרלוס ניצל אותו עד תום.

במילניום הנוכחי הוזנחה השיטה בהדרגה והוגדרה כמיושנת, והסיבה לכך היתה פשוטה למדי. מאמנים רבים מאוד עברו לשחק עם חלוץ מטרה אחד, בין אם מדובר ב-1:2:3:4, 4:2:3:1 הפופולרי או 3:3:4 עם קיצונים. לאור זאת, נדמה היה כי נוצר חוסר איזון כאשר שלושה בלמים שומרים על חלוץ בודד זה, וכדאי לוותר על אחד מהם ולהחליף אותו בקשר. כי הרי אם שחקני האגף של היריבה מקשים על המגנים שלך להצטרף להתקפות, נהנית הקבוצה השניה מיתרון ברור במרכז המגרש, בדרך כלל חמישה מול שלושה.

קו המחשבה הזה הוביל את 2:5:3 לסף הכחדה. במונדיאל 2010, למשל, המערך הזה לא יושם על ידי אף נבחרת. עם זאת, בגביע העולם בברזיל לפני שנתיים כבר נצפתה תמונה אחרת. צ'ילה של חורחה סמפאולי, מקסיקו של מיגל הררה, קוסטה ריקה של חורחה לואיס פינטו, וגם הולנד של לואי ואן חאל, הלכו על שלושה בלמים – וכל הנבחרות הצליחו בגדול. קרב המוחות הטקטי בין ההולנדים למקסיקנים בשמינית הגמר היה מרתק ודרמטי, ומעניין עוד יותר לציין כי הולנד וצ'ילה פירקו את ספרד לגורמים בשלב הבתים.

צ'אבי זוכר זאת היטב, והוא לא שוכח גם כי מאמן איטליה צ'זארה פראנדלי הפתיע עם 2:5:3 במפגש מול הספרדים בשלב הבתים ביורו 2012, כאשר הכחולים היו ראויים לניצחון והסתפקו בתיקו 1:1. בהמשך חזר פראנדלי ל-2:4:4, וספרד הביסה אותו בגמר 0:4. ייתכן שזה לא מקרי. לקראת הקרב המחודש מול איטליה בשמינית הגמר בטורניר הנוכחי התראיין הקשר הקטלוני ארוכות בנושא והדגיש כי לספרד יש בעיה אמיתית להתמודד עם 2:5:3.

"זה המערך הקשה ביותר להתמודדות עבורנו. כאשר היריבה משחקת עם שלושה בלמים ושני שחקני אגף, הלחץ הגבוה בעייתי כי יש לה חמש אופציות מסירה כדי להתחיל התקפה. מצד שני, שני החלוצים שלהם מעסיקים את שני הבלמים שלנו, בעוד המגנים צריכים לשמור על שחקני האגף שלהם, ולכן אין גיבוי. כל זה מצריך שינויים והופך את המשימה למורכבת. הולנד וצ'ילה עשו לנו חיים קשים מאוד בברזיל", אמר צ'אבי. ואז איטליה של קונטה פשוט רמסה של החבורה של דל בוסקה מבחינה טקטית. הכוכב האגדי בוודאי לא הופתע.

ספרד, אגב, משחקת עם חלוץ חוד בודד. במשחק שהזכרנו ב-2012 אפילו זה לא היה נכון, כי דל בוסקה בחר במערך ללא חלוצים טבעיים כלל. באליפות אירופה הנוכחית בלגיה, עם חלוץ מטרה אחד בדמותו של רומלו לוקאקו, נכנעה ללא תנאי לאיטליה, ואתמול הפסידה גם לוולשים עם שלושה הבלמים שלהם. ניתן לומר, אם כך, כי הנחת היסוד לפיה שלושה בלמים מיותרים בהתמודדות עם חלוץ אחד אינה נכונה. ההיפך הוא הנכון – ספרד ובלגיה שונאות להתמודד עם הטקטיקה הזו.

מדוע? כי 2:5:3 הרבה מאפשר גמישות מירבית בכל החוליות. כאשר שלושה בלמים מתמודדים עם חלוץ בודד, אחד מהם באמת חסר תעסוקה, אבל זה לא אומר שהוא מיותר – הוא פשוט יכול לגבות את שחקן האגף שלו. הדבר מאפשר לשחקני האגף לשמור לעתים כוחות ולא לדהור לאורך הקו ללא הפסקה. אם שחקן האגף הימני עוזר להתקפה, יזוז הבלם הימני לעמדתו, בעוד במרכז יישארו עדיין שני בלמים כדי לשמור על לוקאקו. אם שחקן האגף השמאלי חסר, יעשה זאת הבלם השמאלי.

כדאי לשים לב עד כמה שחקני האגף של הוולשים מסוכנים בטורניר הנוכחי. ניל טיילור, מגן שמאלי בהכשרתו, מעולם לא כבש בפרמיירליג, אבל בצרפת הוא הבקיע את שערו הראשון בנבחרת מול הרוסים, ואתמול סחט הצלה מטורפת מטיבו קורטואה. את השער השלישי של ויילס בישל אתמול כריס גאנטר. שניהם לא היו יכולים להיות כה הרפתקנים ללא גיבוי מאחור. גם הבלם האחורי עם שליטה טובה בכדור יכול לשחק אותה זאמר, ואת השער לעמנואלה ג'אקריני מול בלגיה בישל דווקא בונוצ'י. גם זה לא מקרי.

זה עובד גם הפוך. אם שחקן אגף בוחר להישאר בהגנה בשלב מסוים, המשבצת שלו פנויה לכניסה של קשר. ניתן היה לראות זאת פעמים רבות בנבחרת איטליה, כאשר ג'אקריני הפעלתן נודד שמאלה. מעבר לכך, שלושה קשרים מרכזיים טהורים מעניקים לקבוצה יתרון מספרי במרכז המגרש בכל רגע נתון. אם ניקח בחשבון כי החלוץ השני (במיוחד גארת בייל בוויילס, אבל גם אדר באיטליה) מצטרפים לא פעם לקישור, היתרון הזה הופך מוחשי אף יותר. הדבר מעניק אפשרויות מסירה רבות יותר כאשר הכדור ברגליך, ומאפשר להפעיל לחץ יעיל יותר כאשר הכדור אצל היריבה. בכלל, ככל שיש לך יותר שחקנים במרכז המגרש, כך התחלופה ביניהם תהיה טובה יותר מבלי להשאיר שטחים פנויים ליריבה.

הערב (שבת) יהיה מרתק לראות כיצד יעבוד המערך האיטלקי מול גרמניה, שמשחקת עם חלוץ אחד ומתבססת על אחזקת כדור וקישור מעובה. האם יצליחו הכחולים לייצר יתרון מספרי במרכז המגרש וללחוץ ביעילות על טוני קרוס וסמי חדירה? ללא דניאלה דה רוסי, שייעדר כנראה בגלל פציעה, זה יהיה קשה יותר, אך זה אפילו הופך את העניין למסקרן יותר – כי הנחיתות "האיכותית" של איטליה מובהקת יותר. לעומת זאת, היא נהנית מיתרון טקטי מובהק. הנבחרת של יואכים לב נראתה עד כה חד גונית למדי, והיא תצטרך להתאים את עצמה לשיטה של היריבה – בדיוק המערך שעזר לגרמניה עצמה להניף את הגביע לפני 20 שנה. מי יודע, אולי גם הגרמנים יחזרו בקרוב לשלושה בלמים. יכול להיות שאנחנו עדים לקאמבק אמיתי ומשמח של 2:5:3.