הכתובת הזו הייתה מרוחה על כל קיר אפשרי בליל ביומיים האחרונים. גם מסיבת העיתונאים המגוחכת של המשטרה הצפונית, במהלכה הודיע המפקד המשופם על שורת הגבלות בנושא האלכוהול אותה ברור שאין ביכולת אנשיו לאכוף, לא באמת שכנעה מישהו. תושבי ליל הבינו: עד יום שישי, העיר שלהם נמצאת בכוננות ספיגה.
והיא ספגה כבר אמש (רביעי).
עוד בנושא:
ליל הפכה לשדה קרב: 36 עצורים במהלך המהומות בעיר
אלימות אוהדים ביורו: רוסיה זימנה לבירור את השגריר הצרפתי
השהות המשותפת של כל אוהדי נבחרות בית ב' בעיר הסטודנטים השלווה הזו - ושוב, איזו חלמאות מצד אופ"א והמארגנים הצרפתים לקיים שני משחקים כאלה במרחק חצי שעת נסיעה, ועוד לשלוח את האנגלים והוולשים לאצטדיון הקטן מבין השניים - הייתה מתכון לצרות. כבר אחרי המשחק בו ניצחה סלובקיה את רוסיה בליל, האוהדים האנגלים המתינו לרוסים באזור תחנת הרכבת ובין הצדדים התפתחה תגרה נוספת, המשך לבלגן שהחל עוד במארסיי.
המשטרה הצליחה להשליט סדר לכשעתיים, ליוותה את הרוסים שעשו את דרכם אל מחוץ לעיר והשגיחה על האנגלים בעודם שותים בפאבים הסמוכים. באותם רגעים, עוד נראה היה שהמצב בשליטה. אוהדים אנגלים הצטלמו עם שוטרים מקומיים בעודם אוחזים כוס בירה באמצע הרחוב (מוציאים לשון לאיסור שינוע האלכוהול שהוטל יום קודם) ושרו בלי הפסקה את השיר המאוס של הטורניר (מנצח בנקודות את קריאת Slovensko של הסלובקים): Please don't take me home. לצערם של תושבי ליל, אף אחד לא לקח את האנגלים הביתה.
הם החזיקו מעמד והסתפקו בוונדליזם שגרתי ופגיעה ברכוש באזור הפאבים שסגרו מוקדם הפעם, מחשש להרס גדול יותר. מולם, השוטרים הצרפתים עמדו יחד, חמושים מכף רגל ועד ראש, וניסו לשדר איפוק בזמן שכמה שוטרים אנגלים פעלו בדיבורים להרגעת אוהדי נבחרתם. ברור היה אז שהסיטואציה נפיצה. שגפרור אחד יצית את האירוע כולו.
ואז נזרק חזיז כלשהו מכיוון האוהדים האנגלים. הרעש האדיר שהוא יצר, נתן את האות להסתערות של השוטרים הצרפתים. מקביליהם הבריטים זזו הצדה והביטו בייאוש בנעשה. הם ראו כיצד הקהל מורחק באמצעות גז מדמיע וחלק מהאוהדים מוכים באלות. ושוב, האוהדים מקניטים, השוטרים מסתערים באלימות מופרזת לעתים וכולם זזים עוד כמה עשרות מטרים לכיוון מתחם הרכבות. מצעד איוולת.
"אם היו נותנים למשטרה האנגלית לטפל במצב, כל זה לא היה קורה", משוכנע ראסל, אוהד אנגלי שלא מחזיק בכרטיס למשחק נגד ויילס ויישאר בליל כדי לחזות בו מהפאן זון. "אני מאשים את המשטרה הצרפתית ואתכם, העיתונאים. אתם מציגים את האוהדים האנגלים באור שלילי, למרות שרק באנו לשיר וליהנות. אף אחד לא בא כדי לגרום נזק". אבל הנזק נגרם. לפאניקה הצרפתית יש חלק מרכזי בכך, אבל גם האוהדים מאנגליה רחוקים מלהיות נקיים.
ראסל עוד הסכים לדבר. כמה מחבריו העדיפו לקלל את כותב שורות אלה ולנסות לתקוף עיתונאים אחרים בזמן שנסו יחד איתם מפני השוטרים המסתערים. האוהדים המשיכו לכיוון הפאן זון, אך לאחר הפוגה קצרה החליטו לחזור למתחם הרכבות ובסיום המשחק של נבחרת צרפת נגד אלבניה, נפתחה חזית חדשה. הפעם, מול אוהדי הטריקולור שיצאו מהפאן זון. משטרה? לפחות בחצי השעה הראשונה, היא כלל לא נכחה באזור. כל השוטרים נותרו בזירה הקודמת, מרחק של כמה מאות מטרים בלבד משם, והגיעו באיחור שיכול היה להתברר כטרגי.
"אנחנו הולכים לקראת עוד לילה לא שקט", אמר בכעס בעל עסק הממוקם מול מתחם הרכבות, כשהביט בכאוס מסביבו. "נחכה ליום שישי בבוקר, בתקווה שאז הכול יירגע". לצדו, אוהד סלובקי הצביע על כמה אנשי תקשורת שעטו קסדות על ראשם וגיחך: "ליל הפכה לסראייבו".
וכעת, יום חמישי, כל הכיף הזה מגיע ללאנס. עיר רפאים של תחנת רכבת ושני רחובות, שאמורה לארח לכמה שעות מעל 60 אלף אוהדים בריטים - חלקם באצטדיון וחלקם בפאן זון. היכונו לפרק הבא בפיאסקו של היורו.