הקרב האחרון של גנרל יורדנסקו: על חזרתו המוזרה של מאמן נבחרת רומניה

אנגל יורדנסקו, מגדולי השחקנים והמאמנים של רומניה, חזר מפרישה לקדנציה שלישית כמעט בלית ברירה. מדור האנשים שיעשו את היורו עם סיפור חייו המרתק של הכוכב המקורב לשלטון צ'אושסקו, שבנה את הנבחרת הבלתי נשכחת של 1994, אבל מסתפק כיום בהוראות לנהג האוטובוס

ב-7 במאי ציינו ברומניה 30 שנה להישג הגדול ביותר בתולדות הכדורגל המקומי – זכייתה של סטיאווה בוקרשט בגביע האלופות. הגמר מול ברצלונה, שקיבל את הכינוי "הנס בסביליה", היה יוצא דופן מהיבטים רבים, בין היתר כי הקטלאנים החמיצו את כל הפנדלים בדו קרב אחרי תיקו מאופס בתום 120 דקות. הוא נכנס להיסטוריה גם בשל אחד החילופים המטורפים ביותר אי פעם. עוזר המאמן אנגל יורדנסקו נכנס בדקה ה-71 להופעתו הראשונה מזה שנתיים, שלושה ימים אחרי יום הולדתו ה-36. כיצד זה ייתכן?

הסיבות מאחורי ההחלטה המוזרה לא נחשפו עד היום, אך לרומנים אין ספק כי זה היה קשור למשטר. יורדנסקו היה השחקן האהוב ביותר של המשפחה הראשונה, ובמיוחד של ולנטין צ'אושסקו. בנו של הרודן, אשר ניהל בפועל את סטיאווה, העריץ את כישוריו של יורדנסקו, והשניים היו קרובים מאוד.

עוד בנושא

האנשים שיעשו את היורו: האחים ג'אקה מתכוננים להיסטוריה
רומניה נכנעה 4:3 לאוקראינה במשחק ההכנה האחרון שלה
עשרה ימים לשריקת הפתיחה: אתר יורו 2016 בוואלה! ספורט

אנחל יורדנסקו מניף את גביע אירופה לאלופות ב-1986 במדיה סטיאווה בוקרשט (GettyImages)
קרוב לצלחת, ולגביע. יורדנסקו ב-1986 (צילום: GettyImages)

בשורה אחת עם קרויף עבור חאג'י

מבחינת כדורגל נטו זה היה טבעי, כי הפליימייקר האלגנטי עם השפם האופנתי, אשף הכדורים הנייחים ומסירות הזהב, באמת היה שחקן נדיר. גאורגה חאג'י סיפר לימים: "בצעירותי היו לי שני אלילים – יוהאן קרויף ויורדנסקו. היצירתיות שלו הציתה את הדמיון". גדול השחקנים הרומנים בכל הזמנים ניסה לחקות את יורדנסקו, שעדיין מדורג כמבקיע הפורה ביותר בתולדות סטיאווה בליגה הרומנית עם 155 כיבושים. גם צ'אושסקו נשבה בקסמו של האיש שכונה 'קוברה'. יורדנסקו קיבל כל מה שביקש מהשלטון, ובגיל 32 אפילו זכה לאישור חריג לצאת מגבולות רומניה ולשחק ביוון, במדי אופ"י כרתים.

עם שובו למולדת בגיל 34, מונה יורדנסקו לעוזרו של אמריך יניי המיתולוגי בסטיאווה, במטרה ברורה לרשת אותו. שנתיים מאוחר יותר הוא הופיע לפתע על המגרש מול בארסה, ודווקא שיחק מצוין. יניי וצ'אושסקו הבן סיכמו איתו על כך יום לפני המשחק, והוא גם היה אמור לבעוט את אחד הפנדלים, אך קיבל רגליים קרות, וגבריל באלינט ניגש לנקודה הלבנה במקומו. אחרי החגיגות האדירות ברחובות בוקרשט בעקבות הזכיה, קודם יניי למשרת המאמן הלאומי, ויורדנסקו תפס את מקומו כמאמן סטיאווה. אחד השחקנים הטובים שידעה רומניה פצח בקריירה על הקווים, אותה תיכנן זמן רב מראש. גם בתפקיד זה הוא זכה לתהילה, ונבחר למאמן הרומני הגדול של המאה ה-20.

גיורגי חאג'י שחקן נבחרת רומניה (GettyImages , Michael Kunkel)
יורדנסקו הצית אפילו לו את הדמיון. חאגי' (צילום: GettyImages)

שמר על גופות הזוג צ'אושסקו?

זה התחיל עם 104 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד, במשך יותר משלוש שנים – מקיץ 1986 עד ספטמבר 1989. מיותר לציין כי לצ'אושסקו הבן, שהעניק ליורדנסקו דרגת קצין בכיר בצבא, היה חלק משמעותי מאוד ב"הישג". הכדורגל הרומני היה מושחת עד היסוד, ואתם מוזמנים לקרוא את הסיפור המלא כאן. ואולם, גם בזירה הבינלאומית סחף המאמן הצעיר את סטיאווה להצלחות. הוא ניצח את דינאמו קייב של ואלרי לובנובסקי בסופר קאפ האירופי ב-1987 והעפיל לגמר גביע האלופות ב-1989, בו הובס 4:0 על ידי מילאן של אריגו סאקי.

חצי שנה מאוחר יותר, הכל התרסק לנגד עיניו בעקבות המהפכה. לפי הפרסומים בתקשורת הרומנית, אשר מהימנותם מוטלת בספק, יורדנסקו אפילו שמר על גופות בני הזוג צ'אושסקו שהוצאו להורג בדצמבר 1989. השינוי הקיצוני בזירה הפוליטית הביא גם לסיום שלטונה של סטיאווה בכדורגל, והמאמן העדיף לברוח רחוק ככל הניתן, לפמאגוסטה הקפריסאית. ואולם, הוא חזר בסטיאווה בסופו של דבר, וכאשר הנבחרת הלאומית נקלעה לקשיים הוחלט להזעיק אותו על מנת להחדיר משמעת בכוכבים הסוררים שאיבדו את הרסן.

ולנטין צ'אושסקו בנו של ניקולאי צ'אושסקו (GettyImages , Vadim Ghirda)
השלטון נתן ליורדנסקו כל מה שרצה. ולנטין צ'אושסקו (צילום: GettyImages)

כמעט מדליה במונדיאל חלומי

זו היתה פגיעה בינגו. רומניה מעולם לא הציגה כדורגל מלהיב ואיכותי יותר מאשר במונדיאל 1994. לא היה קל לעבוד עם יורדנסקו, שרדה בשחקניו והכריז: "מי שלא ימלא את ההוראות, לא יהיה כאן". גם העיתונאים סבלו ממנו, והמגע עם התקשורת הוגבל למינימום. למרות זאת, ואולי בזכות כך, הוא הפיק את המקסימום מדור הזהב שצמח במדינה והיה קרוב מאוד למדליות בגביע העולם.

הניצחון 2:3 על ארגנטינה בשמינית הגמר היה אחד המשחקים הטובים ביותר בתולדות הטורניר. הבישול של חאג'י לאיליה דומיטרסקו, והבישול של דומיטרסקו לחאג'י, נכנסו לפנתיאון. ברבע הגמר רומניה היתה עדיפה על שבדיה בקרב דרמטי והפכפך, אך ספגה שער שיוויון מאוחר בהארכה, סיימה ב-2:2 והפסידה בפנדלים. זה לא הפריע לאוהדים לערוך לשחקנים קבלת פנים של גיבורים, והנשיא יון אילייסקו העניק ליורדנסקו דרגות של גנרל בצבא.

מאז הרומנים כבר לא שיחזרו את הרמה העילאית הזו, ויורדנסקו ניסה להתפטר לפני ואחרי יורו 1996 הכושל, אבל אילייסקו התערב אישית על מנת להשאירו בתפקיד, ובמונדיאל 1998 בצרפת היתה לו שוב נבחרת מצוינת שניצחה את אנגליה בשלב הבתים והעפילה לשמינית הגמר. הגעגועים לתקופה זו גרמו להתאחדות למנותו שוב ב-2002, אחרי הכישלון ההעפלה לגביע העולם, אולם הקדנציה השניה היתה מאכזבת הרבה יותר, והיא הסתיימה בטונים צורמים.

אנחל יורדנסקו מאמן נבחרת רומניה במונדיאל 1994 (AP)
רומניה מעולם לא הציגה כדורגל מלהיב ואיכותי יותר. יורדנסקו מונף במונדיאל 1994 (צילום: AP)

רץ לראשות עיריית בוקרשט

לקדנציה השלישית איש לא ציפה. אחרי שהרוויח כסף טוב בסעודיה ובאיחוד האמירויות, הודיע יורדנסקו על פרישה ב-2007. "לעולם לא אשב עוד על הספסל", הצהיר הגנרל שפנה לעסקי נדל"ן ולפוליטיקה, כיהן בפרלמנט, ואפילו התמודד בבחירות לראשות עיריית בוקרשט, בהן קיבל פחות משני אחוזים מהקולות. לבסוף, הוא שב לשתף פעולה עם ההתאחדות בתפקיד המנהל הטכני, אבל המינוי המחודש למאמן הלאומי באוקטובר 2014 הדהים את כולם, והוא ממש לא היה הבחירה המועדפת.

אחרי עזיבתו של ויקטור פיצורקה, העדיפו בהתאחדות למנות את מירצ'ה לוצ'סקו, והמאמן הוותיק של שחטאר דונצק הסכים לקבל את האתגר, במקביל לעבודתו בקבוצה האוקראינית. אך נשיא שחטאר רינאט אחמטוב סיכל את המהלך כשסירב בתוקף לאפשר שילוב תפקידים. יורדנסקו מונה כמעט בלית ברירה, ולא לגמרי ברור עד כמה הוא עצמו השתוקק לחזור מפרישה לאור המצב העגום בנבחרת.

הכדורגל הרומני נמצא כבר מזמן במשבר עמוק מכל הבחינות, והשחקנים שעומדים כעת לרשותו של הגנרל אפילו לא מתקרבים לכוכבים של שנות התשעים. הבעיה המרכזית נעוצה בכך שהמציאות הפוליטית החדשה לא מאפשרת טיפוח שחקנים צעירים. בעידן צ'אושסקו הכל היה רקוב עד היסוד, אבל השלטון ראה בכדורגל חשיבות לאומית, והאקדמיות תיפקדו מצוין.

מאז נפילת הקומוניזם, הכדורגל מושחת בצורה אחרת - בעלי הקבוצות עסוקים בעיקר בשוד הקופה ובקידום אישי, ולא משקיעים משאבים בגידול השחקנים. שערוריות מתפוצצות ללא הפסקה, בעלי קבוצות רבים חשודים בפלילים, אין תכנון אפילו לטווח הקצר, מועדונים פושטים רגל בכל שני וחמישי, והליגה המקומית הפכה מזמן לבדיחה. דור השחקנים הנוכחי נולד אחרי סילוק צ'אושסקו, ולא היה לו סיכוי של ממש.

מאמן נבחרת רומניה, אנגל יורדנסקו (GettyImages)
הפעם הוא ממש לא היה הבחירה המועדפת. יורדנסקו (צילום: GettyImages)

אסור לנסוע רוורס

יכולתו של יורדנסקו להשפיע מוגבלת, ועצם ההעפלה ליורו 2016 מהווה הישג משמעותי, אם כי הנבחרת הציגה כדורגל אפרורי ומשעמם במוקדמות. היא ספגה אמנם שני שערים בלבד לאורך כל טורניר המוקדמות בבית קל, אבל גם כבשה רק 11 פעמים ב-10 משחקים. "אין לנו יותר כוכבים, ולכן אנחנו לא יכולים לגרום הנאה לקהל ולשחק התקפי", הסביר הגנרל. "אנחנו צריכים להתבסס על סדר בהגנה, ולנסות לגנוב שערים פה ושם".

הרומנים זוכרים לטובה את ימיו כשחקן וכמאמן על, אבל בגיל 66, אחרי תקופה ארוכה מאוד מחוץ למשחק, ברור שהוא הרחק מעבר לשיאו. "אנשים קצת צוחקים עליו עכשיו, כי הוא אדם מוזר", מספר העיתואי הרומני קטלין אנדרי. "הוא מתבלבל במילים כשהוא מדבר, נוטה לעזוב מסיבות עיתונאים באמצע, וחושד בכולם סביבו. הוא נהיה דתי מאוד, יש לו גם המון אמונות טפלות". האמונות האלה כוללות, למשל, איסור מוחלט לנסוע אחורה באוטובוס בדרך למשחקים. אם יש צורך בכך, כל השחקנים חייבים לרדת, ורק אז מורשה הנהג להעביר להילוך האחורי.

"האוהדים רוצים לראות דמות צעירה יותר כמאמן נבחרת", קובע אנדרי, ויורדנסקו כבר הודיע חד משמעית כי יעזוב בתום הטורניר. זוהי משימתו האחרונה באמת, ויהיה קצת עצוב אם הקריירה המפוארת תסתיים בהשפלה. מצד שני, יהיה קשה להאשים אותו בכך, כי הוא הכוכב הגדול של הנבחרת. למעשה, אולי לא היה מזיק אם היה לובש את המדים הצהובים ונכנס לשחק בעצמו. כי הרי יש לו נסיון בכך כעוזר מאמן לפני 30 שנה, ואף אחד בסגל הנוכחי לא שולט כמוהו באמנות הבעיטות החופשיות.