נפרדנו כך: על סיום דרכו הבינלאומית הצפויה של מירקו ווצ'יניץ'

הוא העדיף את הכסף הקל באיחוד האמירויות על פני אתגר מקצועי נוסף, ובכל זאת המונטנגרי, שהורחק בשישי מול אוסטריה במה שעשוי להיות משחקו האחרון על אדמת אירופה, יישאר אהוב

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

בווידאו: יורגן קלופ מגיע לליברפול

כאשר שיחק בקבוצה הצעירה של לצ'ה בתחילת העשור הקודם, הושעה מירקו ווצ'יניץ' לשלושה חודשים אחרי שהתנפל בזעם על השופט וקילל אותו. פנטלאו קורבינו, המנהל הספורטיבי של המועדון, ידע שהוא חייב לחנך את החלוץ הסורר והורה לו לבוא במשך כל תקופת ההשעיה מדי יום ראשון למשרדים ולפתוח אותם. קורבינו, שניחן בעין נהדרת לכשרונות מבטיחים, הוא שהביא את ווצ'יניץ' ללצ'ה בגיל 17 בהמלצת ברונו קונטי, הבין את הפוטנציאל העצום שלו והיה נחוש להפוך אותו לכוכב. "אם לא תצליח להפוך לכדורגלן צמרת, אני פשוט אזרוק אותך מהחלון", הוא אמר למונטנגרי.

לא היה צורך לממש את האיום, כי בסופו של דבר ווצ'יניץ' לקח את עצמו בידיים, ועשה קריירה לא רעה בליגה האיטלקית. יעידו על כך שלוש האליפויות שבהן זכה עם יובנטוס, אולם בשורה התחתונה, כאשר יביט לאחור, הוא לא יוכל להתעלם מתחושת הפספוס. הוא יכול היה להשיג הרבה יותר, והחלום הקסום להופיע עם נבחרתו הלאומית בטורניר גדול לא התממש אף פעם. אתמול היתה זו ההזדמנות האחרונה, קלושה בלאו הכי, וכאשר הרגיש שהיא חומקת לו מהידיים, איבד ווצ'יניץ' את העשתונות.

מונטנגרו היתה חייבת לנצח את אוסטריה, התוצאה עמדה על 2:2 בדקה ה-88, ושופט הרחבה ביצע טעות זניחה יחסית לחובתו של הקפטן. הכוכב צרח עליו, התפרץ גם על השופט הראשי, ספג כרטיס צהוב, ולא נרגע. הקללות המשיכו עד שלא נותרה לדניאלה אורסאטו האיטלקי ברירה – הוא שלף את האדום לעברו של האיש שהוא מכיר כל כך טוב מהשנים המשותפות מהליגה. בזמן הפציעות כבשו האוסטרים את שער הניצחון.

ווצ'יניץ' הורחק, מונטנגרו הפסידה 3:2 לאוסטריה

שחקן נבחרת מונטנגרו מירקו ווצ'יניץ' מול שחקן נבחרת אוסטריה סבסטיאן פרודל (רויטרס)
איבד את העשתונות. ווצ'יניץ' (צילום: רויטרס)

כמעט שני מונדיאלים

כך נסגר המעגל מבחינת ווצ'יניץ. יש סיכוי גבוה שההשתוללות שמה קץ לקריירה הבינלאומית שלו. כבר לפני מספר חודשים הוא רמז לעיתונאים במונטנגרו שהוא עשוי לפרוש מהנבחרת בתום הקמפיין הנוכחי. כעת הוא יחמיץ את המשחק האחרון במוסקבה ביום שני, ויצטרך להחליט אם ההרחקה האומללה תהיה אקורד הסיום מבחינתו באיצטדיון האהוב בפודגוריצה.

ווצ'יניץ' הרגיש שחוסר מזל ליווה אותו בקמפיין הזה, כי המשחק הביתי מול רוסיה פוצץ בגלל התנהגות הקהל שזרק חזיז על ראשו של השוער האורח איגור אקינפייב, אבל האמת הפשוטה היא שמונטנגרו לא הייתה טובה מספיק, ואפילו לא הצליחה לנצח בליכטנשטיין. מזל רע הרבה יותר מנע מווצ'יניץ' להיות שחקן השדה המונטנגרי היחיד בסגל הנבחרת המאוחדת של סרביה ומונטנגרו במונדיאל 2006. המשפחה כבר תיכננה את הטיול הקצר לגרמניה, אבל פחות משבועיים לפני פתיחת הטורניר קרע ווצ'יניץ' רצועות בברכו במשחק הנבחרת הצעירה, והכול ירד לטמיון.

מאז קיבלה מונטנגרו עצמאות, ומירקו היה צריך להצעיד את הנבחרת כמעט בכוחות עצמו. הוא דווקא עשה את זה לגמרי לא רע. במוקדמות יורו 2012 סיימה הנבחרת הקטנה במקום השני אחרי אנגליה, והעפילה לפלייאוף שם נכנעה לצ'כיה. דירוג פיפ"א האבסורדי הזניק אותה למעלה בעקבות ההצלחה והעניק הגרלה נוחה במוקדמות המונדיאל בברזיל. הפתיחה הייתה אדירה, ובשלב מסוים נדמה היה כי זו תהיה הנבחרת המפתיעה של אירופה, אבל מונטנגרו דעכה, חזרה לגודלה הטבעי, וגם השאיפה הזו לא התממשה.

שחקן רומא חואן מנסה לשפוך מים על חברו מירקו ווצ'יניץ' (רויטרס)
מקבל דלי מים על הראש. ווצ'יניץ' (צילום: רויטרס)

כמעט אליפות עם רומא

זה חבל, כי האופי הבלתי צפוי של ווצ'יניץ' יכול היה להוסיף המון צבע לגביע העולם. הטירוף שלו, ובמיוחד חגיגות השערים הביזאריות, נכנסו לפולקלור. לא פעם הוריד המונטנגרי את מכנסיו אחרי שמצא את הרשת, ובכל פעם מחדש טען כי הכרטיס הצהוב בכלל לא מגיע לו. "לפי החוק אסור להוריד חולצה, אבל בפיפ"א לא כתבו כלום על מכנסיים", הוא אמר – וצדק לגמרי. איש לא העלה בדעתו שצריך לאסור ריקודים עם תחתונים על הראש, והקהל ברומא ובמונטנגרו אהב אותם מאוד.

היו לו הזדמנויות רבות לחגוג. אחרי פתיחה מהוססת בלצ'ה, הוציא אותו המאמן זדנק זמאן, בעל מגע הזהב, לדרך עם 19 שערים בעונת 2004/05 – המאזן הטוב ביותר מבין הזרים בליגה כולה, ונדמה היה כי השמיים הם הגבול מבחינתו. הירידה של לצ'ה איפשרה מעבר חלק לרומא למרות הפציעה הקשה בברכו, והחל מהעונה השנייה בעיר הנצח הוא נהנה ממספרים דו ספרתיים בכל המסגרות ובהזדמנויות רבות הפך לגיבור הרגע. אוהדי ג'אלורוסי לא ישכחו את ארבעת השערים שכבש במשחקי הדרבי מול לאציו, קל וחומר את שער הניצחון הענק מול ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו, בשמינית גמר ליגת האלופות ב-2008.

בעונת 2009/10, בעוד פרנצ'סקו טוטי פצוע, ווצ'יניץ היה הכוח המוביל של רומא שכמעט נגעה באליפות, ופיספסה אותה בשתי נקודות בגלל הפסד ביתי לסמפדוריה של אנטוניו קסאנו. כושר המנהיגות, לצד כישורים רב גוניים שאיפשרו למונטנגרי לשחק בחוד ובאגף, גרמו ליובנטוס לשלם תמורתו 15 מיליון יורו בקיץ 2011 ולהחתים אותו לארבע שנים. היכולת בשורות האלופה לא תמיד הייתה מזהירה, אבל האוהדים אהבו את מחוייבותו ואת הניצוץ השנון בעיניים. כאשר נופף מירקו במכנסיו מעל הראש אחרי שהבקיע פנדל שגרתי מול פסקארה, כל האיצטדיון הריע לו.

מירקו ווצ'יניץ' שחקן יובנטוס מול דניאל ואן בויטן שחקן באיירן מינכן (GettyImages)
ראה בכדורגל בעיקר שואו. ווצ'יניץ' במדי יובנטוס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

כמעט מעבר לארסנל

"עברתי מרומא ליובנטוס כדי לזכות בתארים", אמר פעם ווצ'יניץ', אך הוא תמיד לקח את המשחק בקלות. לצד הרצון העז לנצח, הוא ראה בכדורגל בעיקר שואו. אולי זו הסיבה שבגללה לא הצליח לעשות את הקפיצה מחלוץ טוב לכוכב על. מי יודע, אולי זה היה קורה בינואר 2014, כאשר המונטנגרי, שאיבד לחלוטין את מקומו בהרכב יובה, היה מבוקש על ידי ארסן ונגר. ארסנל רצתה לקבל אותו בהשאלה כשהיא נלחמת על האליפות בפרמיירליג, אבל הגברת הזקנה התעקשה למכור, והעסקה נפלה בסופו של דבר. חצי שנה בלבד מאוחר יותר, שילמה אל-ג'זירה מאיחוד האמירויות שישה מיליון יורו כדי להחתימו, והעניקה לו שכר חלומי של שבעה מיליון יורו לעונה בתוספת בונוסים ודירת יוקרה באבו דאבי.

זניט חשקה בו מאוד, אבל הוא העדיף את הדרך הקלה. "מה אני צריך את זניט? כדורגל מחוץ לאיטליה לא מעניין אותי, אני בכלל לא מכיר אותו. אני לא סובל את מזג האוויר הקר. באבו דאבי אני יכול ליהנות מהשמש וללכת לים כל יום. אני יכול לשחק פה עוד עשור ולהיות מלך השערים בכל עונה בלי להתאמץ בכלל", הוא אמר לתקשורת במולדתו. וכך אכן היה – ווצ'יניץ' הבקיע 25 שערים ב-23 משחקים במדי אל-ג'זירה בעונה שעברה, הרחק לפני כל המתחרים. "הוא בחור ממש עצלן", אומר עליו עיתונאי מונטנגרי.

הבחירה להעדיף את החיים הטובים ואת הכסף על פני המשך קריירה אמיתית הרחיקה את ווצ'יניץ' מאור הזרקורים. בימים אלה נפוצו דיווחים על כך שבולוניה, עם המנהל הספורטיבי קורבינו, מאמינה שהמונטנגרי בן ה-32 השתעמם סוף סוף במפרץ הפרסי כדי להחזירו בינואר, אבל הסיכויים לכך לא ברורים. ואם החלוץ ימשיך להשתזף ויודיע על פרישה מהנבחרת, המשמעותי היא שאתמול ראינו אותו בפעולה לאחרונה. יש משהו עצוב במחשבה הזו כי הכדורגל קצת פחות שמח בלי ווצ'יניץ'. היה כיף לראות אותו חוגג את שער היתרון על האוסטרים, ובעוד הרוסים התקשו במולדובה הייתה אפשרות ריאלית לקרב אמיתי על הכרטיס ליורו במוסקבה. התסריט בסיום היה אחר לחלוטין.

זה הזמן להגיד לו תודה על הזכרונות, לפני שהוא עובר למדור ההיסטורי "היה היה", ולקוות שההרחקה תשנה את דעתו ותעשה לו חשק לקמפיין נוסף במוקדמות המונדיאל.